אליהו נ' נסימי

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב מיום 20.1.2010 (כב' השופט מרדכי בן-חיים) לפיו נתקבלה בחלקה תביעת המשיב כנגד המבקשת והיא חוייבה לפצותו בסך של 1,500 ₪ וכן לשלם 750 ₪ הוצאות משפט.

בכתב התביעה טען המשיב כי לאחר שפינה את הדירה אותה שכר ברחוב ההסתדרות 36 בגבעתיים, סוכם בין המבקשת – אשר ביקשה לשכור את הדירה במקומו של המשיב – לבין בעל הדירה כי המבקשת תשמור על ריהוט שנותר בדירה ושייך למשיב למשך חודש ימים. לאחר כחודש ביקש המשיב לקחת את הריהוט מהדירה אך המבקשת סרבה לכך.

המבקשת טענה כי שכרה את הדירה כשהיא ריקה ומעולם לא התחייבה כלפי המשיב - שאותו אינה מכירה - שתשלם לו סכום כלשהו, מה גם שהמשיב לא הציג כל אסמכתא לגבי הרכוש שלטענתו נשאר בדירה.

בפסק דינו, לאחר שישב על המדוכה עיין בחומר הראיות ושמע את הצדדים לפניו, קיבל בית המשפט את התביעה בחלקה, בקובעו כי "המשכיר אישר בעדותו את עיקר גרסתו של התובע ... עדותו של המשכיר נאמנה עלי גרסתו הייתה קולחת וברורה מדובר בעד אובייקטיבי שאין לו עניין בתוצאות המשפט וככזה יש לשוות לעדותו משקל עודף. גרסתה של הנתבעת לפיה אין היא מכירה כלל את התובע הוזמה בחקירתו של המשכיר... גרסתה של הנתבעת אשר הכחישה כי נוצרה מצידה התחייבות כלשהי לשמור על פריטי הריהוט הוזמה לחלוטין. יתר על כן הוכח להנחת דעתי כי מדובר בהסכמה שהושגה במעמד שיחה בין שלושת הצדדים דהיינו המשכיר התובע והנתבעת ... הנתבע (צ"ל – התובע) טען כזכור כי שווי הריהוט שרכש מסתכם לסך של 1,570 ₪. גרסתו זו אושרה בצורה חד משמעית בעדותו של העד רז רוזנברג שזומן על ידו והעיד".

מכח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובה.

פסק הדין נשוא הבר"ע ניתן ביום 20.1.2010. הבר"ע שלפני הוגשה ביום 15.3.2010 יותר מחודש ימים לאחר תום המועד להגשתה (ראו תקנה 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות). עיון בתיק מעלה שהמבקשת לא הגישה בקשה להארכת מועד ולא נתנה בבר"ע כל הסבר להגשתה באיחור ניכר. במיוחד כך הם פני הדברים משמדובר בהליך המתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות שבו המועדים הם קצרים מהרגיל. מטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה.

גם לגופו של עניין דין הבר"ע להידחות.

השגותיה של המבקשת מופנות כנגד קביעותיו של בית משפט קמא הנסמכות על התרשמותו הבלתי אמצעית ממידת האמינות של העדים שהתייצבו לפניו. בעניינים אלה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב אלא במקרים חריגים שאינם בנמצא כאן (ראו: רע"א 3716/09 ג'אנה תעשיות ומשקאות בע"מ נ' מאזן עואד מסחר כללי בע”מ [פורסם בנבו], 21.9.09). בעניין הנדון, ישב בית המשפט על המדוכה, שמע את הצדדים התרשם מהם באופן ישיר והכרעתו סבירה על פניה ומנומקת. אין למצוא בה כל טעות גלויה . הממצאים תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה, ותכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות לערער על פסק הדין (ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ ([פורסם בנבו], 17.3.09).

התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת רק במקרים חריגים, בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות (ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826).

המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים סטיה מן הכלל ובפסק הדין לא נתגלתה כל שגיאה המצדיקים תיקון בערעור.

אציין, כי ביום 10.5.10 הגישה המבקשת "הודעה מעדכנת – בקשה לקביעת מועד דיון" בה טענה כי "את אותו תרגיל מלוכלך מבצע המשיב כדבר שבשגרה בערים ירושלים, גבעתיים, תל-אביב, אשדוד ואשקלון ...הקורבן של המשיב הינו מר קובי יעקב פריאנטה ... שאף אותו תבע אדון יאיר נסימי ... את אותו החבר שלו שלכאורה קנה ממנו ריהוט הביא המשיב שוב וכך זכה המשיב מן ההפקר בפסק דין ובכספים שלא מגיעים לו, במרמה ... מצ"ב פסק הדין מבימ"ש לתביעות קטנות באשדוד ... שאף במקרה שלו פסקה כב' השופטת כי עליו לשלם למשיב הנוכל 3,000 ₪ בגין רכוש שלכאורה הותיר המשיב בדירה השכורה של פריאנטה. פסק הדין מצ"ב מסומן 1".

עיון בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד שצורף נספח 1 להודעה, מעלה כי מדובר בפסק דין שניתן בהיעדר התייצבות מטעם הנתבע ולא ניתן ללמוד ממנו על נסיבות המקרה שנדון שם. המבקשת לא צרפה כל אסמכתא בתמיכה לטענותיה אלה גם לא לגבי המקרים האחרים שציינה. מה גם שעיון בפרוטוקול תיק בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד בנט-המשפט (כתבי הטענות באותו תיק לא נסרקו ולכן אינם לפני) מעלה על פניו שמדובר בנסיבות שונות מהמקרה דנן.

לאור האמור לעיל ומכח סמכותי לפי תקנה 406 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובה. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז אייר תש"ע, 11 מאי 2010. המזכירות תודיע לצדדים.