אלדן תחבורה בע"מ נ' נחשון ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעת שיבוב שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 11.02.10 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג הרכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג רכב הנתבעים (להלן: "רכב הנתבעים").

במועד הדיון התייצב הנתבע 1, וטען שהינו אך עובד החברה.

הנתבעת 2 לא התייצבה למרות שקיבלה את כתב התביעה, ואת הזימון לבית-המשפט.

אין חולק באשר למיקומי הרכבים, וכי רכב התובעת נפגע בחלקו הקידמי ימני, ורכב הנתבעים נפגע בחלקו השמאלי אחורי. אך, יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה, ולאחריות בגינה.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובעת, עת/1 ביקש לפנות ימינה, לפתע נתבע 1 נסע לאחור ופגע ברכב התובעת. לפיכך, הנתבעים אחראים לקרות התאונה.

לטענת הנתבעים, עת/1 הוא זה שפגע ברכב הנתבעים מאחור.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה, האם נתבע 1 נסע לאחור, או האם עת/1 פגע ברכב הנתבעים מאחור.

בקליפת אגוז, הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת, היא מלאכה קשה, אך מלאכה מובהקת המוטלת על בית המשפט. בית המשפט מחליט על-פי אמירות העדים, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך אירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במהלכו של המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א – 1970).

ההתרשמות הינה מאז ומתמיד אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. אולם, לא הבעת פניו של בעל הדין ולא יופי תוארו, או צחות לשונו היא שתביא את בית המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה.

ברי הוא שבית המשפט צריך לתת תשומת ליבו לדרך בה מוסר העד את עדותו, אם בצורה שוטפת ומסודרת, אם בביטחון או בהיסוס. אך התרשמות זו, ראוי שלא תעמוד לבדה, אלא במסגרת המבחנים המקובלים להערכת עדויות, לרבות מבחן ההיגיון, והשכל הישר.

במקרה שבפני אכן מדובר בגרסה מול גרסה, אולם על ביהמ"ש לבחון האם יש בעדויות, או בראיות חיצוניות, כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת.

כבר עתה אומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסתו של עת/1 על פני גרסתו של נתבע 1.

גרסתו של עת/1 היתה רציפה ובהירה, היה לה על מה לסמוך, בניגוד לגרסתו של נתבע 1, ועל כן נתתי בה אמון.

ובמה דברים אמורים: