אליהו נ' מדינת ישראל

החלטה

עניינו של העורר כבר הובא מספר פעמים בפני בימ"ש זה בגלגוליו השונים, ואני מסופקת אם קיימת בקשה נוספת שזכתה לזמן שיפוטי כה רב כמו זאת.

לצורך הבנת הערר והרקע שקדם לו אסקור בקצרה השתלשלות האירועים מאז הגשת כתב האישום והבקשה למעצר, עד לערר שבפניי.

1.כתב האישום והבקשה למעצר הוגשו ב-31.8.08. כתב האישום אחז ב-8 אישומים בעבירות של קשירת קשר לפשע, התפרצות בצוותא חדא למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, ניסיון גניבה בצוותא, היזק לרכוש במזיד, החזקת כלי פריצה, עיסוק ללא רשיון תקף ונהיגה ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח.

2.במסגרת הדיון בבקשת המעצר, בתאריך 2.3.09 שוחרר העורר לקהילת "זוהרים" עד לסיום ההליך המשפטי. בית המשפט אסר יציאתו של העורר לחופשות וקבע כי כל בקשה לחופשה תובא בפני בימ"ש.

ערר שהוגש לביהמ"ש המחוזי נדחה.

3.ב-31.7.09, במסגרת הסדר טיעון, הודה העורר בכתב אישום מתוקן ב-5 אישומים והורשע.

ב-23.7.09 הפר העורר את תנאי הקהילה, שהייתו בקהילה הופסקה, הוא נעצר והמשיבה הגישה כתב אישום וביקשה מעצרו מחדש.

ב-25.8.09 שוחרר העורר לקהילת רטורנו. ערר שהוגש למחוזי נדחה.

ב-5.11.09 סולק העורר מקהילת רטורנו ונעצר מחדש.

ב-17.11.09 הגישה המשיבה כתב אישום ובקשה למעצר.

ב-10.12.09 שוחרר העורר לקהילת "קרן תשובה".

ב-7.1.10 הקל בימ"ש קמא בתנאי השחרור ואפשר יציאתו לעבודה בפיקוח.

ב-9.2.10 הודח העורר מהוסטל "קרן תשובה" ע"י מנהל ההוסטל לאחר שמנהל ההוסטל התרשם מאדם מניפולטיבי ומתוחכם, שהתנהגותו מתאפיינת באי קבלת אחריות.

העורר הגיש לבימ"ש קמא בקשה לעיון חוזר והדיון נדחה ל-16.3.10. בתום הדיון נעצר העורר בביהמ"ש ע"י שוטרים וב-3.3.10 הוגשו כתב אישום בגין הפרת הוראה חוקית ובקשה למעצר. בדיון שהתקיים באותו יום שוחרר העורר לקהילת "קרן תשובה" בתנאי מעצר בית מלא.

במסגרת ערר שהוגש על ההחלטה הנ"ל הוחזר הדיון לבימ"ש קמא. בימ"ש קמא הזמין את מנהל ההוסטל והחליט ביום 22.410, כי בלא פיקוח צמוד לא ניתן לקבל את הבקשה לעיון חוזר והשאיר את תנאי מעצר הבית על כנם.

4.על החלטה זו הוגש ערר, במסגרתו ביקש העורר להתערב בהחלטת בימ"ש קמא שלא נעתר לבקשה לביטול כל התנאים המגבילים.

בהחלטה שניתנה ע"י בימ"ש זה ביום 11.5.10 נדחה הערר.

בימ"ש ציין כי ניתנו לעורר הזדמנויות רבות ומשחזר והפר את תנאי השחרור – אין מקום ליתן בו אמון ומשכך אין להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא.

5.ב-2.6.10 חזר בימ"ש קמא ודן בעניינו של העורר במסגרת בקשה שהוגשה לעיון מחדש בתנאי שחרורו של העורר. בימ"ש קמא דחה את הבקשה לביטול התנאים המגבילים וקבע כי לא נשתנו נסיבות ולא חלף זמן המצדיק עיון מחדש בתנאי שחרורו של המבקש.