אלוני נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בתאריך 28/3/05 נרשמה כנגד המבקש הודעת תשלום קנס בגין הסעת נוסע לא חגור במושב האחורי.

המבקש שילם את הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס שקיבל מידי השוטר.

2.בתאריך 29/8/10 הגיש המבקש את הבקשה הנדונה להארכת מועד להישפט.

3.בבקשתו טען המבקש כי בדו"ח שקיבל לא צוין מספר הנקודות הנזקפות לחובתו, כנדרש לפי סעיף 69א(ד) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961. אי מילוי הדו"ח בהתאם לחוק הטעה את המבקש לחשוב כי אין ניקוד בצד העבירה שבדו"ח ולכן העדיף לשלם את הקנס ולא להגיע לערכאות שיפוטיות, למרות שלא ביצע את העבירה. ב"כ המבקש הפנה ל"סמל הסעיף" השגוי שצוין בדו"ח ולעובדה כי בחוברת ההנחיות של המשטרה לשנת 2005 ו-2006 אין בצד העבירה הנדונה ניקוד. המבקש טען כי לא השתהה ופנה בבקשה הנדונה מיד כשנודע לו על צבירת הנקודות והסנקציה שבצדן.

4.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי לפי החסד"פ מששולם הדו"ח, המבקש מוחזק כמי שהודה והורשע בעבירה ובחלוף 5 שנים ממועד ביצוע העבירה, אין מקום להיעתר לבקשה. המשיבה הציגה נתונים המראים כי סמל הסעיף שצוין בדו"ח איננו שגוי ומתאים לעבירה הנקובה.

5.על פי הוראת סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב -1982, רשאי בית המשפט להאריך מועד להישפט אם שוכנע כי הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו.

עפ"י ההלכה הפסוקה, במסגרת בחינת קיומם של "נימוקים מיוחדים", על בית המשפט לשקול שיקולים דומים לאלו להם נדרש במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם לפי סעיף 240 ו- 130 לחוק סדר הדין הפלילי.

6.הנה כי כן, על בית המשפט לבחון (רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נז(6) 793):

האם הוצג טעם ראוי להימנעות המבקש מהגשת בקשה להישפט במועד.

האם אי הארכת המועד להישפט יגרום לעיוות דין למבקש.

7.במקרה דנן, בחר המבקש לשלם את הקנס ונמנע אפוא במכוון מהגשת בקשה להישפט במועד.

בהתאם לסעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, מששולם הקנס, יש לראות במבקש כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו.

עם זאת, סעיף 229(ח) לחסד"פ תוקן בשנת תש"ע ובמסגרת התיקון קבע המחוקק כי מקום בו מתקיימים נימוקים המצדיקים הארכת מועד להישפט, אין בעובדה שהקנס שולם כדי למנוע הארכת המועד להישפט:

"שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט,

הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם

את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג), או על אדם

שבית המשפט החליט לקיים משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו

להישפט כאמור בסעיף 230".

המחוקק מניח, אפוא, כאפשרות מעשית שאדם ישלם את הקנס הנקוב בדו"ח גם אם לא ביצע את העבירה ולכן מתיר הענות לבקשה להארכת מועד להישפט גם מקום בו שולם הקנס.