אלבינג בע"מ נ' ג'י כפר סבא בע"מ

החלטה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לא מצאתי כי יש מקום להענות לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 8.5.12:

בתמצית, המבקשת טוענת כי בפרוטוקול לא ניתן ביטוי מילולי מפורש לכך שהסכום שהופחת מהסכום שאינו שנוי במחלוקת הוא סכום דמי ההשתתפות העצמית כפי שהוסכם בין הצדדים. המשיבה טוענת להד"ם וכי פרוטוקול הדיון שיקף את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, וכי על סמך אותן הסכמות נתן בית המשפט, בסופו של יום את פסק הדין.

כפי ניתן לראות בפרוטוקול, הרי שהצדדים הגיעו להסכמה לאחר שיג ושיח ביניהם לרבות מחוץ לאולם בית המשפט.

המבקשת טוענת כי הדברים היו כה ברורים לה מאליהם עד שלא חשבה שיש צורך להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול. דא עקא, שהמבקשת טענה בבקשתה (סעיף 14) כי במהלך ניהול ההתדיינות המשפטית, בחודש מאי 2013 או סמוך לו, (לאחר כישלון מו"מ) ועוד טרם מתן פסק הדין הבחינה כי המשיבה מנסה להתנער בחוסר תום לב מהסכמות לעניין טענת קיזוז דמי ההשתתפות העצמית, וכי כבר באותו מועד התעורר בקרבה החשד כי המשיבה נוטה לסגת מהעניין. המבקשת טוענת כי מדובר היה בחשד אך לא סברה כי היה מקום להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול, וזאת מאחר ולדעתה שלה היו הדברים מובנים מאליהם.

דעתי אינה כדעת המבקשת בכל האמור להתנהלותה זו. אם חשדה המבקשת כבר אז כי היא עלולה להפגע או כי הפרוטוקול אינו משקף את מה שהיה ברור למבקשת מאליו, שומה היה עליה לעתור כבר אז בבקשה התיקון. בעל דין מצווה לעמוד על משמר זכויותיו הדיוניות והמהותיות, ואם הוא סבור כי אלו בסכנה עליו לפנות לבית המשפט בהקדם ומייד כשנוצרה העילה לכך. המבקשת לא עשתה כן בהזדמנות הראשונה, ומשכך, יכולים היו בית המשפט והצד שכנגד להניח כי המחלוקת בין הצדדים היא זו כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמות מאותו דיון שקיבלו תוקף של החלטה, לאמור: כי בית המשפט יכריע אך במחלוקות שהצדדים הסכימו כי יועמדו להכרעה. מלבד זאת, הרי שגם הצד השני הסתמך, ובצדק, על אותה הסכמה ועל הפלוגתאות שתעמודנה להכרעה. אף עיון בפרוטוקולים המאוחרים לפרוטוקול נשוא בקשה זו מלמד כי המבקשת לא העלתה כלל את הטענה בעניין קיזוז ההשתתפות העצמית. אדרבא, המשיבה התנגדה בסיכומיה לדיון בטענת הקיזוז מאחר ומדובר היה בהרחבת חזית, אלא שגם התנגדות זו לא גרמה למבקשת לעתור לתיקון הפרוטוקול, והיא עשתה כן רק לאחר כחודש ממתן פסק הדין.

אם טענת קיזוז דמי ההשתתפות העצמית בערה בנפשה של המבקשת, הרי שדבר לא מנע ממנה לדאוג לכך שהדבר יקבל ביטוי בפרוטוקול הדיון. למצער, וכפי שציינתי, היה על המבקשת לפנות לבית המשפט מיד לאחר שהתעורר חשדה בעניין ולא לכבוש את בקשתה רק לאחר שבית המשפט נתן כבר את פסק דינו; שהרי ברור כי חשדה של המבקשת לא נעלם כך סתם פתאום אלא קינן בה כל הזמן כפי העולה מרוח הבקשה. בהקשר זה יצוין כי צודקת המשיבה כי למבקשת היו הזדמנויות לא מעטות להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול בטרם מתן פסק הדין.

למעשה, בית המשפט נדרש להכריע האם נאמרו והוסכמו והאם הוחלפו דברים במועד הדיון, אשר לא קיבלו ביטוי בפרוטוקול. רישום הפרוטוקול המדובר אינו מאפשר ללמוד על ההתרחשויות בשעת הדיון, זולת מה שנכתב בו, ואני עצמי אינני זוכר מה היו חילופי הדברים בעל פה בין הצדדים ומה התרחש באולם, וזאת מטבע הדברים ולאור מרחק הזמן.

ככלל, על הצד המבקש לתקן פרוטוקול לעתור לכך ללא שיהוי. התקנה קובעת פרק זמן בן 10 ימים להגשת הבקשה ובין יתר השיקולים לכך, הוא זכרונם הטרי, יחסית, הן של בית המשפט והן של הצד שכנגד, מתום הדיון ועד הגשת הבקשה. כאמור בקשת המבקשת הוגשה בחלוף יותר משנה מאז תום הדיון המדובר ובוודאי שאיני זוכר ואיני יכול לזכור את אשר טוענת המבקשת.

בשלב זה, לא ניתן לשחזר את הדברים שנאמרו במהלך הדיון "מילה במילה". אכן, יתכן כי המבקשת סברה שהדברים מובנים לה מאליהם, אולם כפי שכבר ציינתי לעיל, לא ניתן לשחזר את הדברים בשלב הנוכחי, וחזקה כי האמור בפרוטוקול, אשר נכתב בזמן אמת, משקף את מה שנאמר והוסכם על ידי הצדדים. כאשר שני הצדדים אוחזים בטענות מנוגדות וכאשר כפות המאזניים שקולות הרי שבמקרה זה נוטה הכף לטובת המשיבה וזאת לאור החזקה הידועה כי פרוטוקול הדיון משקף את מה שנאמר והוסכם.

בנסיבות העניין, הרי שלגופן של הטענות לתיקון לא מצאתי כי יש מקום להעתר לבקשה; ואשר להארכת המועד, לא שוכנעתי כי יש טעמים מיוחדים או נסיבות חריגות מיוחדות המצדיקות מתן ארכה כאמור, לאור השיהוי הניכר, כמפורט לעיל.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.