אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלוני נ' קיס

אלוני נ' קיס

תאריך פרסום : 16/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
13262-07-12
09/06/2013
בפני השופט:
יעקב שקד

- נגד -
התובע:
1. אסתר אלוני
2. א.נ. אלוני בע"מ

הנתבע:
1. די.אנד איי. מוטורס אחזקות בע"מ
2. די. אנד איי. מוטורס בע"מ
3. אבישי פורת
4. דרור קיס

החלטה

תמצית הבקשה ורקע עובדתי קצר

מונחת בפניי בקשת התובעות למתן פסק דין נגד הנתבעים, נוכח קיומו של מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא בין הצדדים, אשר צמח, לפי הטענה, בעקבות מתן פסק דין לפינוי מושכר מיום 13.03.13, בתא''ח 22739-07-12 (נספח 13 לבקשה; להלן – פסק הדין).

הנתבעים טוענים כי יש לדחות הבקשה, בציינם כי הוגש ערעור על פסק הדין וכן כי יסודות הכלל של מעשה בית דין אינם מתקיימים. עוד עותרים הנתבעים בתגובתם לעכב את ההכרעה בבקשה עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

לחילופין, מבוקש על ידי הנתבעים לאפשר להם לתקן את ההתנגדויות ו/או כתב ההגנה שהגישו בשלושת התיקים, בשל שינוי בנסיבות שאירע במהלך הדיון בתביעת הפינוי, במסגרתו שילמו הנתבעים לתובעים סך 500,000 ₪, כאשר חלק מהתשלום הינו בגין ההמחאות שפרעונן נדרש בתביעות שבפניי (ראה פרוטוקול הדיון מיום 18.11.12 נספח א' לתגובה).

בשלושת התיקים דנא, שהדיון בהם אוחד, עותרות התובעות לביצוע סדרת המחאות משוכות על ידי הנתבעים. ההמחאות ניתנו במסגרת מערכת הסכמים שנחתמה בין הצדדים. בהתאם להסכם מיום 15.09.08, היו אמורים הנתבעים 1, 3, ו-4 לרכוש את השליטה בנתבעת 2 (נספח 5 לבקשה; להלן – הסכם העברת השליטה). בהתאם להסכם נוסף מאותו יום, שנכרת בין הנתבעת 2 לבין התובעת 2, התחייבה הראשונה לשלם לתובעת 2 דמי ניהול (נספח 6 לבקשה; להלן – הסכם הניהול).

באותו יום נחתם הסכם שלישי במספר, הסכם שכירות, בין התובעת 2 לילדיה, בעלי מקרקעין המצויים ברח' ברוך הירש 20, בני ברק (להלן – המקרקעין), לבין הנתבעת 2, לפיו שכרה האחרונה את המקרקעין למטרת הפעלת מוסך, אשר עד לאותו מועד הופעל על ידי התובעות ו/או מי ממשפחת התובעת 1 (נספח 7 לבקשה; להלן – הסכם השכירות).

לאחר שהנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי ההסכמים כאמור, נחתם הסכם רביעי במספר, ביום 6.06.10, אשר קבע בין היתר, כי הנתבעים יפרעו את החוב כלפי התובעת בסך 9,627,000 ₪ בתשלומים כאמור בהסכם זה (נספח 8 לבקשה; להלן – הסכם 2010).

כשנתיים לאחר מכן הגישה התובעת לביצוע, בשלושה תיקים נפרדים, נשוא בקשה זו, סדרת המחאות, חתומות על ידי הנתבעת 1 כמושכת, ועל ידי הנתבעים 3 ו-4 כערבים, ואלו הגישו התנגדות לביצוע השטרות, כמפורט להלן:

המחאה ע''ס 240,000 ₪, נשוא תיק 13262-07-12 – המחאה זו ניתנה עבור רכישת מניות כפי שנקבע בהסכם 2010. יצויין כי התנגדות זו התקבלה, בחלקה.

שלוש המחאות ע''ס 22,580 כל אחת, נשוא תיק 5217-08-12, שניתנו על פי הסכם הניהול. התנגדות זו טרם הוכרעה.

שלוש המחאות ע''ס 6,300 ₪ כל אחת, נשוא תיק 30290-09-12, שניתנו כהפרשי הצמדה בגין דמי שכירות. התנגדות זו טרם הוכרעה.

במקביל להגשת ההמחאות שנזכרו לעיל לביצוע, עתרו התובעת וילדיה, בעלי המקרקעין, לפינוי הנתבעת 2 מהמקרקעין (נספח 11 לבקשה). תביעת הפינוי פירטה הפרות רבות מצד הנתבעת 2.

דיון והכרעה

לאחר שהפכתי בדבר, החלטתי להיעתר לבקשת הנתבעים לעכב את מתן ההחלטה בבקשה, עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין וכן לאפשר לנתבעים לעתור לתיקון ההתנגדויות / כתב ההגנה. להלן אפרט טעמיי.

כבר נפסק, כי "במתן החלטותיו הדיוניות רשאי ואף חייב בית המשפט לנקוט אמצעים, כדי למנוע התדיינות שהינה אקדמית וחסרת תועלת ממשית. לעתים קרובות מתברר, שתביעה מסוימת הינה מיותרת וחסרת משמעות רק עם סיומו של הליך אחר, אשר עדיין תלוי ועומד לפני ערכאה של בתי המשפט כאשר הוגשה התביעה נושא הדיון. כאשר אפשרות זו צפויה מראש, יצדק בית המשפט, בדרך כלל, אם יסרב לדון בתביעה השניה בטרם ניתן פסק דין סופי בהליך האחר" (ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' חייא סתם, פ"ד מב(1) 541, 545).

בענין מרקוביץ הנ"ל דובר במצב בו הוגשה תביעה לפסק דין הצהרתי למתן תוקף להסכם קומבינציה, ואכן ניתן פסק דין שקבע כי ההסכם תקף. הוגש ערעור, ובמקביל הוגשה תביעה לפיצויים אשר נסמכה על פסק הדין (טרם הכרעה בערעור). הערכאה הדיונית הורתה על מחיקת תביעת הפיצויים.

בית המשפט העליון קבע כי לא היה מקום למחוק את תביעת הפיצויים, אך לצד זאת קבע גם, כי היה מקום לדחות את הדיון בתובענה ללא מועד, לפי תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (שם, בעמ' 546). תוצאתה הפרקטית של דחיה מעין זו דומה לעיכוב הליכים, כפי שביקשו הנתבעים.

הלכה זו יפה לענייננו. ברור כי אף אם הבקשה למתן פסק דין תתקבל, מכוח יישום הכלל של מעשה בית דין, הרי שפסק דין זה תלוי על בלימה (ויותר נכון, על תוצאות הערעור).

זאת ועוד, נראה כי אף אם מתקבל הערעור, פסק הדין בתובענות שבפניי אינו מתבטל אוטומטית, אלא יש לנקוט הליך לביטולו, אם בהליך ערעור או בתובענה נפרדת (ראה נינה זלצמן, מעשה בית דין, מהדורת תשנ"א, עמ' 254-255 וה"ש 29 ו-30).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ