אלבנא נ' שניידר ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה שעניינה נזק שנגרם לרכב התובעת, על פי הנטען, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 3.5.2012, בין רכבה של התובעת לבין רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), המבוטח על ידי הנתבעת 2.

2.חילוקי הדעות בין הצדדים הינם בשאלת האחריות לקרות התאונה וממילא להטבת הנזקים.

3.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 3.5.2012 התנגש רכב הנתבע בחלקו האחורי של רכב התובעת, אשר היה נהוג על ידי בעלה, מר אלבנא חוסם (להלן: "הנהג ברכב התובעת"), שעה שהיה בעצירה מוחלטת לפני פסי רכבת ברחוב יצחק שדה בלוד. עוד טוען הנהג ברכב התובעת כי לאחר שירד מהרכב כדי לבדוק הפגיעה ולהחליף פרטים, ברח רכב הנתבע ובשלב מאוחר יותר פגע פעם נוספת בחלקו השמאלי של הרכב התובעת.

4.מנגד, טוען הנתבע, כי רכב התובעת עקף את רכבו בצורה מסוכנת; יושביו גידפו וקיללו אותו, ולאחר העקיפה עצר רכב התובעת וחסם את רכבו. מכל מקום, טוען הנתבע, כי לא היה כלל מגע בין כלי הרכב ורכבו כלל לא ניזוק.

5.לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים והעד, התמונות ממקום התאונה הנטענת, אשר הוצגו לי על ידי הנתבע, ואת תמונות הנזק ברכב התובעת, מיקומם ואופיים, מצאתי להעדיף את גירסת הנתבע על פני גירסת הנהג ברכב התובעת. ואנמק.

6.ראשית, עדותו של הנתבע היתה מהימנה ורהוטה. לעומת זאת, לא מצאתי ליתן אימון רב בעדותו של הנהג ברכב התובעת לפיה הנתבע, ללא כל סיבה, פגע בחלקו האחורי של רכבו ובשלב מאוחר יותר, לאחר שעקף את רכבו, פגע בשנית ברכבו, ואף זאת ללא כל סיבה.

7.שנית, לאחר עיון בתמונות הנזק ברכב התובעת לא שוכנעתי כי הנזקים ברכב התובעת נגרמו כתוצאה מהתאונה הנטענת.

8.שלישית, ככל שהיה מגע בין כלי הרכב, כמתואר על ידי הנהג ברכב התובע, הרי שלא סביר כי לא נותרה כל פגיעה ברכב הנתבע.

9.התוצאה הינה שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה להוכחת תאונה כנטען.

10.לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות בסך של 1,500 ₪.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק פסק דיני זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו חשון תשע"ד, 30 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: