אלטרמן נ' רכלס ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובע ביום 15.2.11 בעת שיצא מחנייה בין שני מבנים והחל בפנייה שמאלה, הגיע רכב לפינוי אשפה אשר חייב את התובע לעצור ולהמתין. רכבים נוספים הגיעו למקום עצרו אף הם, עד שרכב הנתבע החליט להמשיך בנסיעתו מבלי שנתן ליבו לרכב התובע, ופגע בחלק הקדמי של דלת ימין ברכב התובע.

לטענת הנתבע האחריות לאירוע התאונה רובץ באופן בלעדי על כתפי התובע אשר התפרץ לכביש מתוך חניית הבניינים, וממילא נוכח מהות הפגיעה, נפגע רכב התובע באופן קל בלבד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה הצדדים חולקים, בחלקים שווים, באחריות לאירוע התאונה. טעמיי להלן.

מעדויות שני בעלי הדין עלה כי רכב הנתבע הגיע מאחורי רכב פינוי האשפה. כמו כן עלה מעדויות שני הצדדים כי רכב התובע חסם למעשה, את הנתיב הנגדי, שעה שהיה במאונך לנתיב הנסיעה מתוך כוונה לצאת לכיוון שמאל.

התובע והנתבע גם יחד הדגימו עבורי, במהלך הדיון, את דרך התרחשות התאונה לשיטתם, מעדותם זו אני למדה כי רכב הנתבע אכן ביקש לעקוף את רכב פינוי האשפה, שאם לא כן, לא היה נוצר מגע בין הרכבים.

בבואו של נהג לעקוף רכב אחר, תוך שהוא חוצה את הנתיב הנגדי, עליו לוודא, קודם ביצוע העקיפה, כי יוכל להשלימה באופן מלא ובטיחותי. עצם התרחשות התאונה מלמדת שלא אלו היו פני הדברים.

מאידך, נהיר וברור כי יציאתו של רכב התובע לכביש נעשתה ברשלנות, שכן אין מקום שרכב אשר יוצא מתוך חנייה מוסדרת, יחסום את נתיב הנסיעה ויגיע לכלל מצב שבו הוא עומד במאונך לנתיב נסיעתם של הרכבים.

גם התובע היה צריך לוודא כי הוא יוכל להשלים את הפנייה שמאלה, קודם שיצא מתוך מתחם החנייה. העובדה כי לטענת התובע עמד באמצע הכביש מספר דקות, מחזקת מסקנתי זו.

אין עסקינן בכביש גישה פרטי או חנייה פרטית של התובע, כי אם בכביש דו סטרי אליו מצא התובע להיכנס , מבלי שוידא כי נתיב נסיעתו פנוי.

נוכח האמור לעיל מצאתי כאמור להורות כי שני בעלי הדין, חולקים באופן שווה את האחריות לאירוע התאונה.

באשר לנזק שהרי התובע הציג לעיוני את חוות דעת השמאי. במסגרת חוות דעת השמאי נקבע כי היקף הנזק לרכב עומד על סך של 2,720 ₪ וכי ירידת הערך עומדת על סך של 1,866 ₪.

עוד הוסיף התובע והציג מסמכים בדבר תשלום שכר טרחת השמאי בהיקף של 580 ₪.

אציין כי מחוות דעת השמאי עלה כי בדיקת הרכב לצורך עריכת חוות הדעת נעשתה ימים ספורים לאחר האירוע נשוא התביעה ואני מוצאת כי קיים קשר ברור בין האירוע לנזקים הנטענים.

הנתבעים לא הגישו חוות דעת מטעמם, ומכאן שיש מקום לקבל את טענותיו של התובע באשר להיקף הנזק הישיר, באופן מלא.

התובע הוסיף ועתר לפיצוי בגין עגמת נפש. רכיב נזק זה מטעם טיבו, כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט. איני סבורה שיש מקום לפסיקתו של פיצוי בגין עגמת נפש בתביעה שעניינה נזק כלכלי אשר אירע בגין אירוע נקודתי והסתיים תוך זמן קצר.

ממכלול הטעמים שנמנו לעיל אני מורה בזאת כי הנתבע ישלם לתובע סך של 2,583 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (21.8.11) ועד התשלום בפועל.

כן יישא הנתבע בחלק היחסי של הוצאות ההליך בסך של 200 ₪. סכום זה יישא הפרש הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תתבקש לשלוח את העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר