אלחדיף נ' חברה לביטוח ואח'

פסק דין

בפניי תובענה כספית מיום 2.1.2010 כנגד הנתבעים בסך כולל של 14,210 ₪ .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובע מחזיק בפוליסה לביטוח חיים מטעם הנתבעת 1 החל משנת 2001 , אשר משולמת לנתבעת 1 באמצעות הוראת קבע . הנתבעת 1 הינה חברת ביטוח , ואילו הנתבע 2 הינו סוכן ביטוח במקצועו , אשר תיווך בין הנתבעת 1 לבין התובע .

לטענת התובע , לאחר מספר שנים בהם שילם את הפרמיה באמצעות הוראת הקבע, נתחוור לו באופן מקרי, כי סכומי התשלום האמירו באופן קיצוני , ובשל כך דרש הבהרות מהנתבע 2 , אולם נענה בתשובות של "לך ושוב" . עוד טוען התובע , כי לפוליסה נתווספו שלא באישורו רכיבים המבטחים מפני סיכוני מוות ובגין "כפל תאונה" ואי לכך המשיך ופנה אל הנתבע 2 , אולם זה המשיך להתעלם מפניותיו . עוד טוען התובע בכתב התביעה , כי הנתבעת 1 גבתה ממנו ברבות השנים ממנו סכומי כסף ניכרים מעבר למוסכם במסגרת הסכם הפוליסה הראשונה . התובע אף מוסיף ומציין בכתב תביעתו , כי הנתבעת 1 גבתה ממנו סכומי כסף ביתר על אף שהאחרון הפסיק לעבוד בפועל כמסגר אלומיניום כבר בשנת 2007 .

בסופו של יום עותר התובע לחיוב הנתבעים ביחד ולחוד בסך כולל של 14,210 ₪ בהתאם לפירוט הבא : שיפוי בגין התוספת לפרמיה החל משנת 2003 בסך של 10,910 ₪ בסך של (1558 ₪ לשנה במשך שבע שנים) . עוד עותר התובע לשיפויו בסכום כולל של 3300 ₪ בגין שינוי עיסוקו (1100 ₪ לשנה במשך 3 שנים) .

אליבא דגרסת הנתבעת 1 התובע רכש את הפוליסה במהלך שנת 2003 במסגרת מבצע מכירות טלפוני . לטענתה , זמן קצר לאחר מכן נתווספו לפוליסה רכיבי ביטוח נוספים (כיסוי ביטוחי בסך של 75,000 ₪ וכיסוי ביטוחי בשל "כפל תאונה") בעקבות שיחה טלפונית אשר התנהלה בין התובע לבין הנתבע 2 בתאריך 5.2.2003 . עוד טוענת הנתבעת 1 , כי מחיר הפרמיה עלה בין השנים 2003 ועד 2008 באופן ניכר בשל נסיבות התלויות ב"כוחות השוק" . עוד גורסת הנתבעת 1 , כי התובע קיבל מדי שנה דיווחים שנתיים וכי במשך כל אותן שנים התובע לא פנה כלל אל הנתבעת 1 בדרישה לבטל את הכיסוי הביטוחי . באשר לסוגיית שינוי עיסוקו של התובע מדגישה הנתבעת 1 , כי האחרון ביקש לשנות את סיווג עיסוקו מסיווג של מסגר אלומיניום לסיווג של מפקח בנייה רק במהלך חודש נובמבר 2009 , וכי לא חל כל שינוי בכל הצריך לתוספת המקצועית לכיסוי אובדן כושר עבודה , שכן התוספת אשר נתווספה לפוליסה נבעה כתוצאה משקלול שני העיסוקים יחדיו .

לטענת הנתבע 2 התובע סיכם עימו בעל-פה במהלך חודש 2/2003 כי לכיסוי הביטוחי הראשוני יתווספו רכיבים נוספים בכפוף לתשלום כספי נוסף , וכי התובע עודכן בכתב ביחס לכלל השינויים שנערכו בפוליסה . הנתבע 2 אף מדגיש ומציין , כי החל מחודש פברואר 2003 קיבל התובע מהנתבעת 1 עדכונים מפורטים בכתב ביחס לכלל התשלומים שנגבו על ידי הנתבעת 1 , וכי התובע עושה שימוש בתובענה זו על מנת לבוא עימו נקם על שום כך שהנתבעת 2 לא שיתף עימו פעולה בתובענה אחרת אותה הגיש כנגד חברת ביטוח אחרת .

דיון והכרעה :

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי טענותיהם דין התביעה להידחות , ואבאר .

באשר לראש התביעה שעניינו שיפוי התובע בגין הנני מעדיף את גרסת הנתבעים באשר לדרך השתלשלות העניינים הן מן הפן העובדתי והן מן הפן המשפטי. אמנם , מן הפן המשפטי מן הראוי היה כי השינויים שנעשו פוליסה בשנת 2003 היו מועלים על הכתב בהסכם נפרד , אולם יש ליתן את הדעת לכך כי ההלכה הנוהגת היא שכריתת חוזה ביטוח אינה טעונה דרישה צורנית מיוחדת שכן, הסכם ביטוח יכול להיכרת הן בכתב והן בעל-פה או לחילופין, בכל צורה אחרת (ראה : ד"נ 13/67 בחן נ' רוזנצווייג , פ"ד כ"ב(1) , 569).

זאת ועוד , התובע עצמו ציין בעדותו בביהמ"ש , כי פנה אל הנתבע 1 בדרישה לבדוק את השינוי הדרסטי בגובה חיוב הפרמיה כבר לפני כשבע שנים כאשר החוזה הראשוני עצמו לפני כעשר שנים (ראה : עמוד 1 שורות 10 – 14 לפרוטוקול) , ומכאן עולה התמיהה מדוע התובע הגיש תובענה זו בשיהוי כה רב על אף שקיבל עדכונים שנתיים מן הנתבעים ביחס לסטטוס הכספים אותם העביר התובע לידי הנתבעים.גם טענתו של התובע, כי לא קיבל הודעות במהלך השנים מעלה את השאלה ,מדוע האחרון לא פנה אל הנתבעים לכל אורך השנים בדרישה לבטל את חוזה הביטוח באמצעות הגשת הודעה בכתב למבטח בהתאם להוראות סעיף 45(א) לחוק חוזה הביטוח ,תשמ"א – 1981 . שיהוי בהגשת תביעה נוצר מקום בו יש בהשתהות בפנייה לבית המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע,ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע. לפיכך, בכדי שייקבע כי תביעה הוגשה בשיהוי, על הנתבע להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה; או כי במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה; או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום לב מצד התובע (ראה : ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 ; ע"א 410/87 עזבון ליברמן נ' יונגר, פ"ד מה(3) 749, 756-755 ; ע"א 403/63 תמיר נ' שמאלי פ"ד יח(1) 47, 54-53).

לאור המקובץ מעלה, עדיפה בעיניי גרסת הנתבעים באשר לדרך כריתת החוזה טלפונית כבר בשנת 2003 וכן ביחס לשינויים בגובה החיוב כתוצאה משינויים כלכליים הנובעים מ"כוחות השוק" הפיננסי .

כמו כן , לא מצאתי כי יש מקום לשיפוי התובע בגין ראש התביעה שעניינו שינוי סיווג עיסוקו של התובע , גם במקרה דנן, התובע עצמו פנה אל הנתבעת בשיהוי רב של כשלוש שנים, רק במהלך חודש נובמבר 2009 , על אף שזו שינתה את סיווג עבודתו המקצועי כבר בתחילת שנת 2007 . מעבר לכך , לא נסתרה גרסת הנתבעים לפיה הנתבע 2 עודכן על ידי התובע ביחס לשינוי סיווגו המקצועי וכי אי עדכון סיווג עבודתו של התובע גרם לתובע לנזק ממוני .

לאור האמור מעלה התובענה נדחית . אין צו להוצאות .

ניתן היום, י"ב סיון תש"ע, 25 מאי 2010, בהעדר הצדדים.