אלדן תחבורה בע"מ נ' נסים

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984, לאחר שנשמעו עדויות הנהגים המעורבים.

1.הנהג ברכב התובעת (להלן, ולשם הנוחות, "התובע") טוען כי בעת שנסע ברחוב ראשי (רחוב העצמאות בקרית אתא), בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים, פנה הנתבע לתוך הרחוב הראשי ונסע בנתיב השתלבות קצר, כאשר בסיומו סטה שמאלה והגיע עד לנתיב בו נסע התובע. כתוצאה מכך פגע בו רכב הנתבע עם חלקו הקדמי שמאלי, בפינה אחורית ימנית ליד הגלגל הימני.

2.הנתבע העיד, מנגד, כי כלל לא פנה ימינה במקום הנטען.

הנתבע העיד כי עובר לפגיעה נסע בכביש הראשי (בדרך העצמאות) לאחר שפנה קודם לכן שמאלה לתוך רחוב העצמאות, כאשר רק בהמשך הדרך היה אמור לפנות ימינה.

ע"פ עדותו בעת שנסע בנתיב הימני מבין שני נתיבים, "חתך" אותו לפתע רכב הנהוג על ידי התובע, זאת מאחר שניסה להשתחל לפניו על מנת לעקוף רכב שנסע בנתיב השמאלי לאט והפריע לתובע להמשיך בנסיעה מהירה.

3.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים אשר הדגימו באמצעות דגמי מכוניות את אופן התרחשות התאונה הנני סבורה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה להוכיח גרסתו לאופן התרחשות התאונה, ומכאן שדין התביעה להדחות.

4.גרסת התובע לאופן קרות התאונה, שיש לראותה כעדות יחידה של בעל דין, אינה סבירה כלל שכן אם הנתבע השתלב בכביש הראשי, בסיום נתיב השתלבות, אין כל הגיון וסבירות בכך שחצה את הנתיב הסמוך לנתיב ההשתלבות והמשיך לעבור לנתיב הנוסף בו נסע התובע. לו אכן השתלב בכביש היה נכנס לנתיב הנסיעה הימני ולא ממשיך לשמאלי.

כן עולה סתירה מהותית מעדות התובע בנוגע לאופי הפגיעה – "הוא פגע בי עם השפיץ הקדמי שמאלי. מדובר אומנם בשריטה מאוד קטנה...מדובר בשריטה קטנה...היתה שריטה" (ראה חקירתו הנגדית), לבין האמור בחוות דעת השמאי המתאר מעיכה בכנף אחורי ושפשוף.

בהקשר זה אף אוסיף כי כלל לא צורפו תמונות לחוות דעת השמאי.

5.עדות הנתבע, מנגד, הייתה ברורה וסבירה בהרבה (זאת על אף שלא היה בטוח במיקום האירוע כאשר נשאל ביחס לתמונות שצילם התובע).

הנתבע הבהיר כי נסע במסלול הימני מבין שניים (ואכן בתמונות עולה כי מדובר ברחוב שבו שני נתיבים בלבד), כאשר לפתע נכנס לנתיב נסיעתו, בפתאומיות, רכב התובע שביקש לעקוף רכב שנסע לפניו בנתיב השמאלי.

עדות הנתבע מתיישבת יותר עם העובדה שלרכב התובע נגרם נזק קל בחלק ימני אחורי.

6.לכל האמור לעיל אוסיף גם את חוסר המהימנות העולה מכתב התביעה לפיו נתבע פיצוי בגין גרירה כאשר התובע העיד במפורש כי לא עשה שימוש בגרר אלא נסע ממקום התאונה עם רכבו שנפגע, כאמור, באופן קל ביותר, וכן את העובדה כי רכב התובע נבדק על ידי שמאי רק 3 שבועות לאחר התאונה הנטענת.

7.סוף דבר – אין בידי לקבל גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה, ומכאן שדין התביעה להדחות.

בהתחשב בהסכמה שניתנה לדרך הדיונית אין צו להוצאות כך שכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.