אליג' נ' מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין

החלטה

כעולה מהבקשה ומעותק צו ההריסה המצורף, הצו הודבק ביום 4.5.14.

על פי הוראות תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות") יש להגיש בקשה לביטול צו בתוך 3 ימים מיום שנודע למבקש על הצו, ואילו בקשה זו הוגשה ביום 15.5.14, ללא שום הסבר נלווה לפשר השיהוי הניכר.

בנוסף. המבקש טוען כי הוא ובני משפחתו "מתגוררים באזור זה משנות ה-90'". (ס' 3 לתצהיר). ואולם, פשיטא כי בכך אין די. בהתאם להוראות התקנות, על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות. זאת, לא מצאתי.

על פי הוראות תקנה 6 לתקנות הנ"ל, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

בנוסף. המבקש טוען כי הוועדה המחוזית אמורה הייתה להיוועץ בוועדה המקומית, טרם הוצאת צו ההריסה המנהלי, בלא שפורט באיזה תחום שיפוט מצוי המבנה, נשוא הבקשה, וככל שמדובר בתחום וועדה מקומית קונקרטית - לא פירט המבקש על מה הוא נסמך, שעה שהוא טוען כי לא בוצעה התייעצות כמתחייב.

כמו כן, נטען כי לא נערך למבקש שימוע, אף שלא מחוור היכן קיימת חובה שבדין ליתן זכות טיעון טרם הוצאת צו הריסה מנהלי.

בנסיבות אלה, יפעל המבקש להגיש בקשה חדשה, במסגרתה יבאר סיבת האיחור הניכר בהגשת הבקשה, אל מול הוראות התקנות.

כמו כן, יבאר המבקש מהי זכותו המוכרת במבנה נשוא הבקשה, ובה בעת, יבהיר באיזה תחום שיפוט מצוי המבנה, ומהו מקור ידיעתו לגבי אי קיום חובת ההיוועצות.

במסגרת הבקשה יובהר עוד מנין שואב המבקש טענתו בדבר חובת השימוע, עובר להוצאת צו הריסה מנהלי לפי הוראת סעיף 238א לחוק התכנון והבניה.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים בדחיפות.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ד, 16 מאי 2014, בהעדר הצדדים.