אליאס נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת ועדת העררים לעניין קביעת דרגת אי כושר (להלן- הוועדה) מיום 19.08.2012 אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% או יותר מכושרו להשתכר (להלן- ההחלטה).

טענות הצדדים

2.טענותיו העיקריות של המערער במסגרת נימוקי הערעור והדיון שנערך בפניי הינן כדלקמן:

2.1הוועדה לא התייחסה למכלול הבעיות הרפואיות מהן סובל המערער ובפרט לליקויים בכפות הידיים, בגב ובכף רגל ימין. לטענת המערער, הליקוי בכפות הידיים מגביל אותו בביצוע פעולות מוטוריות והליקויים בגב ובכף הרגל גורמים לקושי בהליכה ועמידה ממושכת.

2.2הוועדה לא התייחסה להפרעות השינה של המערער לרבות לעובדה שהוא זקוק לטיפול במכשיר המסייע לו לנשום. לטענת המערער, הפרעות השינה גורמות לו לעייפות הפוגעת בכושר עבודתו.

2.3הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר פרייפלד, מומחה לקרדיולוגיה ולרפואה פנימית מיום 17/6/12 (להלן – חוות הדעת) לפיה לנוכח מגבלותיו הרפואיות של המערער יש לראות בו כמי שאיבד מכושרו לעבוד.

2.4הוועדה לא התייחסה לאחוזי הנכות שפורטו בחוות הדעת.

3.טענותיו העיקריות של המשיב הן:

3.1טענות המערער הן טענות רפואיות. ועדת אי כושר אינה מוסמכת לקבוע את הנכות ו/או אחוזי הנכות של המערער והיא כבולה לקביעות הוועדה הרפואית לעררים. המערער אינו יכול להשיג על החלטת הוועדה הרפואית לעררים באמצעות ערעור על החלטת ועדת אי כושר. זאת בפרט, לאחר שחלף המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים.

3.2המערער המציא לוועדה תוצאות בדיקות שינה אשר לא הובאו בפני הוועדה הרפואית לעררים. ועדת אי כושר אינה מוסמכת להתייחס לטענות שבתחום הרפואה, אלא לליקויים והנכויות שנקבעו בוועדה הרפואית לעררים. חרף האמור, התחשבה הוועדה בליקויים אלו במסגרת החלטתה בציינה כי המערער סובל מדום נשימה בדרגת חומרה קלה שאינה משפיעה על כושר עבודתו. עוד התייחסה הוועדה לתלונות המערער ביחס למצבו הנפשי אף שזו לא נדונה בוועדה הרפואית לעררים, בציינה כי המערער אינו נמצא בטיפול נפשי.

3.3בהתייחס לטענת המערער בנוגע להיעדר התייחסות של הוועדה לחוות הדעת של ד"ר פרייפלד – חוות הדעת ניתנה על-ידי מומחה בתחום הקרדיולוגיה והרפואה הפנימית אשר אינו בקי בתחום הרפואה התעסוקתית. קביעת המומחה בחוות הדעת בנוגע למידת הפגיעה בכושרו של המערער להשתכר איננה מבוססת, ובפרט מאחר שבחוות הדעת נדרש המומחה לליקויים נוספים בתחומים שאינם בתחום מומחיותו ואף קבע למערער אחוזי נכות רפואית בגינם. המומחה קבע למערער אחוזי נכות שונים מאלו שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים.

3.4ככלל, בית-הדין לא יתערב בהחלטת הוועדה, אלא במקרים חריגים בלבד בהם נפלה חוסר סבירות קיצונית בהחלטתה. החלטת הוועדה בענייננו אינה לוקה באי סבירות קיצונית. הוועדה נתנה דעתה למכלול הליקויים של המערער ולהשפעתם על יכולתו לעבוד והתחשבה ברקע התעסוקתי שלו.

דיון והכרעה

4.הלכה פסוקה היא כי בית-הדין לא יתערב בהחלטותיה של הוועדה הרפואית, אלא אם נפלה טעות משפטית בהחלטתה [בר"ע (ארצי) 54163-05-12 ביתן - המל"ל (8.07.2012)]. במסגרת סמכותו של בית-הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית-הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213, עמ' 218 (1999); וההפניות שם]. בהתאם לעקרון האמור נבחן להלן את טענות הצדדים.

5.ביום 19.08.2012 ערכה הוועדה דיון בעניינו של המערער ושמעה את תלונותיו:

"המציא לוועדה תוצאות בדיקת שינה. הפסקתי לעבוד בגלל אירוע לבבי, מטופל בכדורים, לא יכול להתאמץ הדופק מגיע עד 120, קוצר נשימה בעליית מדרגות, לא ישן טוב, עייף במשך כל היום, יש לנו במשפחה שנפטרו ממחלות לב כל הזמן יש לי מחשבות לא טובות".

הוועדה התייחסה לנתוניו האישיים של המערער ולחומר הרפואי בעניינו, וכך פירטה:

"התובע בן 43 אובחן כסובל מקרדיומיופטיה + פרפור פרוזדורים הגבלה בשורש כף יד ימין ומורטונאורמה.

בהופעתו בפני הוועדה מוסר שאינו עובד, הפסיק לפני שנה עקב אירוע לבבי לאחר שעבד כ-3 שנים כאיש אחזקה במכללת ויצו.