תא"מ
בית משפט השלום חיפה
|
7542-08
15/02/2011
|
בפני השופט:
חנה לפין הראל
|
- נגד - |
התובע:
אליהו חברה לביטוח בע"מ
|
הנתבע:
נחום חיימוביץ
|
פסק-דין |
פסק דין
תביעה בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכב מספר 56-513-19, אשר היה נהוג על ידי מר דן דישבק המבוטח על ידי התובעת.
הנזק נגרם על ידי הנתבע אשר נהג ברכב מספר 40-396-06.
התאונה התרחשה ברח' דרך הים בחיפה, כאשר הנתבע נכנס לדרך הים מתוך רח' רקפת.
לפני הנתבע עמד תמרור האט ותן זכות קדימה, ואף על פי כן הנתבע לא ציית לתמרור ופגע ברכב המבוטח על ידי התובעת.
התובעת פיצתה את מר דישבק ועל כן הגישה את התביעה כנגד הנתבע.
התובעת שילמה למר דישבק 4,294 ₪, לאחר ניכוי השתתפות עצמית. סכום זה בתוספת 472 ₪ והפרשי הצמדה וריבית עד יום הגשת התביעה מסתכמים ב-6,241 ₪.
התאונה עצמה התרחשה ביום 18.9.02, דהיינו קרוב ל-6 שנים לפני הגשת התביעה.
הנתבע התגונן בטענה, כי בשל כשל בלתי צפוי במערכת הבלמים של הרכב בו נהג, אשר איננו רכבו, לא הצליח להשתלט ולעצור את הרכב וכך נגרמה התאונה. הוא עשה ככל שיכול היה להימנע מהפגיעה, כאשר הבחין שהרכב בו פגע מתקדם לדרך הים, אך כאמור לא הצליח להתחמק מהפגיעה.
לטענת הנתבע רכב התובעת הוא זה אשר פגע בו ולא להיפך.
הנתבע טען עוד בכתב הגנתו, כי הרכב אינו שייך לו, אלא נהג כשכיר ומתלונן על התובעת אשר לא פנתה אל המעסיק וגם לא פנתה אליו לו היתה פונה אל המעסיק בזמנו היתה חברת הביטוח של המעסיק נושאת בנזק.
שיהוי בהגשת התביעה גרם לנתבע נזק.
בתאריך 25.3.09, ניתן פסק דין בהעדר התייצבות הנתבע. בהמשך, פסק דין זה בוטל ביום 21.1.10 והצדדים התייצבו ביום 3.1.11.
בישיבה שהתקיימה ביום זה הסכימו הצדדים, כי פסק הדין יינתן על סמך החומר הקיים בתיק.
מטעם התובעת הוגש תצהיר וחוות דעת שמאי.
לטענת ב"כ התובעת היות והתביעה הוגשה בטרם תום תקופת ההתיישנות לכל היותר אפשר לא לפסוק ריבית מלאה.
התובע ידע שהוא גרם נזק, הא ראיה שלתצהיר עדות ראשית מטעם מר דישבק, צורף פתק חתום בכתב ידו של הנתבע, בו הוא מודה, כי נסע ללא מתן זכות קדימה ופגע ברכב המבוטח.
הנתבע טען בבית המשפט, כי הוא רוצה לשלם בלי ריבית ובלי תוספות בגלל האיחור של התובעת.
בנוסף לכך טען, כי רכב התובעת הוא זה שפגע בו ולא להיפך, וכן ביקש שבית המשפט יחלק את הפיצוי לתשלומים.
מתוך חוות דעת השמאי אשר צורפה לכתב התביעה עולה, כי אמנם יש יסוד לטענת הנתבע, כי המכונית המבוטחת היא זו אשר פגעה ברכב הנתבע ולא להיפך. אם כי נכון שהיות והנתבע לא נתן זכות קדימה למכונית הפוגעת, הרי האשמה מוטלת עליו.