אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אכיפת הסכם גירושין

אכיפת הסכם גירושין

תאריך פרסום : 16/06/2016 | גרסת הדפסה
תה"ס
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
22701-10-14
21/05/2016
בפני השופט:
מרדכי (מוטי) לוי

- נגד -
התובעת:
ת.ר.
עו"ד רן שובל
הנתבע:
ש.ר.
 

 

עניינו של פסק דין זה באכיפת הסכם גירושין אשר נחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין, מכוחו התחייב הנתבע להעביר לתובעת את זכויותיו בדירת הצדדים ברח' X ב***** (להלן: "הדירה").

 

הרקע העובדתי ועיקר ההליכים:

 

  1. הצדדים היו נשואים זו לזה משנת 1987 ועד שנת 2001 ומנישואיהם נולד להם בן, למועד זה בגיר כבן 25 שנים.

 

  1. ביום 01.11.2001 חתמו הצדדים על הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין בו ביום (להלן: "ההסכם").

 

  1. משך מספר ישיבות שהתנהלו בתיק ובשל הקשר בין הצדדים נעתרתי לבקשתם פעם אחר פעם לנהל ביניהם משא ומתן לסיום המחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט. משכשל המשא ומתן נקבע התיק לשמיעת ראיות ליום ---- ובסיומו נדרשו הצדדים לסכם טיעוניהם בכתב.

 

טענות הצדדים:

 

עיקר טיעוני התובעת:

 

  1. בהסכם נקבע שהנתבע יעביר את חלקו בדירה לבעלות התובעת.

 

  1. על פי סעיף 14 להסכם ויתור הנתבע על חלקו בדירה הוא כנגד השתתפות מראש בכיסוי הוצאות בנם של הצדדים שהיה קטין לעת ההיא.

 

  1. הנתבע חתם על ייפוי כוח להעברת הדירה על שם התובעת, אך בשל חסרון כיס לא הועברה הדירה על שמה.

 

  1. התובעת נשאה בתשלומי המשכנתא משך השנים.

 

  1. עתה יש בידיה יכולת כלכלית להעביר הדירה על שמה. לצורך כך פנתה לעו"ד על מנת שייצגה בהעברת הדירה.

 

  1. לצורך ההעברה של הדירה על שמה נדרשה למחזר את המשכנתא על שמה. הבנק הזמין את הנתבע לחתום על הטפסים, אך זה מסרב בטענה, כי הזכויות בדירה הן שלו.

 

  1. משכך עותרת התובעת לפסק דין אשר יאכוף את חיובו של הנתבע לחתום על מסמכי הבנק לצורך מחזור משכנתא.

 

עיקר טענות הנתבע:

 

  1. המשכנתא שולמה על ידו משך שנים והתובעת היא זו אשר הפרה את ההסכם.

 

  1. משך שנים הוא שילם תשלומי יתר בעבור בנם של הצדדים מעבר להתחייבותו בהסכם. מהלך שירותו הצבאי של הבן שילם האחרון לאם סך של 1,000 ₪ לחודש.

 

  1. מאז ותמיד כוונתו הייתה שהדירה תהא של התובעת ושל הבן, ובכפוף לרישום חלקו בדירה על שם הבן אין לו כל תביעה כספית.

 

דיון והכרעה:

  1. הנתבע בחר לוותר על סיכומיו דה פקטו. במקום הגשת סיכומים למהות התובענה ובקשר עם טענותיו וטיעוניו הפך הוא בבחירה ובכוונה את הסיכומים למסה משתלחת בבית המשפט באופן אישי תוך העלאת טענות ללא כל בסיס עובדתי ואיום מרומז וישיר על בית המשפט. כך, למשל, נכתב בסעיף 9 "...אבל הבנתי מיד שאני צריך תיעוד אחר התחבטתי ביני לבין עצמי מוסר, מצפון חוקיות, האזנות סתר סטנוגרף, בית משפט מחוזי ועליון ואולי בחרתי בחלופה מסוימת...ואולי בחרתי בחלופה..." בסעיף 13 כתב הנתבע:  "...ברור לי שתממש את איומך ותטיל עלי קנס ... אם תעשה זאת בעצם תאשר את כל טענותיי (משהו יצא קטן פה)"  "...לידיעתך אני הומלס..." בסעיף 14 הוסיף הוא: "...אני מיידע אותך כי על פי תיאום אני מעביר את קבילתי כלפיך אל נשיאת בית המשפט העליון, נציב תלונות השופטים (מלאתי טפסים), משרד מבקר המדינה. אלו באמצעות משרד xxx שהבינו את העוול וחוסר הצדק שנעשה והסבירו לי כי הם לא עושים זאת עבורי אלא למען האינטרס הציבורי, תקשורת.... ".

 

המובאות דלעיל הן הצד המעודן של הדברים אותם מעלה הנתבע בסיכומיו.

 

משעה שבחר הנתבע לילך בדרך זו ולוותר על סיכומיו ולא התייחס למהות התובענה, למעשה, אין בפני סיכומים של הנתבע.

 

  1. תקנה 160 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת: "דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת".

 

            תקנה 157 (2) לתקנות קובעת: " התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהיה זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר;"

 

  1. תקנה 158 (2) לתקנות קובעת: "בתום הבאת הראיות זכאי התובע לסכם את טענותיו, ואחריו זכאי הנתבע לסכם את טענותיו...". לא בכדי בחר מתקין התקנות לייחד תקנה המורה על סיכום טענות בתום ההליך. הגשת מסמך כשלעצמו - אף שנושא הוא כותרת סיכומים - אבל בינו לבין סיכומים אין דבר וחצי דבר, לאו סיכומים הוא. מסמך שכזה אינו עומד בדרישה לשמו נועד, ואינו דן בשאלות הקשורות במחלוקות בתיק. משול הדבר להגשת דף ריק שכותרתו סיכומים. האם יצא בעל דין שעשה כן כדי חובת הגשת סיכומים?! לטעמי לא. הוא המקרה שלפני: הנתבע בחר שלא להתייחס לטענות העולות מכתב התביעה והגנתו שלו. משכך, אני קובע שהנתבע לא הגיש סיכומים ועל כן דין התביעה להתקבל.
  2. זאת ועוד. בבחירתו המודעת של הנתבע להגיש מסמך הנושא כותרת סיכומים בדרך שהגיש זנח הוא את טענותיו. נקבע ש"דין טענה שנטענה בכתב הטענות, אך לא הועלתה בסיכומים (בין בשגגה ובין במכוון) כדין טענה שנזנחה. לכן לא יתייחס בית המשפט אליה": (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11 – 2013) עמ' 563 וההפניות שם).

 

            הנה כי כן, אין בפני ולו טענה אחת של הנתבע שכן את כולן זנח הוא. גם מטעם זה דין התביעה להתקבל.

 

  1. גם אם הייתי מתעלם מדרכו הבלתי ראויה, לשון המעטה, של הנתבע המנסה להלך אימים על בית המשפט במישרין ובמרומז, הרי שאין הגנתו הגנה ועיקרי הדברים יוצגו להלן למעלה מן הצורך ובקציר האומר.

 

  1. מתוך טענותיו של הנתבע כנגד התביעה שאף לא אחת מהן נערכה בדרך הראויה, לשון המעטה, בחרתי להתייחס לשאלת המסמכים שמקרינה גם על הכשל המהותי בניהול הגנתו שלאו הגנה היא. משעה שלא צירף הנתבע ראיות לביסוס טענותיו, טענותיו על בסיס אותן ראיות לכאורה אינן מקימות את ההגנה הראויה והנדרשת להדיפת התביעה.

 

  1. בכתב הגנתו טען הנתבע: "בידי קבלות אותם אציג בבית המשפט".  הקבלות לא הוצגו.  יתרה מכך.  בתצהירו אשר נערך ככל הנראה על ידי מי מבאי כוחו, נכתב בסעיף 20 : "ברשותי קבלות רבות על תשלומים שביצעתי ואציג הכל בפני בית המשפט הנכבד בעת הדיון  כיוון שמדובר בחומר רב מאוד לצירוף". מנין לקח לעצמו הנתבע זכות זו? לנתבע הפתרונים.

 

  1. תקנה 258 ט' לתקנות הדנה ב"גילוי מסמכים מוקדם" קובעת:

"(א) לכתב טענות יצרף בעל דין רשימת מסמכים שעליה נסמך כתב הטענות, בין שהם ברשותו ובין שאינם ברשותו.

 

            (ב) מסמך כאמור בתקנה משנה (א) המצוי ברשותו של מגיש כתב הטענות, יצורף העתק או תצלום שלו לכתב הטענות, ואם אין הוא מצוי ברשותו, יציין בתצהיר המאמת את כתב הטענות בידי מי, למיטב ידיעתו הוא מצוי". 

 

  1. אין מחלוקת שהנתבע לא נהג על פי התקנות האמורות כדבריו שלו עצמו.

 

  1. בהמשך בסעיף 25 לתצהירו נכתב: "לא אלאה את בית המשפט בכל התשלומים, אולם אני מצרף לתצהירי זה דוגמאות בודדות של תשלום המשכנתא אולם יש ביכולתי להציג את כולן – מה גם שהדבר אינו שנוי במחלוקת שכן התובעת מודה בהן בתצהירה".

 

לאמור, הנתבע בחר מיוזמתו, על פי שיקול דעתו שלא לצרף מסמכים לתצהיריו זולת מדגם לכאורה. ללמדך שלא נאסרה עליו הגשת מסמכים.

 

  1. אין זה חדש שההליך המשפטי חייב להתנהל בדרך הראייתית של קלפים גלויים ולא על דרך של הפתעת היריב. "...על מטרתם של הליכי הגילוי המוקדם עמד בית המשפט בעניין מרדכי ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ:

"הליכי גילוי מוקדם (שאלונים וגילוי מסמכים) נועדו כדי לפשט את ההליכים, לקצר את הצורך בהבאת ראיות ולהשיג הודיות מבעל דין על עניינים שניתן להשיג הודיות לגביהן.  התקנות שבפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, מטרתן אחת: לאפשר לבעל דין, במקרה שלנו לתובעים, להכין את משפטו, תוך הסתמכות גם על מסמכים המצויים בידי הצד שכנגד וגם על תשובות בתצהיר שנתן הצד שכנגד לשאלות שהוצגו, שהן מן השאלות השנויות במחלוקת של המשפט.  התקנות קובעות שכל הליך של גילוי מוקדם ייעשה עוד לפני קדם המשפט.  וזאת כדי לאפשר בשלב של קדם המשפט, לגבש את השאלות השנויות במחלוקת, לפשט את ההליכים ולהביא לידיעת בעלי הדין את מהות החומר והטענות שבידי הצד שכנגד על מנת שיוכלו להכין כדבעי את משפטם".

            על חשיבות הליכי הגילוי המוקדם ועל השיקולים להתרת השימוש בהם עמד השופט טירקל בעניין תחריר: "גילוי מסמכים והעיון בהם וכן הצגת שאלון הם אמצעי עזר חשובים שתועלתם רבה, בעיקר ע"י החסכון בזמן והמבוזבז על השמעת עדים.  עם זאת, אין לשכוח שמדובר באמצעים שמטרתם לייעל את שמיעת המשפט שהם טפלים לעיקר.  החסכון בזמן שניתן להשיג ע"י אמצעים אלה הוא שיקול חשוב, אולם שיקול זה מפסיד מערכו אם הזמן המבוזבז בשל התנצחויות על שאלות מסוימות או מסמכים מסוימים, בערכאה הדיונית ובערכאות הערעור עולה על המידה". "ההליך של גילוי מסמכים נועד להקנות לבעל הדין את הזכות לעיין במסמכים הנמצאים באמתחתו של בעל הדין שכנגד.  ההליך נועד לאפשר לו לדעת מראש אילו מסמכים רלוונטיים נמצאים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל הדין שכנגד התכוון להגישם במשפט".

(ראו: ש. שוחט וד. שאווה סדר הדין בבית משפט לענייני משפחה, (2009) (להלן: "שוחט"), עמ' 274).

 

  1. בבית המשפט לענייני משפחה ייחד המחוקק הליכים מיוחדים בהקשרם של גילוי מסמכים ואלו מקבלים ביטויים בתקנה 258 ט' לתקנות שהובאה לעיל.  המחוקק בחר לקבוע סדרי דין אשר יתאימו לאופיו של ההליך בבית המשפט לענייני משפחה  "לפיכך ראה המחוקק לנכון לפשט את הליכי הגילוי המוקדם בבית משפט לענייני משפחה..." (ראו: שוחט עמ' 276).  התובע היה חייב לנהוג על פי תקנה  258 ט' לתקנות ולו רצה לסטות ממנה היה עליו להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט ולא לנסות לצרף מסמכים תוך כדי הדיון לשמיעת הראיות (פרוטוקול עמ' 8 ש' 13, עמ' 9 ש' 28, עמ' 12 ש' 27).

 

  1. הבאתי הדברים בהקשר גילוי המסמכים וכעולה מהדברים, שהובאו כאמור למעלה מן הצורך, הנתבע בדרך התנהלותו הביא תוצאות ההליך על עצמו.

 

  1. מצאתי לנכון להדגיש את החשיבות של צד לעמוד בתנאי חוזה שכרת. "אחד הטעמים המרכזיים לכריתת החוזה הוא רצונם של הצדדים להסתמך על קיום החיובים בו... בהיעדר חוזה אין צד יכול להיות משוכנע בכנות כוונותיו של הצד שכנגד לקיים את חובותיו, והן משום שבהיעדר חוזה ההסתמכות חושפת את המסתמך לסכנת סחטנות. החוזה הוא אמצעי להפגתם של חששות אלה.  משאדם מקבל על עצמו מחויבות חוזית, ... הוא מבטיח, כי לא תנוצל לרעה חולשת המיקוח של הצד המסתמך בשלב מאוחר יותר".

 

            (ראו: עומרי בן שחר, יובל פרוקצ'ה, "דיני חוזים" בתוך אוריאל פרוקצ'ה (עורך), הגישה הכלכלית למשפט, עמ' 201).

 

  1. לאור האמור לעיל די בכך שהתובענה תתקבל כלשונה.

 

  1. טרם ירד המסך על פסק דין זה נדרש אני בקצרה לתוכנם של הסיכומים של הנתבע. לאחרונה פשטה לה "גישה" חדשה בקרב חלקם של המתדיינים הסוברים אם בעצמם אם על ידי אחרים ובעצתם שכבודו של בית המשפט הפקר. משעה שמצופה מבית המשפט לשמור על ריסון ואיפוק הם נוטלים להם סמכות להעלות אם על הנייר, אם בעל פה דברי בלע ומשטמה ולהשתלח בבית המשפט בלשון בלתי ראויה. אין בדעתי להתדיין עם הגיגיו שאינם ראויים, אך כבודו של בית המשפט לא יכול להיות הפקר. גם אם יש לנתבע טענות שלטעמו מוצדקות, אף שמסופקני, גם אם טעה בית המשפט, גם אם חש הנתבע פגוע בצדק או שלא בצדק יש דרך להעלות הטענות. לימדונו מקורותינו "...הרב שמוחל על כבודו, כבודו אינו מחול לו". אמנם טען הנתבע שהוא "הומלס" כהגדרתו, אולם אין במצוקה כלכלית, קשה ככל שתהא, מתן גושפנקא והיתר לעשות את שעשה הנתבע ובמנותק מהעובדות. עוד מצאנו במקורותינו "ודל לא תהדר בריבו". איני רואה הבדל בין חסר כל לעשיר גדול בשוויון של כללי התנהלות, התנהגות. דרכו של הנתבע זרה להתנהלות ראויה גם אם היה עשיר.

 

  1. כללו של דבר, התובענה מתקבלת.

 

  1. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪ ובהוצאות לאוצר המדינה בסך 2,500 ₪ הסכומים יישאו הפרשי הצמה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

 

  1. מתיר פרסום פסק הדין בהסתרת הפרטים המזהים.

 

  1. תואיל המזכירות לשלוח פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.

 

ניתן היום,  י"ג אייר תשע"ו, 21 מאי 2016, בהעדר הצדדים.

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ