אלדר נ' שתיוי

פסק דין

לפניי תביעה שעניינה שירותי בניית אתר אינטרנט שהזמין התובע מהנתבע; במוקד ההליך המשפטי נדונה סוגיית הראיות – טיבם ואופיים – שיש להציג בהליך משפטי כאמור, על מנת לבחון האם אתר אינטרנט נבנה בהתאם לאפיון עליו הסכימו הצדדים.

הצדדים ועיקרי טענותיהם:

ביום 19.10.10 התקשרו הצדדים בהסכם (להלן – "ההסכם"), במסגרתו אמור היה הנתבע להקים עבור התובע אתר אינטרנט. בגין בניית האתר היה על התובע לשלם לנתבע סך של 13,920 ₪ (12,000 ₪ בצירוף מע"מ) בשני תשלומים. סך של 7,540 ₪ שולם, בעוד שאת היתרה אמור היה התובע בעת מסירת האתר. בהתאם למוסכם, היה על הנתבע למסור לתובע את האתר בתוך 30 ימי עסקים מיום החתימה על ההסכם (מועד זה נקבע כיום תחילת העבודה) בתוספת 7 ימי עסקים לצרכי איתור תקלות ותיקונן (סעיף 3.9 להסכם).

התובע טוען שהועבר אליו עיצוב גרפי לשם ZING בלבד וכי "למעשה בפועל, לא סיפק הנתבע לתובע דבר וחצי דבר עליו התחייב על פי ההסכם ....." (סעיף 10 לכתב התביעה). עוד נטען שהנתבע מכר את העיצוב הגרפי ושמו המסחרי של התובע (ZING) לצד ג'. זאת ועוד, בעת כניסה של התובע לאתר האינטרנט הופיע הכיתוב "האתר אינו פעיל עקב אי תשלום", עובדה אשר יש בה משום הוצאת לשון הרע על התובע ופגיעה בשמו הטוב. ביום 19.12.10 שלח התובע לנתבע הודעה בדבר ביטול ההסכם.

התובע מבקש לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 7,140 ₪ (התשלום ששולם על ידו, בניכוי סך של 400 ₪ ששולם עבור עיצוב הלוגו), וכמו כן מבוקש לחייב את הנתבע לפצות את התובע בסך של 20,000 ₪, סכום המשקף פיצוי ע"ס 10,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע; סך של 5,000 ₪ בגין אובדן הכנסה מיידית; סך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש והטרחה שנגרמה לתובע.

הנתבע טוען שהוא פעל בהתאם להתחייבויותיו על-פי ההסכם ואף מעבר לכך, כאשר נערכו על ידו עבודות נוספות עבור התובע (לרבות בניית אתר אינטרנט זמני), כל זאת ללא עלות נוספת, כאשר העבודה בוצעה בהתאם ללוח הזמנים הקבוע בהסכם וטרם שחלף המועד הקבוע. בהתאם לנטען, האתר עלה לאוויר ביום 16.11.2010. הנתבע מאשר שהוא חסם את הכניסה לאתר מאחר והתובע נמנע מלשלם לו את יתרת התמורה המוסכמת. הנתבע מציין שהתמורה הנזכרת בכתב התביעה הייתה תמורה בשיעור נמוך, מאחר ועל-פי ההסכם אמור היה הנתבע להיות שותף ברווחים שצפויים היו להיות כתוצאה מהפעלת אתר האינטרנט (סעיף 5.2 להסכם). הנתבע מוסיף ומציין שהוא לא הפר זכויות כלשהן של התובע.

כב' השופט חאג' יחיא מינה מומחה – עוה"ד יורם ליכטנשטיין – ליתן חוות דעת בסוגיות המקצועיות (להלן – "המומחה"); המומחה הגיש חוות דעת, השיב לשאלות הבהרה שנשלחו אליו ונחקר בחקירה נגדית בדיון האחרון שהתקיים.

דיון והכרעה:

לאחר בחינת כתבי הטענות מטעם הצדדים, העדויות, הראיות והמוצגים, נחה דעתי שדין התביעה להתקבל – בחלקה.

דרישה לפיצוי בגין הפרת ההסכם:

מועד מסירת ההסכם נקבע בסעיף 3.9 להסכם, שם מצוין כדלקמן:

"זמן אספקת האתר הינו 30 ימי עסקים מיום חתימת הסכם זה שהוא יום תחילת העבודה בהגדרת הסכם זה, בתוספת 7 ימי עסקים נוספים לצרכי איתור תקלות ותיקונן. סך של 37 ימי עסקים ממועד חתימת ההסכם הינו המועד המוגדר כזמן מסירת האתר בהסכם זה".

ההסכם נחתם ביום 19.10.2010. כאשר מביאים בחשבון 37 ימי עסקים רצופים (אין הפרדה בין 30 ימי בניית האתר ל – 7 ימי איתור התקלות ועריכת התיקונים), כמו גם כאשר יום העבודה הראשון הוא יום החתימה על ההסכם (כך על פי הקבוע בהסכם), המסקנה הינה שהיה על הנתבע למסור לתובע את האתר ביום 8.12.2010, כשהוא פעיל ובהתאם לאפיון המוסכם.

אני דוחה את טענת התובע לפיה "כל שהעביר הנתבע לתובע היה עיצוב גרפי לשם התובע – ZING" (סעיף 10 לכתב התביעה). מהעדויות שנשמעו – לרבות עדותו של התובע והאמור במוצג נ/1 – הודעת דוא"ל שערך התובע ביום 6.12.2010, שם הוא מציין: ".... אני יותר ויותר רואה שאתר יהיה מדהים עם טיפה טצ' עיצובי" – עולה שבוצעה על ידי הנתבע (באמצעות בעל המקצוע שהועסק על ידו, מר אמיר גנס) עבודה משמעותית (ראה גם מוצג נ/2, שם מאשר התובע שהאתר עלה לאוויר). עם זאת, לא הוכח שהעבודה בוצעה בשלמותה.

עד ההגנה, מר אמיר גנס, אשר ביצע את העבודה מטעם הנתבע, העיד שהוא עמד בלוח הזמנים וביצע את העבודה בהתאם לאפיון המוסכם, כאשר נטען שדרישות לעריכת תיקונים או הוספות שלא נכללו באפיון הראשוני לא בוצעו והעד הודיע שלא יבצע עבודה נוספת – מעבר לעבודה עליה הוסכם – ללא תמחור העבודה כאמור.

ביום 6.12.2010, בד בבד עם שיגור הודעת הדוא"ל [נ/1], הפנה התובע אל המתכנת, עד ההגנה מר אמיר גנס, רשימה ארוכה של תיקונים ושינויים שיש לערוך בתוכנה [ת/1]. יומיים לאחר מכן, ביום 8.12.2010, חל המועד האחרון למסירת האתר לתובע. התובע עומד על טענתו לפיה במועד כאמור לא נמסר לו אתר מושלם, עד אשר הוא נאלץ לפנות לאיש מקצוע נוסף, מר גל חן, לצורך בניית האתר.

עדותו של עד ההגנה, מר אמיר גנס, הותירה בפניי רושם חיובי. עדותו מהימנה עלי, במובן שאני מסיק מעדותו (במיוחד תוך קריאת הודאת התובע, כאמור בהודעת הדוא"ל מיום 6.12.2010 [נ/1]) שבמועד בו היה הנתבע אמור למסור לתובע את האתר, לאחר סיום כל העבודות, בוצעו על ידי עד ההגנה עבודות בהיקף נרחב, כאשר התובע עצמו היה שבע רצון מהעבודה שבוצעה. עם זאת, אין די בעדותו של בעל-המקצוע, עד ההגנה שביצע לפי הזמנת הנתבע את העבודות עבור התובע, כדי להגיע למסקנה שהעבודה על האתר בוצעה בשלמותה. במובן זה, איני מקבל את המסקנה אליה הגיע עד ההגנה. מסקנה חד משמעית כאמור אמורה להיתמך באסמכתאות ברורות, על מנת להיווכח האם בוצעה כל העבודה המוזמנת, ככתבה וכלשונה, או שמא חלק הארי מהעבודה בלבד – מצב דברים שאינו מהווה עמידה בהתחייבויות שנטל על עצמו הנתבע כלפי התובע.

עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית ראשונית לפיה הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו ככתבן, בעצם העובדה שיומיים לפני המועד בו היה על הנתבע למסור לתובע את האתר, כשהעבודה עליו הושלמה, הוצגה רשימה מפורטת וארוכה של ליקויים ושינויים שיש לערוך. מר אמיר גנס אומנם העיד ש"הכול תוקן כבר ליום למחרת בתאריך שבו נשלח המכתב" (עמ' 8, ש' 1), כאשר המומחה עצמו אישר שהתקלות הנזכרות ברשימה שהעביר התובע "לא היו מהותיות, לא היו בלב האתר" (עמ' 11, ש' 15 – 16), אולם אין די בכך.

היה על הנתבע להציג אסמכתאות המעידות על כך שבמועד הרלבנטי – 8.12.2010 – יומיים לאחר מועד שיגור רשימת הליקויים [ת/1], נמסר אתר מושלם (ראו עדות המומחה, לפיה "... לא הוצגה בפניי ראיה שהריג'קטים תוקנו בפועל" (עמ' 9, ש' 26 – 27). הנתבע כשל בהצגת ראיות מתאימות, כאשר הימנעותו מלדאוג לשמירת הראיות נזקפת לחובתו [ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602].