אלאלוף (ברגר) ואח' נ' טויסטר

פסק דין

כללי

1.חברה קבלנית הקימה מיזם מגורים בסיוע ליווי בנקאי ונפתח חשבון בנק מיוחד שנועד להפקדת תשלומי הרוכשים. לימים נקלעה החברה לקשיים כלכליים ונכנסה להליכי פירוק. קודם לכן רכש זוג צעיר דירה במיזם ושילם לחברה את מלוא תמורתה. לאחר שעברו להתגורר בדירה התברר להם כי חלק מהתמורה לא הופקד בחשבון הליווי כך שהם צפויים למימוש השעבוד הרובץ על הדירה על ידי בעל השעבוד, המבטחת לפי חוק מכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) תשל"ה-1974 (להלן: חוק המכר דירות) ולהפסד כספי נכבד.

2.בני הזוג הגישו תובענה זו נגד פרקליט החברה הקבלנית, שלטענתם גרם בהתנהגותו -שלו או של עובדיו - לכך שחלק מכספי התמורה לא יופקד בחשבון הליווי.

העובדות

3.חברת גד בולוס בע"מ (כיום בפירוק) (להלן: החברה או חברת בולוס) הקימה מיזם מגורים בשכונת רמות יצחק בנשר (להלן: המיזם) בליווי בנק ירושלים בע"מ ונפתח חשבון ליווי מיוחד בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: חשבון הליווי). תשלומי הרוכשים הובטחו באמצעות פוליסת ביטוח שהוצאה על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: חברת כלל) בהתאם לחוק המכר דירות והדירה שועבדה לטובתה.

4.במועד הרלוונטי היה הנתבע (להלן גם: עו"ד טויסטר) בעל משרד עורכי דין בחיפה, שימש אותה עת כעורך דין של החברה וטיפל בשמה במכר דירות המיזם.

5.התובעים (להלן גם: בני הזוג אלאלוף או בני הזוג) היו במועד הרלוונטי זוג צעיר אשר היה מעוניין לרכוש דירת מגורים. במועד כלשהו בחודש אפריל 2002 בקרו במיזם, ראו את הדירה לדוגמה (להלן: הדירה) ומשזו מצאה חן בעיניהם החליטו לרכשה. בני הזוג הופנו למשרד עו"ד טויסטר שטיפל כאמור בעסקאות המכר.

6.ביום 20.4.02 הגיעו בני הזוג אלאלוף בלוויית הורי התובעת למשרד עו"ד טויסטר. במקום פגשו את נציג חברת בולוס מר מוטי אשגב (להלן: נציג החברה) ועורך דין שכיר אשר עבד אותה עת במשרד הנתבע והיה אמון על טיפול בעסקאות מכר במיזם (להלן: עורך הדין השכיר).

7.אותה עת היה בשימוש משרדו של הנתבע נוסח חוזה מכר אחיד שנוסח על ידו ועל בסיסו נוהל משא ומתן עם הרוכשים בכוח והוכנסו בו שינויים בהתאם להסכמות שהושגו עם כל רוכש בנפרד. בעת ביקורם של בני הזוג אלאלוף מסר להם עורך הדין השכיר טיוטת חוזה מכר לעיונם ולקבלת הערותיהם.

באותו מעמד מסרו בני הזוג אלאלוף, לידי עורך הדין השכיר או לידיו של נציג החברה שנכח בפגישה, שיק על סך 5,850 ₪ משוך על חשבון הוריי התובעת ולפקודת החברה. תאריך פרעון השיק היה ה-20.4.02, יום מסירתו. כיום, אין חולק כי שיק זה הופקד בחשבון הליווי (ראה הצהרת באת כח התובעים בישיבת קדם משפט ראשונה).

8.ביום 28.4.02 שבו התובעים למשרד הנתבע, שוב בלוויית הוריי התובעת, נפגשו עם עורך הדין השכיר ועם נציג החברה וחתמו בנוכחותם על חוזה מכר הדירה.

9.ביום 30.4.02 הגיעו התובעת והוריה למשרד הנתבע, פגשו את עורך הדין השכיר ומסרו לו שיק על סך 224,150 ₪ שתאריך פרעונו מאוחר (ה-13.5.02) משוך על חשבון הוריי התובעת ולפקודת החברה (להלן: השיק). במעמד מסירת השיק לא נכח נציג החברה. כך עולה מעדות התובעת, שלא נסתרה בעדות עדיי ההגנה, שלא זכרו פרט זה.

כאן המקום לציין, כי תחילה טענו התובעים שמסרו לידי עורך הדין השכיר שיק חתום על החלק. על טענה זו לא חזרו בסיכומיהם, ובצדק, כי מעיון בשיק עולה, כי אין לה יסוד.

אין חולק, כי סחרותו של השיק לא הוגבלה בשום דרך שהיא ולא נרשם בו שיש להפקידו בחשבון הליווי בלבד.

10.שני סכומים נוספים בסך 344,640 ₪ ובסך 105,360 ₪ הועברו ביום 5.5.02 וביום 7.5.02 בהתאמה על ידי בנק למשכנתאות, ממנו נטלו התובעים הלוואה, ישירות לחשבון הליווי.

11.התובעים קבלו את החזקה בדירה בחודש אוקטובר 2002.

12.בדיעבד הסתבר, כי בניגוד ליתר כספי התמורה, השיק (על סך 224,150 ₪) לא הופקד בחשבון הליווי. מטעם זה סירבה חברת כלל להחריג את דירת בני הזוג אלאלוף מגדר השעבוד, ועל כך נודע לאחרונים ממכתב עו"ד טויסטר הנושא תאריך 21.10.04.

בהמשך התקיימו הליכים בפני בית המשפט של הפירוק (בית המשפט המחוזי בחיפה), אשר אישר את עמדת חברת כלל שלא להחריג את דירת התובעים מהשעבוד אם כי החליט כי בשלב זה אין לנקוט בהליכי פינוי התובעים מהדירה.

טענות הצדדים