אלדן תחבורה בע"מ נ' גבארה

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 5.09.2011 באזור בית האריזה באבן יהודה ארעה תאונת דרכים בין רכב התובעת למשאית הנתבע (להלן: "התאונה").

אין חולק שרכב התובעת נפגע ממשאית הנתבע, וזאת תוך כדי נסיעת המשאית לאחור. כמו כן אין חולק שקודם להתרחשות התאונה נהג רכב התובעת ראה את המשאית מימינו. אולם, יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה.

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג הרכב שבבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") ואשתו שהיתה איתו ברכב בעת קרות התאונה (להלן: "עת/2"), כמו כן העיד הנתבע (להלן: "הנתבע") שנהג ברכב מסוג משאית (להלן: "המשאית").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, דין התביעה להתקבל במלואה, שכן מדובר בתאונה שארעה אך ורק בשל נסיעה לאחור חסרת זהירות של הנתבע 1, מבלי שהיה לו שדה ראיה וללא מכוון.

לגישתו, את הסתירות לכאורה שנמצאו בגרסת עדי התביעה ניתן להסביר בחלוף הזמן מאז קרות התאונה. כמו כן מתמונות הנזק ומחוות דעת השמאי עולה שרכב התובעת ניזוק בדופן הימנית הקדמית.

לטענת ב"כ הנתבע, דין התביעה להידחות ולכל הפחות לא להתקבל במלואה.

לשיטתו, שני כלי הרכב נעמדו, היה מעין יחס גומלין בין שני הנהגים, והנתבע היה רשאי לפרש את עמידת הרכב כמתן היתר להמשיך בנסיעה אחורנית ובכל מקרה עת/1 לא היה רשאי להתקדם בנסיעה.

לגישתו, תמונות הנזק סותרות את גרסת עת/1 לפיה עמד בעת קרות התאונה משום שבתמונות הנזק ניתן לראות פגיעה בכנף ולאחר מכן שריטה בדופן ימנית ושריטה כזו אפשרית כתוצאה מהמשך נסיעת עת/1.

לאור האמור יש לדחות את התביעה, ולחילופין לקבוע אשם תורם משמעותי לעת/1.

דיון והכרעה:

לדידי, השאלות הצריכות לענייננו בתיק דנן – האם הנתבע אחראי לקרות התאונה? דהיינו, האם נהג המשאית נקט בכל האמצעים הדרושים כאשר נסע לאחור, והיה רשאי לפרש את עמידתו של נהג רכב התובעת כהיתר לנסיעה אחרונית?

כבר עתה אומר, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי כי הנתבע לא נקט בכל האמצעים הדרושים כאשר נסע לאחור. לפיכך, יש לייחס לנתבע את מירב האחריות לקרות התאונה בשיעור של 75% ולייחס לנהג רכב התובעת אשם תורם בשיעור של 25%.

תחילה, מצאתי לנכון להפנות לתקנה 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנה"), הקובעת לאמור:

"נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם כן יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שהנהג נקט בכל האמצעים הדרושים (הדגשה שלי – נ.ב.) בנסיבות הקיימות כדי למנוע –

(1) סיכון או פגיעה;

(2) הטרדה או הפרעה."