אלבאז נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית בת 60 יום אשר הוטלה על המבקש לאחר שהיה מעורב בתאונה בה נגרמו חבלות של ממש לרוכב אופנוע.

בזמן התאונה נהג המבקש ברכב מסוג טרקטור אשר עסק בפינוי גזם בשטח עירוני.

ב"כ המבקש טען ארוכות כי אין בידי המדינה ראיות לכאורה.

ב"כ המדינה טענה כי גם אם בידי המדינה ראיות לכאורה להאשים במקביל את שני המעורבים, הרי שאין בכך כדי להפחית מאיכות הראיות שיש בידיה נגד המבקש.

תיק החקירה הועבר לעיוני לצורך קבלת ההחלטה.

לאחר שקראתי הייטב את כל תיק החקירה, נחה דעתי כי עמדת המדינה נכונה במקרה זה.

בוחן התנועה אשר חקר את הארוע נשוא תיק זה קבע חד משמעית כי נהג הטרקטור עבד ללא היתר מוסדר ומבלי שהתנועה הוסדרה כנדרש במקום עבודתו.

פנייתו לאיסוף הגזם היתה מבלי שבדק היטב את מצב התנועה סביבו ומבלי שנתן דעתו לאפשרות של תנועת כלי רכב נוספים בסביבתו.

כמובן שיתכן ומסכנות אלו יתבררו כלא מדוייקות עת ינוהל תיקו העיקרי של המבקש, אולם, בשלב זה לא נכנס בית המשפט לגופן של ראיות (כפי שביקש את בית המשפט ב"כ המבקש) וכל תפקידו המשפטי של בית המשפט הוא לבחון את שאלת קיומן של ראיות לכאורה נגד המבקש.

לאור מסקנותיו של הבוחן המשטרתי, בוודאי שיש ראיות לכאורה נגד המבקש ויותר מסביר כי יוגש נגדו כתב אישום על בסיס ראיות אלו.

עצם העובדה כי בידי המדינה גם ראיות מקבילות המייחסות רשלנות תורמת רבה גם מצד האופנוע, אין בכך כדי לשנות את העובדה כי הראיות (לכאורה) שנגד המבקש די בהן כדי לבסס תקינות של ההליך המנהלי אשר ננקט כלפיו.

יחד עם זאת, אני סבור כי יש ברשלנותו התורמת הלכאורית של רוכב האופנוע (כפי שהצביע על כך הבוחן המשטרתי) כדי להצדיק קיצור מסויים בתקופת הפסילה המנהלית שנקבעה בתיק זה.

אין לקבוע בשלב זה האם המדובר ב"רשלנות מנתקת אחריות" של רוכב האופנוע כלפי המבקש, וכדי למנוע חשש של עיוות דין כלפי המבקש, אני מחליט לצמצם במידה מסויימת את תקופת הפסילה המנהלית.

לא נעלם מעיני עברו התעבורתי המכביד של המבקש, והחלטתי על קיצור התקופה תשוקלל מחד על רקע רשלנותו התורמת (הלכאורית) של רוכב האופנוע ומצד שני על רקע מסוכנותו של המבקש הנלמדת גם מעברו התעבורתי.

מכל האמור לעיל אני מחליט לקצר את פסילתו המנהלית של המבקש באופן בו בתום 45 יום מיום שנפסל רשיונו על ידי קצין משטרה, תשיב משטרת ישראל למבקש את רשיון נהיגתו.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"א, 06 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.