אליהו חברה לביטוח בעמ נ' בן גיגי

פסק דין

1.ביום 4.11.08 אירעה תאונת דרכים בה היה מעורב רכב נהוג על ידי לירון דרליצמן (להלן: לירון) ומבוטח על ידי התובעת, ורכב נהוג על ידי הנתבע.

לטענת התובעת אחראי הנתבע לקרות התאונה ועליו לפצות אותה בגין הסכומים ששילמה למבוטחתה עקב האירוע בסך 9264 ₪.

2.הנתבע הכחיש את אחריותו לתאונה והסביר כי מדובר בשתי תאונות נפרדות שהתרחשו תוך זמן קצר.

התאונה הראשונה אירעה בינו לבין אחת בשם גילה בר (להלן: גילה), והוא אחראי לקרות התאונה הזו ולנזקים שנגרמו בה, והוא הודה בכך מיד.

לטענתו, בעודו מחליף פרטים עם הנהגת, הגיעה לפתע לירון, לא הבחינה ברכבים העומדים בכביש ופגעה ברכבו, והיא זו שאחראית לתאונה שהתרחשה.

3.מסתבר כי בגין תאונה זו הוגשו שני הליכים אחרים, תביעה של בעלת הרכב בה נהגה גילה בתיק תביעות קטנות 5590-05-09, שבו הודה הנתבע באחריותו ובית המשפט פסק לגבי גובה הנזק (פסק דין מיום 24.12.09), ותביעה נוספת שהגישה לירון (תיק תביעות קטנות 1508/09 (בימ"ש נתניה)), אשר הסתיים בהסדר, לפיו מבלי להודות בטענות הצדדים הסכים הנתבע לשלם ללירון סך של 1000 ₪.

4.מאחר והנתבע טען כי מדובר בשתי תאונות נפרדות, היה צורך לדון בשאלת האחריות בגין האירוע נשוא תיק זה.

5.מטעם התובעת העידה גילה וסיפרה כי הנתבע הפתיע אותה בעת שיצא ממפרץ חניה, היא סטתה מנתיב נסיעתה והוא פגע ברכבה וגרם לנזק, כאשר הוא לקח אחריות באופן מיידי.

בעת האירוע היתה גילה מבוהלת, ולא ידעה לשחזר מתי בדיוק הגיעה לירון למקום. יחד עם זאת, לדבריה, כשיצאה מהרכב ראתה את רכב התובעת במקום, והנתבע אמר לה שהנהגת השניה אשמה בתאונה.

6.לירון העידה כי ראתה את רכב הנתבע יוצא במהירות לתוך הנתיב ופוגע ברכבה של גילה, התאונה היתה מיידית, היא לא הצליחה לעצור ונאלצה לפגוע ברכב הנתבע שחסם את הכביש.

לדבריה, מדובר בפגיעה שהתרחשה תוך שניות ספורות לאחר הפגיעה בגילה, וכתוצאה ממנה.

7.הנתבע העיד כי חלף פרק זמן בין הפגיעה בגילה לבין הפגיעה שפגעה בו לירון, אשר לא הבחינה ברכבים העומדים על הכביש, והוא אמר לה מיד כי היא אשמה בתאונה.

בחקירה הנגדית אישר הנתבע כי בין התאונה עם גילה שהוא גרם לה לבין "התאונה השניה" חלפו "מספר שניות כדקה", והיא התרחשה רק לאחר שהוא יצא מהרכב להחליף פרטים, ואילו נהגה לירון בזהירות היתה התאונה נמנעת.

8.לאחר שבחנתי את גירסאות הצדדים ואת העדויות, אני מעדיפה את עדויות התובעת על פני גירסת הנתבע.

מתוך הדברים עולה כי התאונה אותה ניסה הנתבע לצייר כשתי תאונות, היתה בפועל תאונה אחת שאירעה בגלל יציאתו הפזיזה לתוך נתיב הנסיעה, תוך שהוא פוגע ברכב הראשון, חוסם את נתיב הנסיעה של רכב התובעת באופן שהתאונה היתה בלתי נמנעת.

ההפרדה שמנסה הנתבע לעשות בין שתי התאונות נראית בעיני מלאכותית ובלתי אמינה, בשעה שהסיטואציה אינה מתיישבת עם הנסיבות שתיאר, עם התבוננותו במראה טרם יציאתו לכביש ועם העובדה שלא הבחין ברכב שבו הוא מודה שפגע.

זאת ועוד, הנתבע הסכים לשלם ללירון את סכום ההשתתפות העצמית בו חוייבה על ידי התובעת, והגם שהדבר נעשה מבלי להודות בעובדות, יש בכך כדי ללמד על הלך הרוח ועל ההכרה באחריותו.

הנתבע לא הוכיח כי לירון נהגה במהירות או בצורה שאינה תואמת את תנאי הדרך באותו זמן, והעובדה שהוא זה שגרם לתאונה משליכה גם על יתר הנסיבות.

9.לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את גירסת התביעה באשר לאירוע התאונה, וקובעת כי הנתבע אחראי לנזק שנגרם לרכב המבוטח, ומחייבת אותו לשלם לתובעת סך של 9264 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.