אלגזי(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בקשה להורות על שחרור המבקש שנעצר לפני מספר שעות על ידי המשיבה.

1.המבקש טוען בבקשתו כי נעצר לפני מספר שעות בחשד לביצוע עבירת תקיפת שוטר וכי מעצרו הינו אקט נקמני של המשטרה שאין לו אח ורע במדינה מתוקנת וכי לאחרונה המשטרה משתמשת בסמכותה למעצר ל – 24 שעות אך ורק למטרות ענישה ומדובר במבקש שהינו פרופסור המלמד באוניברסיטה. טוען המבקש כי יש להביא אדם שנעצר בכל ההקדם לבית המשפט ולא יאוחר מ – 24 שעות ולפיכך יש לראות בבקשה כערר על החלטת הקצין הממונה שלא להביא כבר את המבקש לבית המשפט לדיון אלא להמתין עד לתום 24 שעות מרגע מעצרו של המבקש.

2.בשל כך שעכשיו כבר שעת אחר צהריים, לא ביקשתי את תגובת המשיבה, ומצאתי לבדוק את סמכות בית המשפט ללא קבלת תגובה. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), קובע את הסמכות למעצר גם ללא צו של בית המשפט, בסע' 23 ואילך. סע' 29(א) לחוק המעצרים קובע בזו הלשון:

"מי שנעצר בידי הקצין הממונה לפי סעיף 27 יובא בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ-24 שעות, בפני שופט".

3.חוק המעצרים, אשר מפרט ומסדיר את כל נושא המעצרים, אינו מתייחס לשאלת זכות הערר, על החלטת קצין המשטרה. עיון בחוק המעצרים מעלה כי כאשר המחוקק ביקש להקנות זכות ערר, ציין זאת במפורש, כך למשל בסע' 53 לחוק המעצרים באשר לערר על החלטת בית המשפט, וכך גם באשר לערר לפי סע' 43 לחוק המעצרים על החלטת קצין משטרה באשר לשחרור בערובה. (לעניין זה ראו גם: בש"פ 3049/95 אבו עדרה נ' מ"י פ"ד מט(4) 146 , השופטת דורנר, 20.11.95. בעניין זה נקבע כי זכות ערעור אינה קמה ע"פ היקש אלא יש צורך בהוראת חיקוק מפורשת).

בהעדר קביעת זכות ערר מפורשת בחוק, תוך מתן הוראות אחרות בחוק המעצרים, נראה כי המחוקק קבע בקרה ואיזונים. כך למשל, מקנה המחוקק זכות שימוע הן למבקש והן לבא כוחו בפני קצין המשטרה הממונה (סע' 28 לחוק המעצרים). יש להניח כי קצין המשטרה ישמע את המבקש בנפש חפצה, ישקול הצורך בהמשך מעצרו ואף ישקול שחרור מיד לאחר תום החקירה.

4.עיון בספרו של השופט קדמי סדר הדין בפלילים, חלק א (מהדורה תשס"ח – 2008) עמ' 129, מעלה כי הסוגיה נדונה בבית המשפט המחוזי בנצרת, ערר 3425/02 (מדינת ישראל נ' מנסור, כב' השופטת נחמה מוניץ, 11.12.02, שם התקבל ערר על החלטת בית המשפט השלום) ובין היתר נקבע:

"אם אכן יווצר מצב שבו כל עצור למשך 24 שעות יגיש בקשה...כדי שבית המשפט יבחן את החלטת קצין המשטרה אנא אנו באים..."

ובהמשך:

"דומני שמצב זה...איננו אפשרי ויש להשאיר את החוב להביא העצור לבית המשפט לא יאוחר מ – 24 שעות".

מסקנתו של השופט קדמי הינה (עמ' 130):

"לשון אחר – הרשות לפנות לבית המשפט כאמור בסע' 44(א) אינה מתייחסת ל – 24 שעות הראשונות למעצר".

5. סיכומם של דברים, הנני מורה על דחיית הבקשה. ברי כי על קצין המשטרה המטפל לשקול את הצורך שבשחרור המשיב ככול שאין עילה להמשך המעצר שכן שלילת חירותו של אדם תתבצע רק כאשר אין מנוס מכך ובהתאם לדין.

המזכירות תמציא באופן מיידי עותק ההחלטה למבקש ולתחנת רהט.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"א, 17 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.