פסק דין
1.ביום 15.8.2012 אירעה במגרש חניה ב"חוף דדו" בחיפה תאונה בה היו מעורבים רכב מסוג מאזדה, בו נהג מאיר פרץ (להלן: מאיר), ורכב יונדאי, בו נהג רבאח חלבי (להלן: רבאח). נזקו הישיר של המאזדה הוערך על-ידי שמאי רכב בסך של 7,390 ₪. התובעת, שביטחה את המאזדה, שילמה למבוטחה 6,140 ₪ (שווי הנזק הישיר בהפחתת דמי השתתפות עצמית) ולשמאי שילמה 420 ₪, בגין שכר טרחתו. מאחר ולדעת התובעת האחריות לתאונה רובצת על רבאח, היא הגישה נגדו ונגד מבטחתו, הנתבעת מס' 2, תביעה בסך 6,750 ₪. הנתבעים דחו את הטענה כי האחריות לתאונה רובצת על רבאח, וסברו כי התאונה נגרמה עקב נהיגתו הרשלנית של מאיר.
2.בהודעת מאיר אל התובעת אודות התאונה (נספח לכתב התביעה) נרשם, בין היתר (ההדגשה הוספה - א"ג):
"פניתי שמאלה בתוך מגרש החניה. רכב שהגיע מצד שמאל נצמד יתר על המידה לכיוון שלי. המעבר בינינו היה מאוד צר. ביקשתי ממנו שיחכה על מנת שאוכל לעבור אבל לפתע היטה נהג צד ג' את ההגה ימינה, מה שגרם לחלק האחורי שלו להטות בצורה אלכסונית. המשיך בנהיגה ושפשף את 2 הדלתות של רכבי בצידו של הנהג ...... יש לציין שרכב צד ג' מלכתחילה נצמד לצידו השמאלי במקום לצידו הימני של הכביש".
בחקירתו הנגדית אמר מאיר:
".. סיימתי את הפניה, ואז הבחור עם היונדאי יצא מצד ימין מהחניה שבאה לשמאלי, ואז היינו צמודים מאוד אחד לשני, ופתחתי את החלון והתרעתי בפניו לעצור את הרכב, ואז הוא עצר לכמה שניות והמשיך את הנסיעה בסטיית ההגה ימינה .." (עמ' 1 לפרוטוקול).
אביבה פרץ, אשתו של מאיר, שהייתה במאזדה בעת התאונה, העידה:
" ... המעבר היה כל כך צר ובעלי עצר עצירה מוחלטת וביקש מהנהג שהיה לידינו לעצור ולא להתקדם כי הפער בינינו מאוד צר, ואמר לו: תעצור, ואז החליט הנהג להמשיך בנסיעה על מנת לפנות ימינה, הוא סטה ימינה .." (עמ' 4).
3.בהודעת רבאח למבטחתו אודות התאונה נרשם, בין היתר (ההדגשה הוספה - א"ג):
" ... יצאתי ברכב מאחד החניונים ... וכאשר הייתי באמצע פניה ימינה הגיע רכב מהכיוון ההפוך ופנה באותו סיבוב מולי, ובפניה שלו הוא חתך את הסיבוב והתקרב אלי מאוד. ראיתי במראה שהוא הולך לפגוע בי וניסיתי לברוח לצד ימין למרות שהייתי די קרוב לרכבים שחנו במקום, ובכל זאת זה לא עזר לי והרכב פגע בי בחלק האחורי של הרכב בצד שמאל".
4.בחקירתו הנגדית אמר רבאח:
".. והוא הגיע יחסית די מהר ונצמד די הרבה אלי, עד כדי כך שפחדתי שיפגע בי ונצמדתי ימינה כמה שאפשר שלא לפגוע במדרכה והמשכתי לנסוע וניסיתי לברוח ממנו ואז הרגשתי שהוא פגע בי בפגוש האחורי בצד שמאל ..." (עמ' 6).
5.בעוד שנהג המאזדה העיד כי התאונה התרחשה מייד לאחר שסיים את הפניה ימינה בצומת, אך עדיין בקרבת הצומת, וכך אף משתקף בשרטוט על גבי הודעתו לתובעת, הרי נהג היונדאי העיד (וסימן על גבי השרטוט נ/2) כי היא התרחשה בכניסה לצומת. על פי שתי הגרסאות, פניית היונדאי לצד ימין היא שגרמה לחלקו האחורי של היונדאי לבוא במגע עם צידו השמאלי של המאזדה.
6.מעדויות הנהגים עולה כי שניהם לקו בהפעלת שיקול דעתם, כאשר נקלעו למיצר.
מאיר דרש מרבאח לעצור. לגרסת מאיר, רבאח אכן עצר לשניות ספורות. אף אם היה שועה רבאח לעצתו, ומתמיד בעצירתו, לא היה בכך כדי לאפשר מעבר של המאזדה בשעה שהיונדאי חוסם את דרכו. בעת שמאיר פנה לרבאח, המאזדה היה עדיין בסמיכות לצומת. נסיעה של המאזדה לאחור למרחק קצר הייתה מחלצת את צוואר הבקבוק. מאיר לא עשה זאת, ולא הציע לרבאח להמתין עד שהוא יעשה זאת. הוא לא הציב פתרון מעשי.
רבאח, לעומתו, בחר בפתרון שנועד למנוע התנגשות חזיתית. לאחר שעצר מספר שניות, הוא סטה לימין והמשיך בנסיעתו. בעשותו כן, הפעיל שיקול דעת לקוי. משהחליט לפנות ימינה ולהמשיך בנסיעה, היה על רבאח לצפות את האפשרות כי הסטת חלקו הקדמי של היונדאי לימין פירושה הסטת חלקה האחורי לשמאל, ופגיעה במאזדה. הוא נטל סיכון, ואכן היונדאי פגעה במאזדה.
אף נהג לא היה מוכן למחול על "כבודו" ולסגת אחור. רבאח בחר בפריצה קדימה. בעשותו כן, הוא נושא בחלק הארי של האחריות לגרימת התאונה.
7.לאור האמור לעיל, הנני מעריך ב- 65% את חלקו של רבאח באחריות לתאונה.
8.נזקיה הכספיים של התובעת הוכחו על-פי חוות דעת שמאי, העתק השיק ששולם למאיר וחשבון שכר טרחת השמאי.
9.אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: