אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלברג נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז צ

אלברג נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז צ

תאריך פרסום : 18/07/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריית שמונה
20685-02-10
18/07/2011
בפני השופט:
מרדכי נדל

- נגד -
התובע:
חיים מנחם אלברג
הנתבע:
מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל מחוז צ
פסק-דין

פסק דין

בפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

בתאריך 11.2.2010 הגיש התובע כנגד הנתבעת בבית-משפט השלום בצפת, (לימים התובענה הועברה לבית-משפט השלום בקרית-שמונה הערה שלי מ.נדל), תובענה כספית/נזיקית בסכום של 275,000 ₪ בנימוק , כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה בכך שלא טרחה לשלוח לו הודעה בדבר הפקעת חלקת מקרקעין בגודל של 1187 מ"ר הנמצאת בעיר צפת- חלקה אותה רכש מחברת "המזרחי לפיתוח קרקעות בע"מ" בתאריך 13.5.1951 , הידועה במרשמי המקרקעין כגוש 13737 [להלן : "המקרקעין"] .

התובע פנה בכתב אל עיריית צפת בתאריך 26.1.1995 בבקשה לברר האם אושרו תוכניות בנייה במקרקעין , אולם בתשובה אותה קיבל מעיריית צפת נתחוור לו כי המקרקעין הופקעו לצורכי ציבור בשנת 1976 , וכי הודעה בדבר ההפקעה תועדה ברישומי המדינה במסגרת "ילקוט הפרסומים" שמספרו 2206 בעמוד 1454 . עוד טוען התובע , כי עד לקבלת המכתב הנ"ל לא קיבל לידיו כל הודעה בעניין וכי לא ידע דבר אודות ההפקעה במשך כ-20 שנה. בעקבות ביקור במקרקעין וכן בלשכת מהנדס העיר בעירית צפת נתחוור לתובע , כי כ – 30 שנה לאחר ההפקעה החלה להיבנות במקום שכונת וילות יוקרתית.

נוכח האמור מעלה, הגיש התובע לפני מספר שנים לבית-משפט השלום בצפת תובענה כספית בה עתר לקבל פיצויים בסך 600,000 ₪ בעקבות הפקעת המקרקעין, אולם מחמת חוסר סמכות עניינית הועברה התובענה לדיון במסגרת בית המשפט המחוזי בנצרת . במהלך הדיון בבית-המשפט המחוזי בנצרת (תיק א/191/08) הגיעו הצדדים להסדר דיוני ביחס לבחינת גובה הפיצוי לו היה זכאי התובע בגין הפקעת המקרקעין .

בתאריך 12.7.2009 בתיק א/191/08 קבע בית-המשפט המחוזי (כב' השופט אשר קולה) , כי עסקינן בפיצויי הפקעה גרידא ללא קשר לזכותם של התובעים להגיש תביעה נפרדת בעילה של הפרת חובה חקוקה ואיפשר בידי התובע להגיש לבית-משפט השלום תובענה נפרדת בה תידון , בין היתר , גם סוגיית ההתיישנות . בסופו של יום , חייב ביהמ"ש המחוזי את הנתבעת במסגרת פסק-דינו מיום 12.10.2009 לשפות את התובע בשל הפקעת המקרקעין בסכום כסף משוערך נכון ליום מתן פסה"ד בהתאם למנגנון שפורט דבר דבור על אופניו במסגרת פסה"ד .

נוכח גילו הקשיש של התובע (97) ומצבו הבריאותי הקשה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית , אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית , לפיה הכרעת ביהמ"ש בסוגיית ההתיישנות תוכרע על יסוד סיכומים בכתב שיוגשו מטעם הצדדים . מתצהיר התובע , אשר הוגש בתיק זה בתאריך 29.6.2010 נטען על ידי התובע , כי רק בשנת 2008 נודע לו למקרא כתב ההגנה בתיק ביהמ"ש המחוזי על כך שהנתבעת שלחה אליו את מכתב הודעה ביחס להפקעת המקרקעין לכתובת שגויה , אולם המכתב חזר אל משרדי מינהל מקרקעי ישראל כלעומת שבא מבלי שהנתבעת טרחה לברר את כתובתו המדויקת של התובע .

במסגרת ההליך דנן הגישה הנתבעת לבית-המשפט תצהיר מטעם הגברת פטריסיה פרץ המשמשת כממונה המחוזית בתחום החליפין , רכישות והפקעות מקרקעין במחוז הצפוני של מינהל מקרקעי ישראל . המצהירה מטעם הנתבעת אישרה בתצהירה כי ההודעה , אשר נשלחה אל התובע וכן אל רעייתו המנוחה באמצעות דואר רשום , נשלחה בשגגה אל כתובת לא נכונה וכי מסיבה זו חזר אותו מכתב רשום בציון "בלתי ידוע" (ראה: סעיף 13 לתצהיר) . עם זאת , המצהירה מדגישה בתצהירה כי התובע ורעייתו המנוחה ידעו אודות הליך ההפקעה כבר בשנת 1995 עת קיבלו לידם מכתב ממינהל מקרקעי ישראל , החתום על ידי הגברת זהבה מררו ראש ענף חליפין והפקעות , בו הוצע לשניים פיצוי כספי בגין ההפקעה אשר בוצעה בשנת 1976 .

לשיטת הנתבעת , מועד היוודע אי קבלת המכתב איננו "המועד הקובע" לצורך בחינת שאלת ההתיישנות , אלא דווקא המועד שבו היה סיפק בידי התובע לברר את סיבת המחדל באמצעות עיון בתיקי המינהל , דהיינו , שנת 1995 . עוד טוענת הנתבעת , כי שמיעת התיק לאחר שנים כה רבות בו התרחש המחדל הלכה למעשה, תפגע ביותר באפשרותה להתגונן באופן ראוי ביחס לאופן התנהלות עובדי המינהל בשנת 1976 .

דיון והכרעה :

הפסיקה הכירה בזכות לתבוע פיצויים מכוח דיני הנזיקין, לרבות בעילות רשלנות והפרת חובה חקוקה במקרים בהם לא נמסרה הודעה לבעל הנכס והבעלים לא ידע על ההפקעה בדרך אחרת [ראה : ע"א 457/64 מנטל נ' ראש עירית פתח תקווה, פ"ד יט 540 (1965) ; ת"א (מחוזי ת"א) 1020/01 הקדש שערי תורה נ' מדינת ישראל מיום 11.9.05; ה"פ 112/09 (מחוזי נצרת) עזבון המנוח מוסא מוחמד אברהים עודה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל מיום 1.11.2009 ; ת"א (מחוזי י-ם) 1572/98 ג'אעוני נ' מדינת ישראל, מיום 8.8.04] .

בעניין ע"א 1020/01 הקדש שערי התורה נ' מדינת ישראל קבע ביהמ"ש המחוזי , כי יש להבחין בין הפיצוי המגיע לתובע מכוח הוראות פקודת הקרקעות לבין השאלה האם מגיע לתובע פיצוי מכוח מערכת דינים אחרת, כגון מכוח דיני הנזיקין.לפיכך , ככל המדינה ביצעה כלפי התובע/הנפגע עוולה נזיקית , או אז הנפגע יהיה זכאי לפיצוי נזיקי, שיחושב על פי עקרונות הפיצוי של דיני הנזיקין בפקודת הקרקעות . עוד נקבע בפס"ד זה , כי מקום שהנתבעת מודעת, או יכולה להיות מודעת, תוך מאמץ סביר, לקיומו של בעל זכויות במקרקעין שהיא מתכוונת להפקיע , או אז מוטלת עליה כרשות ציבורית החובה לנסות ולהודיע גם לבעל זכויות שאינו רשום על ההפקעה.  מסקנה זו נובעת מהעקרונות הכלליים של דיני הנזיקין. לאדם שזכויותיו עומדות להיות מופקעות, עתיד להגרם נזק הנובע מהפגיעה בזכות הקניין שלו במקרקעין שבבעלותו המזכה אותו בפיצוי כספי . אם בעל הזכויות לא ידרוש את הפיצוי במועד, עלול להגרם לו נזק נוסף, הנובע מהפער האפשרי בין שווי המקרקעין במועד ההפקעה לבין שוויים במועד הפיצוי, ומשחיקה אפשרית של שוויו של הפיצוי הכספי. נזק זה יכול להמנע על ידי מתן הודעה לבעל הזכויות בהקדם האפשרי על ההפקעה, על מנת שהוא יוכל לדרוש בהקדם האפשרי את הפיצוי המגיע לו. זוהי גם מטרתו של ס' 5(1) לפקודת הקרקעות . כאשר הנזק לניזוק הוא רב והסתברות התרחשותו היא ניכרת, וכאשר האמצעים הנדרשים למניעת הנזק הם פעוטים, קל לקבוע כי ההתרחשות שגרמה לנזק היא בלתי סבירה (ראה : ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פד"י נח(2) 498). לכן, אם הנתבעת יכולה למנוע את הנזק הניכר לבעל הזכויות במאמץ סביר, מוטלת עליה חובה לעשות כן. מובן שהשאלה מהו מאמץ סביר בהקשר זה – תבחן בכל מקרה לגופו.

התובע מנסה להיבנות בסיכומיו מהוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות וכן מחזקת התקינות המינהלית , ברם סעיף 8 לחוק ההתיישנות מתנה את השעיית מירוץ ההתיישנות גם בכך שלא הייתה בידי התובע אף מודעות בכח בדבר אותן עובדות שנעלמו מידיעתו. על מנת לקבוע אם אי הידיעה נבעה מסיבות שאינן תלויות בתובע, או שמא תרמה לכך התנהגות בלתי סבירה מצידו, עלינו להתחשב במגוון גורמים כגון מושא הגילוי, המידע שכבר הצטבר אצל התובע, גודל הנזק וסיכויי מניעתו, וכן סיכויי ההצלחה של תביעה פוטנציאלית (ראה : ע"א 7707/01 צורף נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית מיום 24.11.2005) . הנטל להוכיח תחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות מוטל על התובעים (ראה : ע"א 242/66 סולומון פיליפ נ/ אוסקר גז , פ"ד כא(1) , 85) .

אין חולקין , כי התובע ידעה על עצם ביצוע ההפקעה בשנת 1995 , דהיינו 19 שנה לאחר ביצוע ההפקה , וזאת בהיותו בגיל 82 . עם זאת , בתצהירו של התובע לא ניתן שום הסבר מדוע לא טרח לברר את סיבת המחדל . אמנם , בסיכומיו של התובע נטען כי גילו הביולוגי מנע ממנו מלהתייצב במשרדי הנתבעת בשנת 1995 , אולם טענה זו לא נזכרה כלל בתצהירו של התובע , מה גם שלא צורף לתצהירו מסמך רפואי המעיד על כך כי נבצר ממנו מלהגיע למשרדי הנתבעת מחמת סיבה בריאותית כזו או אחרת . זאת ועוד , התובע לא נתן שום הסבר לתמיהה מדוע לא בירר את סיבת אי קבלת ההודעה מהנתבעת בשנת 1996 בין אם באמצעות שכירת שירותי עו"ד , או לחילופין באמצעות פנייה בכתב מצידו של התובע אל אחד משורת גופי הביקורת הממלכתיים העומדים לרשות האזרח (דוגמת : מבקר הפנים של הנתבעת , משרד מבקר המדינה/נציב פניות הציבור , לשכת השר הממונה וכו') .

בנסיבות הללו , הגעתי לכלל מסקנה כי התובע פעל באופן בלתי סביר עת לא טרח לאתר את סיבת אי קבלת ההודעה ביחס לעצם ביצוע ההפקעה כבר בשנת 1995 , ולפיכך אין לו אלא להלין על עצמו שבמשך שנים כה רבות שקט אל שמריו מבלי לבחון את סיבת המחדל . כמו כן , יש לדחות את הטענה ,כי במקרה דנן חל ס' 9 לחוק ההתיישנות , שכן הודאתה של הנתבעת בכל הנוגע למחדל באה יחד עם טיעון ההתיישנות לגבי העילה הנזיקית, ולכן חלה הסייפא של ס' 9 לחוק ההתיישנות המוציאה אותו מכלל תחולה.

לאור האמור, יש לדחות את טענת התובע באשר להפרת חובה חקוקה בשל התיישנותה. נוכח גילו הקשיש של התובע ומצב בריאותו הקשה אזי לא מצאתי מקום לחייבו בהוצאות הנתבעת . כל צד יישא בהוצאותיו .

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"א, 18 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ