החלטה
בעניין: בקשה לביטול פסק דין
לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי כדין, בהעדר הגנה, ביום 1/11/12.
בבקשתם מיום 8/11/12 מאשרים המבקשים קבלת כתב התביעה, וטוענים כי קיבלו הסכמת ב"כ המשיבה להארכת מועד להגשת בקשות עד ליום 31/10/12. המבקשים טוענים כי נבצר מהם להגיש את הבקשה במועד, הם הגישו בקשה למחיקת כותרת ולחלופין רשות להתגונן ביום 5/11/12, וביום 6/11/12 קיבלו את פסק הדין שניתן ביום 1/11/11.
מכאן כי עסקינן בבקשה לביטול פסק דין משיקול דעת בית המשפט, ויש לדון הן בטעם למחדל והן בנימוקי ההגנה.
לגוף התביעה טוענים המבקשים כי היא אינה מתאימה לסדר דין מקוצר וכבר עתה אדחה את הטענה. התביעה נתמכת הו בהסכם חתום ע"י הנתבע מס' 1 והן בצילומי צ'קים מחשבון המבקשת מס' 2, שחוללו או שעתידים להיות מחוללים, עקב חשבון מוגבל. סכום התביעה מהווה חיבור של הצ'קים, ולכן מדובר בסכום קצוב, שיש ראשית ראייה בכתב להתחייבות כל אחד משני המבקשים (צורפו שמונה צ'קים ע"ס 6,250 ₪ כל אחד לזמני פרעון עוקבים מיום 20/5/12 עד 20/12/12 וצ'ק ע"ס 7,200 ₪ לז.פ. 10/8/12).
כהגנה טוענים המבקשים אותן טענות שטענו ביחס לכשירות התביעה להתברר כתביעה בסדר דין מקוצר: העדר חתימה של הנתבעת מס' 2 על ההסכם, העדר חישוב ופירוט העבודות הסכום הנתבע. המבקשים טוענים כי העבודה בוצעה בביתו של המבקש מס' 1 בלבד, כי הוסכם על הסדר תשלומים שונה של תשלום במזומן חלף ההמחאות שניתנו לבטחון בלבד (מלבד המחאה אחת, שנטען כי נפרעה במזומן), וכי המשיבה לא עמדה בהתחייבותה, לא מסרה את העבודה בזמן ואחרה במסירת העבודות במשך שלושה חודשים דבר שגרם למבקש הוצאות בגין דמי שכירות. המבקשים טוענים כי המשיבה סיפקה עבודה לקוייה ולא תיקנה את הנדרש, סיפקה חומר באיכות נחותה מהמוסכם, ועל כן סרב המבקש להמשיך ולשלם למשיבה במזומן. את נימוקי ההגנה למדתי מהתצהיר שתמך בבקשה למחיקת כותרת, שנעשה נסיון להגיש ביום 5/11/12.
ב"כ המשיבה הגיש תגובה, ובה ציין כי אף שלא נתבקשה הארכת מועד באופן פורמלי, ואף שלדעתו התחזה מאן דהוא מטעם המבקש לעו"ד, הרי שלאור הבקשה הטלפונית לא עתר למתן פסק דין עד ליום 1/11/12, לאחר שהתבקש ליתן ארכה להגשת בקשות מטעם המבקשים עד לסוף חודש אוקטובר.
לגוף העניין טען ב"כ המשיבה כי המבקשים לא העלו את הטענות לעניין טיב העבודה בכל מועד עד להגשת הבקשה, לא השיבו לפניות בכתב טרם הגשת התביעה, וכי הטענות מועלות כעת כנסיון להצדיק את אי כיבוד התשלומים.
המבקשים לא הגישו תגובה לתגובה.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות אני מוצאת כי המבקשים התעלמו מדעת מההליך המשפטי, אליו היו מודעים היטב, לא נתנו טעם למחדל אלא הסתתרו מאחורי המילים הסתמיות: "עקב אילוצים מצערים אשר דרשו נוכחותי ותשומת ליבי" (סעיף 4 לתצהיר). בכל הכבוד, על המבקשים היה לפרט את טיב האילוץ ולו במילים כלליות (כך למשל אם מדובר בעניין הדורש סודיות רפואית), על מנת שבית המשפט ישתכנע כי המדובר בנסיבות שהוכרו בפסיקה כנסיבות שאינן בשליטת בעל הדין. יצויין כי המבקשים, שידעו כי המועד הוארך להם עד ליום 31/10/12, לא טרחו להגיש בקשה להארכת מועד נוספת, אף לא פנו לב"כ המשיבה, אלא הגישו את הבקשה לאחר שניתן פסק דין, ללא כל התייחסות לאיחור. לו היו מציינים את הנימוק בבקשה מיום 5/11/12, היה מקום לשקול את טענתם לטעם מוצדק לאי התגוננות.
נימוקי ההגנה, שהם בעלי משקל רב יותר, מגלים הגנה חלקית, וב"כ המשיבה בתגובתו לא נדרש לטענות המפורטות לעניין איחור בביצוע, הסכם תשלומים אחר, תשלום במזומן, גרימת נזק, אי תיקון ליקויים והספקת סחורה נחותה מהמוסכם.
בנסיבות העניין ולאור החשיבות שהפסיקה העניקה לבירור הטענות לגופו של עניין חלף גזירת הדין על סמך מחדלים דיוניים, אני קובעת כי פסק הדין מיום 1/11/12 יבוטל בתנאי שהמבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ תוך 14 יום.
כאמור לעיל, הבקשה למחיקת כותרת נדחית.
המבקשים יגישו לי אסמכתא על תשלום ההוצאות ושכ"ט עו"ד לב"כ המשיבה, תוך 30 יום מהיום, אחרת תידחה הבקשה.
עם ביצוע התשלום, יודיע ב"כ המשיבה האם מבוקש לקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן, או שניתן לקדם את הדיון על ידי העברתו לשמיעה בסדר דין מהיר.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים ותעלה את התיק לעיוני לא יאוחר מיום 16/6/13.
ניתנה היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, בהעדר הצדדים.