אלבז נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בכפר סבא מיום 11/11/10 (כב' השופטת בכור) בה נדחתה בקשת העורר לשנות את כתובת מעצר הבית בו הוא נתון ולאפשר לו לצאת לעבודה.

כנגד העורר הוגש כתב אישום בשלהי חודש אוגוסט 2009 המייחס לו עבירה של סחיטה באיומים.

ביום 2/9/10, קבע בימ"ש קמא כי לאור העובדה שמדובר בארוע חד פעמי אשר לא היתה בו נקיטה בפעולות אלימות, יש מקום לאפשר לעורר להשתחרר לחלופת מעצר בדרך של מעצר בית בפיקוח אמו.

על החלטה זו הוגש ערר לביהמ"ש המחוזי ביום 6/9/09 הורתה כב' השופטת אוהד על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית גיסתו בראשל"צ.

יש לציין כי בית אמו של העורר מצוי בכפר סבא, שם מתגורר המתלונן.

ביום 4/2/10 נדונה בקשת העורר לאפשר לו לצאת לעבודה במגרש מכוניות בעיר כ"ס, כב' השופטת בכור דחתה את בקשתו העורר. כב' השופטת בכור קבעה בהחלטתה כי אין מקום לקרב את העורר לצורת ביצוע העבירה וכי גליון ההרשעות הקודמות של העורר מחייב נקיטת זהירות והקפדה מירביים.

לטעמה של כב' השופטת בכור, הרישומים הפליליים של העורר משקפים את העובדה כי לא מדובר במעידה חד פעמית אלא ברצף פעילות עבריינית.

סוף דבר קבעה כב' השופטת בכור כי אין בחלוף הזמן כדי לאיין את המסוכנות של העורר כלפי המתלונן ומששוחרר העורר למעצר בית נערך איזון ראוי בין חירותו ובין שלומו של המתלונן.

היום 11/11/10, נדחתה בקשת העורר לצאת לעבודה ולשינוי מקום מעצר הבית. העורר עתר בפני בימ"ש קמא לחזור לביתו בכ"ס ולצאת ממעצר הבית בלי עבודה במושב צור נתן.

כב' השופטת בכור קבעה כי טענת ב"כ העורר לעניין חלוף הזמן מאז ההחלטה הראשונה שנפלה בעניינו, נובע מבקשות חוזרות ונשנות של העורר לדחיית הדיונים בעניינו וכי פרק הזמן שחלף למן החלטתה הקודמת ועד להחלטה נשוא הערר, הינו פרק זמן בו שהה העורר במאסר.

שמיעת הראיות בתיק זה קבועה ליום 3/1/11, דהיינו, בעוד חודש ומחצה ולפיכך נדחתה בקשתו של העורר לצאת לעבודה.

לו היה מדובר בפרק זמן ממושך עד לשמיעת המשפט לחלופין במשפט בו עדים רבים, הייתי מורה על הזמנת תסקיר אשר יבחן את מקום העבודה המוצע והאם יכול הוא להוות חלופת מעצר נאותה.

ברם, משקבועה שמיעת ההוכחות ליום 3/1/11, ובמועד זה אמורים להישמע עדי התביעה, 5 במספר, מתוכם 3 שוטרים, סבורני כי אין מקום להזמין תסקיר בשלב זה.

אכן צדקה כב' השופטת בכור כי חלוף הזמן למן המועד בו דחתה הבקשה ליציאה לעבודה להגשת הבקשה החדשה, לא מעיד על שינוי נסיבות כלשהו שכן בתקופה זו ריצה העורר מאסר שנגזר עליו בתיק אחר.

היה ותהא המשכות הליכים שלא בעטיו של העורר, יוכל הוא לשוב ולהגיש בקשה לצאת לעבודה.

נוכח כל האמור, הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ד כסלו תשע"א, 21/11/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל ברנט, שופטת

הוקלד על ידי: אביגיל בן-חמו