אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' שטיין ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה להתקבל במלואה.

מבין עדות נהגת התובעת והנתבעת 1 ביחס לשאלת הסיבה לקרות התאונה, אני מעדיף את עדותה של עדת התובעת.

עדה זו העידה לפרוטרוט ונתמכה גם על ידי עדות הנתבעת 1 את אשר חוותה בתאונה. לא נסתרה טענתה כי הרכב שמאחוריה היה רכבה של הנתבעת 1 וכי בעת שהרגישה מכה מאחור הבחינה בנתבעת 1 בתור מי שנהגה ברכב זה בעת שזרמה התנועה לאיטה. גם הנתבעת 1 תמכה את הדברים בעדותה למעט בסוגיית אחריותה להתנגשות.

השתלשלות העניינים המתוארת על ידי עדת התובעת לאחר ההתנגשות מאחור מלמדת על התנהלות מיידית, דחופה וחסרת כוונת זדון מצד הנהגת שהינה תוצר אירוע נקודתי שקרה לה והרצון למצות את החלפת הפרטים עם נהג הרכב מאחור מיד לאחר התאונה. לא הוכח בפניי ספק בזהות הנהגת מאחור, לא הוכח ספק בייחוס הפגיעה גופה [ ראו בין היתר לעניין זה עדות עדת התובעת בעמ' 2 שורות 3-4, עמ' 1 שורות 29-30 וכן עדות הנתבעת 1 בעמ' 1 שורה 3, בפרו' הדיון מאמש ] ולא הוכחה כוונת זדון ו/או טעות בזיהוי המזיק ו/או אינטרס כלכלי בתוצאות ובפירות התביעה.

ככלל, עדותה של נהגת התובעת היה סדורה לפרטי פרטים עליהם העידה מסרה הנתבעת 1 ביחס לתאונה (למעט כמובן נושא הפגיעה מאחור) שערכם המצטבר מביא להטיית מאזן ההסתברות לטובתה.

מעברו השני של המתרס, ספק בדבר השתלשלות העניינים שלאחר התאונה הקשורה בגרסת הנתבעת 1, המשליכה על אחריותה לתאונה, מצאתי בעדותה. בעדותה הראשית והנגדית תמכה כאמור הנתבעת 1 את קורות השלבים שלפני התאונה באופן דומה לגרסת נהגת התובעת, לרבות בנושא העצירה בצד, התנועה הזוחלת בדרך, דברים שמסרה לה נהגת התובעת לאחר התאונה ביחס להרגשת הפגיעה בה, עובדת המצאות רכב התובעת מלפני רכב הנתבעת ועוד. יחד עם זאת הוכח בפניי ספק הטמון בליבה של הנתבעת 1 באשר לשלילת אחריותה לתאונה. הדבר מסתמן מחקירתה הנגדית במסגרתה הודתה זו כי עצרה תחילה את רכבה ללא סיבה נראית לעין בעת שראתה את רכב התובעת עוצר בצד [עמ' 3 שורות 26-29 לפרו' הדיון] ולא המשיכה בדרכה כפי שנכון לכאורה היה מבחינתה לעשות. סיבת עצירתה של הנתבעת 1 באופן אוטומטי כשלעצמה טרם שהתבקשה לסור הצידה מדברת בעד עצמה אך היא מתחזקת עוד יותר מתשובתה לסיבת העצירה: "אבל בכל זאת כשמישהו עוצר בצד אולי היא חושבת שלא היה רווח" [עמ' 3 שורה 29 לפרו' הדיון]. לא ברור מניין הסיקה הנתבעת 1 את כוונת עדת התובעת בעת שעצרה בצד אלמלא סברה באמת שיכול והיתה מעורבת בפגיעה בה מאחור כפי שטענה זו בפניה מאוחר יותר, מקום בו יכולות להיות סיבות רבות ואחרות לעצירתו של אדם בצד הדרך. בעצם עצירתה כיוון שסברה כפי שסברה כאמור וכן עובדת עצירתה באופן עצמאי מבלי שהתבקשה לעשות כן תחילה, קשרה הנתבעת 1 עצמה לתאונה בתור מי שלכל הפחות סברה כי יכול ופגעה ברכב התובעת מאחור כך שממילא לכל היותר כאן- ברי (עדות עדת התובעת) אל מול שמא (עדות הנתבעת 1)- ברי עדיף.

באשר לסוגיית הנזק, לא מצאתי בסיס איתן לסבור כי הנזק הנתבע אינו קשור בתאונה. בעת שהסקתי כי הנתבעת 1 היתה מעורבת בפגיעת רכב התובעת מאחור וגם בעוצמה לא מבוטלת (כעדות הנתבעת 1 בעמ' 3 שורה 1 לפרו' הדיון), אזי אין סיבה לסבור כי הנזקים המוצגים ברכב התובעת מאחור אינם תוצר הפגיעה הנדונה שכן הללו מלמדים על נזק שנותר כפועל יוצא מעוצמת הפגיעה המוזכרת. האמור גם תואם את מוקדי התיקון ברכב הכוללים בין היתר יישור רצפת פח אחורי ותא המטען הקשורים לעדות עדת התובעת אשר ציינה בעדותה כי לאחר התאונה בין היתר תא המטען האחורי של הרכב לא נסגר וכי הטמבון האחורי יצא ממקומו [שם, בעמ' 2 שורה 11 לפרו' הדיון] ואת העובדה עליה העידה עדת התובעת לפיה לא היתה מניעה טכנית מצדה להמשיך ולנסוע ברכב זה, על נזקיו, עד למועד תיקונו המאוחר בפועל.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 7,011 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 18.8.11 (מועד חשבונית מס התיקון), שכ"ט עו"ד ע"ס 1,250 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העדה מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ד, 06 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.