אלזון ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל חיפה

החלטה

בקשה לדחיה על הסף בטענת היעדר סמכות של ערכאה זו לדון בסעד של הצהרה בדבר בעלות התובעים במקרקעין ומתן צו לרישומם. וכן בטענת היעדר יריבות היות ולשיטת התובעים עצמם הזכות להירשם כבעלים היתה של חברה ולא של בעלי מניותיה, שהתובעים הנם יורשיהם.

1. ביחס לסמכות העניינית: הסעד המבוקש בסע' 38 לכתב התביעה היה ונותר בסמכותו העניינית של ביהמ"ש המחוזי. פסה"ד ברע"א 3749/12 בר עוז נ' סטר אליו הפנה ב"כ התובעים בתגובתו, ביטל את הלכת שמש הותיקה: כך שכיום ניתן להגיש לבימ"ש השלום תביעות הקשורות בחזקה ושימוש במקרקעין, גם שלא תוך שמירה על גוף הנכס (כלומר ניתן לתן צוי הריסה בגדר סכסוך הנוגע לחזקה ושימוש במקרקעין, ולא רק צוי מניעה לבניה). לכן גם ההפניה לפסק דין וולפינגר אליו הפנו התובעים בתשובתם אינה ממן הענין; שכן פסק דין זה ואחרים כמותו נועדו לתן מענה להלכת שמש ולמנוע סרבול דיוני ופיצול התדיינות בעניינים הכרוכים זה בזה; פיצול שנבע מהלכת שמש לאור מבחן הסעד הנוהג בשאלת הסמכות העניינית. ומשעה שניתנה הלכה שבטלה את הלכת שמש אין עוד צורך לעשות שימוש בכלל של הטפל הולך אחר העיקר כדי להגיע לאותה תוצאה. אין צורך בטכניקות של התגברות על תוצאי הלכה - משבוטלה אותה הלכה מעיקרא.

2. אך בטול הלכת שמש ברע"א 3749/12 אין בו כדי לשנות מן הכלל שהצהרה על בעלות במקרקעין וצו לרישומם (בין אם מדובר במקרקעין רשומים או לא ובענין זה עיין בהפ (חי') 119/08) - הנה בסמכות ביהמ"ש המחוזי, מכוח סמכותו השיורית. שכן תביעות הנוגעות לחכירה לדורות ותביעות אחרות הנוגעות למקרקעין הוחרגו מגדר סמכות בימ"ש השלום בסע' 51(א)(3) לחוק בתי המשפט. לכל היותר יכול בימ"ש שלום להיזקק לדיון בענין זה באופן אגבי מכוח סמכות נגררת, כאשר נצרך הדבר להכרעה בסעד המצוי בתחום בסמכותו.

לא אזקק אפוא לסעד הנדרש בסע' 38 לתביעה, שלמעלה מן הצורך יצוין שאף אין לראות בו לגופו בבחינת טפל ההולך אחר העיקר (התביעה הכספית). אני מוחק אותו מכתב התביעה. וראה גם סע' 8 ו 9 לפסק דינו של הנשיא גרוניס ברע"א 3749/12 הנ"ל. יתר הסעדים הנם בסמכותו של בית משפט זה, ולפיכך ברור שאין להיעתר לסילוק התביעה על הסף מעיקרא.

לסכום בענין זה, אבקש להזכיר שאין גם צורך בפיצול סעדים משעה ששאלה של סמכות עניינית היא הגוזרת פיצול ההתדיינות בסעדים שונים, בין ערכאות שונות.

2. אשר לשאלת היעדר היריבות: נחזה שיכול ויש ממש בטיעון המנהל בענין זה. על התובעים לדאוג לרישומם כבעלי המניות בחברה או לחלופין לדאוג לנקיטה בהליך המתאים ובערכאה המתאימה, בו יוצהר שהם בעלים או בעלי הזכות להירשם כבעלים של מקרקעין שהיו בבעלות החברה. לצורך הליך זה החברה היא שנחזית בעלת היריבות, גם אם התובעים כבעלי ענין, דאגו לתשלום חובות של החברה הנוגעים למקרקעין. עם זאת לא במהרה ימהר ביהמ"ש לסלק תובענה על הסף כל עוד יש לה סיכוי כלשהו, ולו על דרך תיקונה. אני מאפשר (אך לא מחייב) לתובעים לצרף החברה כתובעת נוספת, בהנחה שלא נמחקה, על דרך הגשת תביעה מתוקנת, בענין זה בלבד, בתוך 45 יום. לא ייעשה הדבר תישמרנה טענות הצדדים לגופן, ואיני מורה על מחיקה על הסף.

3. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' חשון תשע"ד, 13 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.