אלדן תחבורה בע"מ נ' אמסלם ואח'

פסק דין

בפניי תביעה של התובעת לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים ביום 26.5.11.

על פי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, נגרמו לרכב התובעת נזקים בסך של 7,731 ₪ (הסכום אינו כולל מע"מ מאחר והרכב הוא בבעלות חברה בע"מ) ובנוסף ירידת ערך בסך של 1,577 ₪ וכן שכ"ט שמאי בסך של 400 ₪ (מצורף חשבון שכר הטרחה).

ב"כ הנתבעים הודיעו בתחילת הדיון כי מוסכם עליהם שבית המשפט יכריע בסוגיית החבות לאחר שמיעת עדויות הנתבעת 1 והנתבע 2. עוד הודיעו כי המחלוקת היא בין הנתבעים מי האחראי לתשלום נזקי התובעת וכי קיימת הסכמה בסוגית הנזק. למעשה, שני הנתבעים הסכימו לוותר על עדותו של הנהג ברכב התובעת שהיה הראשון מבין שלושת הרכבים המעורבים בתאונה נשוא התיק.

הנתבעת 1 העידה שלפניה נסע רכב התובעת כשהיא שומרת מרחק ממנו כשלפתע הוא בלם וגם היא הצליחה לבלום באופן שהייתה ממש צמודה אליו אך לא פגעה בו. אז הגיע רכב מאחוריה (רכב הנתבע 2) שלא הצליח לבלום ופגע ברכבה בחוזקה מאחורה ומההדף עף הרכב שלה קדימה על הרכב של התובעת וכך נגרם הנזק לרכב התובעת. במהלך עדותה הוצגה לה ההודעה על התאונה שהיא מסרה לחברת הביטוח שלה (שירביט) ושבה רשמה הנתבעת 1 בתיאור נסיבות המקרה כדלקמן: "רכב מסוג מאזדה בלם לפתע ואני בלמתי גם אך בכל זאת פגעתי בו מאחורה. רכב שהיה מאחוריי פגע ברכבי וכתוצאה מזה עפתי ופגעתי ברכב שלפני". הנתבעת 1 נשאלה האם השורה האחרונה כתובה בכתב יד שאינו שלה וטענה כי זהו כתב היד שלה לאורך כל ההודעה לחברת הביטוח (ההודעה של הנתבעת 1 לחברת הביטוח צורפה כנספח לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1).

הנתבע 2 העיד שהוא נסע בשיירה של כמה מכוניות תוך שהוא שומר מרחק ואז שמע חריקת בלמים ומכה. הוא ראה שלפניו התרחשה התאונה, בלם חזק ולא הצליח ולכן פגע טיפה (כלשונו) ברכב הנתבעת 1 שהיה לפני רכבו. הרכב של הנתבעת 1 היה בזווית והרכב שלו ישר ולכן נוצר השקע בטמבון האחורי של הנתבעת 1 כתוצאה מפגיעת הפנס השמאלי של רכבו של הנתבע 2.

גרסאות הנתבעת 1 והנתבע 2 באשר להתרחשות התאונה והסיבה לפגיעה ברכב התובעת סותרות ומדובר בגרסה מול גרסה. הנתבעת 1 טוענת שהיא הספיקה לבלום וכי פגיעתו של רכב הנתבע 2 בחלק האחורי של רכבה הטיחה את הרכב שלה ברכב התובעת שהיה לפניה וכך אירע הנזק. מנגד, הנתבע 2 טוען שהפגיעה של רכב הנתבעת 1 ברכב התובעת התרחשה עוד בטרם הוא פגע קלות בחלק האחורי של רכב הנתבעת 1 וזאת ניתן ללמוד מעדותו שבטרם המגע שלו ברכב הנתבעת 1 מאחור הוא שמע חריקת בלמים ומכה.

בבית המשפט הוצגה התמונה של הנזק לחלק האחורי של רכב הנתבעת 1, אולם לא ניתן ללמוד מהתמונה האם היה מדובר במכה חזקה או חלשה.

לאחר שעיינתי בהודעתה של הנתבעת 1 לחברת הביטוח שרביט, אני סבור שהודעתה לא עולה בקנה אחד עם עדותה בבית המשפט. ניסוח הפסקה הראשונה בהודעת הנתבעת 1 לחברת הביטוח מלמד על כך שהיא לא הספיקה לבלום את רכבה ופגעה ברכב התובעת עוד בטרם פגע בה רכב הנתבע 2. נכון הדבר שבאותה הודעה קיימת גם פסקה שניה המתייחסת לכך שרכב הנתבע 2 פגע בחלק האחורי של רכב הנתבעת 1 והעיף אותו על הרכב מקדימה, אולם עדיין אני סבור שתיאור התרחשות התאונה על ידי הנתבעת 1 כפי שנכתב בהודעתה לחברת הביטוח מלמד על כך שהיא לא הספיקה לבלום ופגעה ברכב התובעת שהיה לפניה עוד בטרם פגע בה רכב הנתבע 2 מאחור. למעלה מן הצורך ואף שלא הסתמכתי על כך בהכרעתי, אציין, כי ממראה עיניים נראה שכתב היד בסוף הפסקה השנייה בהודעת הנתבעת 1 לחברת הביטוח " ...וכתוצאה מזה עפתי ופגעתי ברכב שלפני" שונה מכתב היד בשאר ההודעה.

נוכח הודעת הנתבעת 1 לחברת הביטוח שאינה עולה בקנה אחד עם עדותה בבית המשפט, אני מעדיף את עדות הנתבע 2 לגבי דרך התרחשות התאונה על עדותה של הנתבעת 1 וקובע שרכב הנתבעת 1 פגע בחלק האחורי של רכב התובעת עוד בטרם פגע בו רכב הנתבע 2 מאחור ולכן הנתבעת 1 היא שאחראית לנזקי רכב התובעת.

לפיכך, התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת והתביעה נגד נתבע 2 נדחית.

הנתבעת 1 תשלם לתובעת את נזקיה בסך של 7,731 ₪ (הסכום אינו כולל מע"מ מאחר והרכב הוא בבעלות חברה בע"מ) ובנוסף ירידת ערך בסך של 1,577 ₪ וכן שכ"ט שמאי בסך של 400 ₪ (מצורף חשבון שכר הטרחה). עוד תשלם הנתבעת 1 לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪ וכן אגרת בית משפט.

בנסיבות העניין, איני מוצא מקום לפסוק הוצאות משפט לטובת הנתבע 2.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר.