אכיפת תניית סילוקין

העובדות הצריכות לעניין:
1. התובעת והנתבעת אחיות, בנותיה היחידות של המנוחה א.ז  ז"ל אשר הלכה לעולמה ביום 15.2.15 כשהיא אלמנה (להלן: "המנוחה"). 
2. המנוחה, הותירה אחריה צוואה בעדים, מיום 24.12.12 ואשר על פי הוראותיה, התובעת והנתבעת הן הנהנות היחידות בעיזבונה של המנוחה, בחלקים שווים ביניהן (להלן: "הצוואה").
3. בין האחיות סכסוך עמוק ורב שנים אשר תחילתו עוד קודם למועד עריכת צוואת המנוחה.
4. ביום 4.3.15 הגישה התובעת לרשם לענייני ירושה, בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוחה. 
5. הנתבעת הגישה ביום 1.4.15 התנגדותה לבקשה למתן צו קיום לצוואת המנוחה בת"ע 17201-07-15. ההתנגדות מונה 9 סעיפים בלבד ועיקרה, טענת הנתבעת כי המנוחה לא יכלה להוריש את זכויותיה בדירה ב------- ------, הואיל והדירה נרשמה מלכתחילה על שם התובעת. כן נטען כי לתובעת זכות שימוש בלבד בדירה, והנתבעת רשאית לעתור לסעד הצהרתי בדבר בעלותה במחצית הדירה ואין בצוואה למנוע זאת. כמו כן נטען בכלליות כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, אגב קיפוח הנתבעת ובצוואה סעיפים סותרים. 
6. בהתאם לסעיף 67א(א)(1) לחוק הירושה התשכ"ה – 1965, ביום 22.6.15 הועברה התובענה על ידי הרשמת לענייני ירושה לבית משפט זה.
7. בתגובתה להתנגדות, הכחישה התובעת את כל טענות הנתבעת. נטען כי לא הוצג בדל ראייה לתמיכה בטענות הנתבעת, כי התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה והצוואה משקפת את רצון המנוחה. באשר לדירה נטען כי אין בהוראות הצוואה לשנות ממצבת הנכסים של המנוחה. התובעת הוסיפה ופירטה כי את הדירה אשר הנחילה המנוחה לצדדים בחלקים שווים והמצויה בXX XXX קיבלה מהורי הצדדים כפיצוי ואיזון לאחר שהעבירו לנתבעת 2 דירות אחרות, דירה ברחוב ------- ------- ודירה ברחוב ------, -------. נטען כי יש לדחות את ההתנגדות.
8. בפתח הדיון שהתקיים ביום 22.11.15 חזרה בה הנתבעת מהתנגדותה לקיום הצוואה. נאמר מפי ב"כ כי "נודע לנו לאחרונה שנעשה כאן מעשה שלא ייעשה והאם העבירה לתובעת את הזכויות בדירה ברחוב XX וכעת אנו מתכוונים להגיש תביעה לביטול העברה זו כך שלמעשה אני מוחקת את ההתנגדות. ההתנגדות שלנו הייתה שכל העיזבון של המנוחה היה מיועד לשתי הבנות בחלקים שווים אבל מכיוון שהעיזבון לא כולל בתוכו כלום, אז אין מה. כל הדיון תמוה בעיננו. אנחנו נמחק את ההתנגדות". ולבקשתה ההתנגדות בת"ע 17201-07-15 נמחקה.
9. בו ביום הגישה התובעת לחתימת בית משפט צו קיום צוואה פורמאלי ומספר ימים אחר כך כשהצו לא נחתם, הגישה בקשה למתן החלטה. צו קיום צוואה נחתם ביום 29.11.15.
10. כשבעה ימים לאחר שנחתם צו קיום צוואה, ביום 6.12.15, הגישה התובעת תביעתה דנן. בתביעה תואר הרקע להליך והליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים. נטען כי לאור תניית סילוקין הקבועה בסעיף 9 לצוואת המנוחה, מעת שהגישה הנתבעת את התנגדותה לקיום הצוואה במגמה לבטל, לשנות ולתקוף את הצוואה, איבדה כל זכות שהמנוחה ציוותה לה בצוואה ויש להורות על העברת חלקה בעיזבון המנוחה –לתובעת. נטען כי התנגדות הנתבעת לבקשה למתן צו קיום לצוואת המנוחה, הוגשה על רקע הסכסוך ארוך השנים בין השתיים, בחוסר תום לב וביודעין ובמודעות מלאה להוראות הכלולות בצוואה לרבות תניית הסילוקין הקובעת "במקרה שאדם כלשהו שמגיעה לו זכות כלשהי לפי צוואתי זו יפנה לבית המשפט ו/או לכל ערכאה אחרת במגמה לבטל, לשנות או לתקוף צוואתי זו או כל חלק ממנה, אזי אותו אדם מאבד כל זכות שציוויתי לטובתו בצוואתי זו וחלקו תעבור לנהנה השני המפורט בסעיף 2.2" (להלן: "תניית הסילוקין"). התובעת עתרה למתן סעד הצהרתי המצהיר כי הנתבעת אינה זכאית לקבל חלקה בעיזבון המנוחה. 

11. בכתב ההגנה הוכחשו טענות התביעה. נטען כי אין ליתן תוקף לתניית הסילוקין שבסעיף 9 לצוואה מאחר והנתבעת כיבדה רצון המנוחה וחזרה בה מהתנגדותה, לאחר שהתברר שהדירה ברחוב XXX עברה לבעלות התובעת עוד קודם לפטירת המנוחה. משחזרה בה מהתנגדותה, ניתן צו לקיום הצוואה, היינו חלוקת העיזבון לפי הוראות המנוחה. בנוסף נטען כי לא חל על הנסיבות סעיף 5 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 ולא ניתן לשלול מהנתבעת חלקה בעיזבון אימה. כן נטען כי הנתבעת חששה שהייתה על המנוחה השפעה בלתי הוגנת מאחר והחלוקה לא הייתה שוויונית ובעת הגשת התנגדותה היא פעלה כזכותה, שבסעיף 67 לחוק הירושה התשכ"ה-1965, ואין בכך פסול, ודווקא הסכסוך בין האחיות מגביר את החשש להשפעה בלתי הוגנת. לגוף תניית הסילוקין נטען כי תניית הסילוקין בטלה בשל אי חוקיות, כי תניית הסילוקין מקפחת ומרוקנת מתוכן את זכות מתנגד להגיש התנגדות כדין. הנתבעת הפנתה לע"א 245/85 וטענה כי הסעד המבוקש נוגד את תקנת הציבור.
12. בד בבד עם תביעתה הגישה התובעת בקשה למתן צו עשה במעמד צד אחד. בבקשתה עתרה התובעת כי יינתן צו המורה לבנקים בהם חשבונות העיזבון, להעביר לתובעת את חלקה בעיזבון (מחצית) ולהותיר בחשבונות את המחצית הנותרת עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית. הנתבעת טענה מנגד כי לא יעלה על הדעת שהתובעת תמנע מהנתבעת לקבל את שמגיע לה על פי הצוואה עד אשר תתברר התביעה ואילו התובעת תקבל מחצית הכספים המצויים בחשבונות לאלתר, בבחינת ידה על העליונה. בהחלטות שניתנו בעניין זה הופנו הצדדים לגישור וליחידת הסיוע אך לא הגיעו להבנות.
13. ביום 22.3.16 התקיים לפניי דיון בבקשת התובעת למתן צו עשה שהגישה התובעת והצדדים נחקרו. בסיום חקירת הצדדים דחיתי את בקשת התובעת למתן צו עשה.
14. נקבע מועד לשמיעת ראיות ביום 1.11.16. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה (ת/1) והנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה (ת/2) ותצהיר מטעם שני ילדיה, א' וא.ר (ת/3 ו-ת/4 בהתאמה). 
15. יוער כי בתום ישיבת שמיעת ראיות, נערך דיון מחוץ לפרוטוקול. זמן מה לאחר מכן, הגישה התובעת תובענה במסגרתה התבקש מותב זה לפסול עצמו מלדון בהליכים התלויים ועומדים. הבקשה נדחתה בהחלטתי מיום 8.11.16. 
16. כן יוער כי התובעת הגישה תובענה לביטול הענקת הזכויות בדירה ברחוב XX בXXX, בתמ"ש 18157-11-16 ובמסגרת ההליך שם הצדדים הגיעו להבנות באשר למשיכת כספי העיזבון.