אלטלאלקה נ' מדינת ישראל

בקשה זו הועברה זה עתה לטיפולי.

1. במסגרת הבקשה מתבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' טל (נשיא), ז' בוסתן, נ' בכור), מיום 7.5.2017 בעפ"ג 6319-01-17, במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על קולת העונש אשר הושת על המבקש בגזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ע' קובו), מיום 20.11.2016 בת"פ 56522-07-15, כך שרכיב עונש המאסר שנגזר על המבקש הוחמר מ-6 חודשי מאסר בפועל לשנת מאסר בפועל, בעוד יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 28.7.2015 הוגש לבית משפט השלום כתב אישום נגד המבקש המייחס לו עבירה של הסעת שישה או יותר שוהים שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, ועבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 17.8.2014, באזור כרם בן שמן, הסיע המבקש שישה תושבי האזור אשר לא היה בידם אישור כניסה או שהייה כחוק בישראל. במהלך הנסיעה הבחין המבקש בשוטרים שהיו במקום והחל לסטות מהנתיב בו נסע. השוטרים קראו למבקש לעצור בצד הדרך אך הוא לא שעה להוראותיהם וסירב לעצור, עד שלבסוף עצר בשולי הכביש. בעת תפיסתו סברו השוטרים כי עיניו של המבקש אדומות ונפוחות, ולפיכך התבקש לבצע בדיקת שתן, אך הוא סירב לעשות כן. ביום 24.1.2016, במסגרת הסדר טיעון הורשע המבקש על פי הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן (להלן: כתב האישום הראשון). 

3. ביום 15.9.2016, וטרם שמיעת הטיעונים לעונש, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום נוסף נגד המבקש (ת"פ 47340-05-16), המייחס לו עבירה של נהיגה פוחזת של כלי רכב, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ו-כתב האישום השני בהתאמה). על פי עובדות כתב האישום השני, ביום 18.5.2016, הבחינו שוטרים במבקש נוהג בעיר באר שבע בנתיב הנגדי לכיוון הנסיעה כשלצדו אדם נוסף. השוטרים סימנו למבקש לעצור, אך הוא לא שעה לקריאותיהם והחל להימלט. במהלך המרדף איבד המבקש שליטה על רכבו וסטה לעבר המדרכה. רוכב אופניים שרכב באותה העת קרוב למדרכה, נפל ארצה. בהמשך איבד המבקש את השליטה ברכב פעם נוספת והתנגש במעקה בטיחות ובחומת אבנים. כתוצאה מן ההתנגשות התהפך הרכב על צידו, המבקש והנוסע הנוסף נלכדו ברכב, ונדרשה הגעת כוחות הצלה כדי לחלצם ולהעבירם לקבלת טיפול רפואי.

4. ביום 6.10.2016, לבקשת המבקש, התיק מושא כתב האישום השני צורף לתיק מושא כתב האישום הראשון ומיד בסמוך בית משפט השלום הרשיע את המבקש במיוחס לו גם בכתב האישום השני, על פי הודאתו.

5. ביום 20.11.2016 קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם בגין כל אחד מכתבי האישום, ינוע בנסיבות העניין בין שלושה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לבין 15 חודשי מאסר בפועל. עוד נקבע כי במקרה דנן לא קיימים שיקולים המצדיקים סטייה מהמתחמים שנקבעו. בבחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, צוין כי לחובת המבקש עבר פלילי הכולל, בין השאר, הרשעה קודמת בעבירות של חבלה במזיד לרכב, החזקת כלי פריצה לרכב וגניבת רכב, וכן שתי הרשעות בעבירות תעבורה. לזכותו של המבקש נשקלו גילו הצעיר, נסיבותיו האישיות, הודאתו והחרטה שהביע על מעשיו. לסיכום נקבע כי בגין כתב האישום הראשון יגזרו על המבקש 4 חודשי מאסר בפועל, ובגין כתב האישום השני יגזרו עליו 4 חודשי מאסר בפועל, שירוצו חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שבסך הכל ירצה המבקש 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, לצד עונשים נוספים כמפורט בגזר הדין.

6. ביום 3.1.2017 הגישה המשיבה את ערעורה על קולת העונש. במסגרת הערעור נטען, בין היתר, כי שגה בית משפט השלום בכך שלא נתן ביטוי לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש והשית עליו עונש הסוטה ממדיניות הענישה הנוהגת והראויה.

7. ביום 7.5.2017 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה. עונשו של המבקש הוחמר כך שחלף 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, הוטלו עליו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. יתר רכיבי הענישה נותרו בלא שינוי. נקבע כי מתחם הענישה שנקבע לכל אחד מהעונשים מקל מידי, וכי היה על בית משפט השלום לקבוע לכל אחד מכתבי האישום מתחם שנע בין 6 חודשי מאסר לבין 18 חודשי מאסר. עוד נקבע כי בית משפט השלום אמנם התייחס לכל השיקולים הנדרשים אך בנסיבות העניין לא העניק להם את המשקל הראוי בקביעת העונש. פסק דין זה הוליד את הבקשה שלפנַי.