אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלוג'(עציר) נ' מדינת ישראל

אלוג'(עציר) נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 05/12/2013 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
25770-04-13
21/11/2013
בפני השופט:
יפה-כ"ץ – אב"ד

- נגד -
התובע:
עבדאללה אלוג' (עציר(
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

השופטת י. רז לוי

רקע

1.בפנינו מונחים שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ד"ר י. ליבדרו) בת.פ. 7275-04-12. ערעור המערער המופנה כנגד הכרעת הדין המרשיעה ולחילופין כנגד חומרת העונש שהוטל עליו, וערעור המדינה היוצא כנגד קולת העונש.

2.כנגד המערער הוגש תחילה כתב אישום לבית המשפט המחוזי אשר ייחס לו עבירות של פגיעה ברכוש - עבירה לפי סעיף 108(ג) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), כניסה למקום צבאי - עבירה לפי סעיף 115(א) לחוק העונשין, וניסיון גניבה - עבירה לפי סעיפים 384 ו-25 לחוק. בכתב האישום נטען, כי המערער שהה בשטח צבאי סגור המוכרז כשטח אש ופירק שלדת טנק המשמשת לאימונים של כוחות צה"ל. בעקבות טענה מקדמית של המערער אשר התקבלה, כי הנסיבות המפורטות בכתב האישום אינן ממלאות אחר היסודות הנדרשים בסעיף 108(ג) לחוק העונשין, אלא הן מהוות עבירה אך לפי סעיף 108(א) לחוק (שעניינו פגיעה ברכוש אשר נמצא בשימוש כוח מזויין), הועבר הדיון לבית משפט השלום.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש בבית משפט השלום בתאריך 31.3.12, שהה המערער בשטח צבאי סגור המוכרז כשטח אש, בסמוך לבסיס צבאי הנמצא באזור צאלים. המערער פירק באמצעות רתכת שלדת טנק ששוויה כ- 65,000₪ שנמצאה במקום לצורך אמוני צה"ל וניסה ליטול את שטחי השלדה שפירק, ללא הסכמת הבעלים. יצוין כי לאחר שמיעת הראיות, ביקשה המדינה להרשיע את המערער בעבירה של ניסיון לפגיעה ברכוש, תחת העבירה של פגיעה ברכוש אשר יוחסה לו בתחילה.

המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום, הכחיש שניסה לגנוב או לפרק את שילדת הטנק .באשר לעבירה של כניסה למקום צבאי, המערער כפר בכך שידע שהוא שוהה בשטח צבאי.

בבית המשפט קמא העידו מטעם המדינה קצין הצבא אשר תפס את המערער בשטח – אור אבגיל, שוטר משמר הגבול שהגיע לזירה ושוטרים נוספים שגבו את אמרות המערער. המערער העיד להגנתו וכן העיד בנו הקטין שהיה עמו בשטח ועד הגנה נוסף, מר בבלי, אשר הגיע למקום עם שוטר המג"ב.

3.בהכרעת הדין קבע בית המשפט, כי קיים מקבץ עדויות וראיות המוביל למסקנה אחת ויחידה לפיה יש מקום להרשיע את המערער בעבירות של ניסיון לגניבה וניסיון לפגיעה ברכוש הצבאי. בין אלו מנה בית המשפט את העובדה שהמערער נתפס בסמוך לשלדת הטנק ולמעשה מתחת לשלדת הטנק; רכב הטנדר של המערער עמד בסמוך לשלדת הטנק; בסמוך לשלדה נמצאו בלוני גז ורתכת וכן נמצאו חתיכות מתכת; על ידיו של המערער נמצאו סימנים שחורים; באזור האירוע יש תופעה של גניבות מתכת; את אמירתו של המערער כי "אין לו כסף", והעובדה שידע מה מחירו של ק"ג ברזל. עוד ציין בית המשפט, כי כאשר הקצין הגיע למקום ותפס את המערער, לא היו בשטח אנשים נוספים, היינו המערער ובנו נתפסו בגפם בצמוד לשלדת הטנק, בנסיבות שתוארו לעיל.

4.בית המשפט ציין עוד, כי הוא אינו נותן אמון בגרסת המערער על כל רכיביה ומצא כי מדובר בגרסה תמוהה, לא מבוססת, בחלקה כבושה ונעדרת היגיון. כך למשל ביחס לטענת המערער כי היה במקום כיוון שרעה עדר כבשים, קבע בית המשפט קמא כי טענה זו עומדת בסתירה לעדויות הקצין ואדם נוסף שהגיע למקום ולא הבחינו כלל בהימצאותן של כבשים באיזור. כך אף ביחס לטענת המערער, כי הביא את רכבו באמצעות גרר כדי למכור אותו בשטח בעוד שבמקום לא היה איש מלבדם בניגוד לטענתם כי היו שם תיירים. בית המשפט הצביע על תמיהות וסתירות נוספות בגרסת המערער באשר לשאלה מה עשה ליד הטנק.

באשר למחדלי החקירה ציין בית המשפט כי אכן היו מחדלי חקירה, אך הוסיף כי נוכח מקבץ הראיות הנסיבתיות ונוכח הסברי המערער אשר נדחו על ידו, אין במחדלי החקירה כדי לשלול את המסקנה המרשיעה הנובעות מאותן ראיות.

באשר לעבירה של כניסה למקום צבאי קבע בית המשפט, כי הובאה בפניו עדותו של מר אמיר בן שימול, האחראי בשטחי האש באזור, אשר ציין כי קיימים סימונים ברורים לאורך כל השטח ושביל הגישה לפיהם הכניסה אסורה ואף הובאו עדויות נוספות ביחס לכך. בית המשפט קמא לא קיבל את טענת המערער, אשר אישר שידע שמדובר בשטח צבאי סגור, אך חשב שבימי שישי ושבת השטח פתוח ואנשים רבים מסתובבים שם. נקבע כי טענת המערער עומדת בניגוד לעדויות אחרות, מאחר והשטח הרלוונטי לא מאושר כלל לכניסה, לא בימי חול ולא בשבתות. מכאן מצא, כי המערער ביצע את העבירה של כניסה לשטח צבאי סגור.

בית המשפט השית על המערער 8 חודשי מאסר בפועל, הפעיל מאסר מותנה בן 24 חודשים אשר היה תלוי ועומד כנגד המערער, כאשר מתוך 8 חודשי מאסר בפועל, נקבע כי מחציתם ירוצו בחופף ומחציתם במצטבר, כך שבסך הכל הושתו על המערער 28 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בסך 5,000 ₪.

5.המערער יוצא בערעורו כנגד הרשעתו בדין. לטענתו בתיק קיימים מחדלי חקירה רבים: לא נחקר בנו של המערער; לא הופרכה טענת המערער כי רעה במקום את עדר הכבשים; נמחקה תמונה בה לטענת המערער, ניתן היה לראות את אותו עדר כבשים; וכי לא היה מקום לתן אמון בעדות קצין אביגל לאור הסתירות הרבות בה. לחילופין עתר המערער להקלה בעונשו באופן שהמאסר המותנה יוארך, או שהעונש יהיה חופף כולו למאסר המותנה אשר הינו עונש מאסר כבד כשלעצמו.

המדינה מנגד, ביקשה לדחות את הערעור ביחס להכרעת הדין. באשר לערעור המדינה כנגד קולת העונש, נטען כי העונש חורג לקולא באופן המצדיק התערבות, שכן יש במעשיו של המערער באופן אובייקטיבי כדי לפגוע בביטחון המדינה, פגיעה אשר הוכחה אף בהתאם לראיות שהובאו בפני בית המשפט, וכן בשים לב לעברו הפלילי של המערער ולכך שהעבירה בוצעה זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר קודם.

דיון והכרעה

הערעור כנגד הכרעת הדין

6.באשר לערעור המופנה כנגד הכרעת הדין, הרי לאחר שבחנתי את הכרעת הדין ומסקנות בית המשפט אל מול גרסת המערער וטענות הצדדים, ולאור מכלול חומר הראיות והעדויות אשר עמדו בפני בית משפט קמא, מצאתי כי הרשעת המערער בדין יסודה, היא מעוגנת ומבוססת היטב בחומר הראיות.

יאמר כבר עתה, כי חלק ניכר מטענות ב"כ המערער שהועלו בפנינו, הועלו עוד בפני בית המשפט קמא ונדחו על ידו בהכרעת דין בהירה, מפורטת ומנומקת היטב, אשר התייחסה לכל אחת ואחת מהטענות שהועלו. כך למשל טוען ב"כ המערער בהודעת הערעור הממצה שהוגשה וכן בטיעוניו המפורטים בעל פה בפנינו בהם טען כל שניתן לטובת למערער, כי טעה בית המשפט קמא כאשר דחה את גרסת המערער שהוא הגיע לשטח האש כדי לרעות את הצאן; כי לא היה מקום שבית המשפט יעדיף את גרסתו של קצין צה"ל אבגיל על פני עדותו הקוהרנטית של המערער שנתמכה בעדות בנו; כי עדותו של העד אבגיל רצופה סתירות ופרכות ומעוררת תמיהות; וכי קיימים מחדלי החקירה ובכלל זה אותה תמונה שצילם העד אבגיל במכשיר הטלפון הנייד ואשר נמחקה על ידו, תמונה שיכלה לאמת את טענת המערער ביחס למעשיו במקום.

7.בחינת הכרעת הדין ומכלול הראיות והעדויות מלמדנו כי הרשעת המערער מבוססת על מספר אדנים: הראיות הנסיבתיות והישירות אשר הובאו בפני בית המשפט קמא אותן ניתח בהכרעת הדין באופן מדוקדק, ודחיית גרסת המערער ומציאתה כמופרכת. אלו יוצרים יחד את אותו מארג ראייתי ברור ואיתן, אשר מחייב את הרשעתו של המערער, כפי שיפורט להלן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ