אי זכאות לקצבת שאירים מקרן מקפת

1.       1.       בתביעה שבפנינו ^[1] עותרת התובעת לפסק דין הצהרתי המכיר בה כידועה בציבור של מר צבי רוזנבלום ז"ל (להלן: "המנוח") לצורך קבלת קצבת שאירים מהנתבעת (להלן: "מקפת").

2.       2.       התובעת הגישה תביעתה ביום 10.1.07 ומקפת כתב הגנתה ביום 18.3.07. ביום 14.1.08 התקיים דיון ההוכחות בו העידו בפנינו מטעם התובעת - התובעת בעצמה, מר עומר שטנדל - חתנה של התובעת, מר נריאל פאגלין - חבר של בת התובעת וכן מר משה רוזנבלום - אחיו של המנוח. מטעם מקפת הוגש תצהירה של גב' אסנת שושני, ממלאת מקום מנהל אגף הפנסיה במקפת, אך התובעת ויתרה על חקירתה. בסיום הדיון סיכמו הצדדים בעל פה.

א.   העובדות:

3.       3.       מקפת היא קרן פנסיה הדדית (קרן פנסיה ותיקה) ומוסד ללא כוונת רווח. כל הכספים המופקדים בקרן הפנסיה של מקפת הם כספי קופה משותפת של כלל המבוטחים, המוחזקים בנאמנות על ידה. המנוח בוטח במקפת החל מחודש נובמבר 1964 ועד לחודש דצמבר 1999, במסגרת  עבודתו באוניברסיטת תל-אביב. בחודש ינואר 2000 פרש המנוח מעבודתו והחל לקבל קצבת זקנה ממקפת. המנוח נפטר ביום 10.12.2005.

4.       4.       התובעת והמבקשת הכירו זה את זה בשנות ה-50, כאשר התגוררו בשכנות ברח' זוהר ברמת גן. הקשר ביניהם חודש בשנת 1997 לאחר שהמנוח התאלמן. להלן עובדות הנוגעות למהות הקשר שבין התובעת לבין המנוח:

4.1.             4.1.             המנוח והתובעת שמרו כל אחד על ביתו שלו. ביתו של המנוח היה ברמת השרון וביתה של התובעת היה ברמת גן ^[2]. כתובת המנוח במשרד הפנים, במוסד לביטוח לאומי ובגופים אחרים שהיה לו קשר עימם לא שונתה לכתובת ביתה של התובעת וגם כתובת התובעת בגופים השונים לא שונתה לכתובת המנוח. למנוח היה מפתח של בית התובעת ולתובעת היה מפתח של בית המנוח.

4.2.             4.2.             שמו של המנוח לא הופיע על דלת ביתה של התובעת ועל תיבת הדואר שלה ושמה של התובעת לא הופיע על תיבת הדואר בבית המנוח ועל דלת ביתו. קו הטלפון בביתו של המנוח לא היה רשום על שמה של התובעת וקו הטלפון בבית התובעת נותר על שמה ועל שם בעלה המנוח.

4.3.             4.3.             התובע לא שילם את התשלומים השוטפים של בית התובעת כגון ארנונה, חשמל, טלפון, מים, גז וועד בית וגם התובעת לא השתתפה בהוצאות בית המנוח. כשהתובעת הייתה צריכה תיקונים בביתה דאג המנוח לבעלי המקצוע, פיקח על העבודות ושילם עבור התיקונים. התובעת והמנוח היו עושים קניות יחד, כאשר המנוח נשא בעלות הקניות, מחצית הקניות לבית התובעת ומחצית לביתו של המנוח.

4.4.             4.4.             במרבית ימי השבוע ישנו המנוח והתובעת האחד אצל השני ולכל אחד מהם היו חפצים בכל אחד משני הבתים. ביתר הלילות ישן כל אחד מהם בנפרד בביתו.

4.5.             4.5.             המנוח היה מסיע את התובעת ברכבו לכל מקום שנדרש, גם בעניינים שאינם קשורים עימו. כאשר המנוח לא יכל להסיע את התובעת או לבוא לקחתה לביתו היא הייתה נוסעת באוטובוסים או שחתנה היה מסיע אותה.

4.6.             4.6.             המנוח והתובעת יצאו יחדיו לחופשות בארץ ובחו"ל, כאשר המנוח נשא בעלותן, חגגו יחד חגים, הגיעו יחד לאירועים משפחתיים ולפגישות חברתיות.

4.7.             4.7.             המנוח חלה בסרטן הלבלב ונאלץ לעבור ניתוח בבי"ח "שערי צדק" בירושלים. המנוח היה מאושפז במשך חודש ימים והתובעת סעדה אותו. בשבוע הראשון שהתה התובעת במלונית ולאחר מכן הגיעה לבקרו מידי יום באמצעות התחבורה הציבורית.

4.8.             4.8.             לאחר פטירת המנוח, לא הופיעה התובעת במודעת האבל, אך ישבה שבעה יחד עם יתר בני משפחתו של המנוח.

4.9.             4.9.             המנוח לא עשה צוואה בטרם פטירתו. התובעת עשתה צוואה אך לא כללה בה את המנוח.

4.10.          4.10.          התובע לא דיווח למקפת על כך שהתובעת היא בת זוגו. בחלק מהמסמכים שהוגשו למקפת בתקופה בה לכאורה היו התובעת והמנוח בני זוג, מחק המנוח בקו את המקום למילוי פרטי בת הזוג ובאחד המסמכים ציין כי הוא אלמן.

4.11.          4.11.          התובעת לא פנתה אל המוסד לביטוח לאומי או לכל גוף אחר כדי שיכירו ביחסים שבינה ובין המנוח כיחסים של "ידועים בציבור" לצורך קבלת זכויות, פרט להליך זה נגד מקפת.

4.12.          4.12.          מקפת ביקשה מהתובעת להביא ראיות לכך שהייתה "ידועה בציבור" של המנוח. המסמכים היחידים שהציגה התובעת להוכחת מערכת היחסים שבינה ובין התובע היו כרטיסי טיסה, צילומים משותפים שלה ושל המנוח בנסיעותיהם לחו"ל ובאירועים משפחתיים והעתקים של דרכונה ודרכון המנוח.

4.13.          4.13.          כל עזבונו של המנוח עבר לילדיו. התובעת לא בקשה חלק בעזבון המנוח וילדי המנוח הבטיחו לעזור לה בתביעה נגד מקפת.

ב.    טענות הצדדים: