אי.די.טי. אר.אי. החזקות בע"מ נ' נכסי רד-בינת (1999) בע"מ ואח'

החלטה

כללי :

לפני בקשה, לאפשר לתובעת פיצול סעדים.

המבקשת (היא התובעת) אי. די. טי. אר. אי. החזקות בע"מ, שתקרא מכאן ולהבא "המבקשת" , המשיבה 1 נכסי רד בינת (1991) בע"מ תקרא "רד -בינת" והמשיבה 2 מעבדות רפא בע"מ תקרא מכאן ולהבא " רפא".

הבקשה:

זוהי תביעת המבקשת, לאכיפת הסכם שנחתם בינה לבין רד-בינת.

לטענתה, חפצה מאז ומתמיד להגיש גם תביעה כספית נגד המשיבה רד-בינת, בגין הנזקים הכספיים שנגרמו לה עקב הפרת ההסכם הנטענת ע"י רד-בינת. לגרסתה , המתינה בהגשת הבקשה, משום שחפצה קודם כל לדעת מה יקבע בהליך הנוכחי, בנושא פרשנות החוזה.

עתה, כאשר נשלם הליך ההוכחות, אם כי טרם הוגשו הסיכומים, ועת הקביעה הפוזיטיבית לעניין פרשנות החוזה קרבה ובאה, סבורה היא כי בשלה העת להגשת התביעה.

המבקשת גורסת כי במישור המשפטי, הלכה היא כי ניתן להגיש בקשה לפיצול סעדים, כל זמן שהתובענה הראשונה תלויה ועומדת בבית המשפט.

יש לראות את ההתנהלות בתביעה הנוכחית, כהליך הצהרתי גרידא, הקודם לתביעת סעד כספי.

המבקשת מסבירה, כי לא חפצה להכנס לעלויות בגין חוות דעת מומחים,כל עוד אין קביעה פוזיטיבית של בית המשפט, לעניין פרשנות החוזה.

לטענתה, השיקולים המובאים בבקשתה הם שיקולים המקובלים בפסיקה כשיקולים המקובלים על בתי המשפט כשהם באים להכריע בחיוב בבקשה לפיצול סעדים. לעניין זה אנו מופנים לספרו של המלומד א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית עמ' 135 ואילך.

תגובת המשיבה 1 "רד-בינת":

לטענת רד-בינת, לא מתקיימות בענייננו הנסיבות החריגות המאפשרות סטיה מן הכלל, לפיו יש לתבוע במסגרת תביעה אחת, את מלוא הנזקים הנובעים מאותה עילה.

סבורה היא כי אין בבקשת המבקשת כל נימוק ענייני מדוע יש לאפשר לה לפצל את סעדיה, ואף אין בבקשה כל הסבר מדוע לא אמדה המבקשת עד עתה את מלוא נזקיה הנטענים.

המבקשת מודה כי נמנעה במכוון מלהגיש תביעה כספית, כדי לחסוך בהוצאות שמאות ואגרה.

כלומר, כך רד-בינת, הנימוק היחידי של המבקשת הינו כי הדבר נועד לנוחותה, כדי לחסוך ממנה משאבים לצורך כימות נזקיה. זאת ועוד : המבקשת כלל איננה טוענת כי נגרמו לה , כביכול נזקים. היא העדיפה שלא לבדוק זאת, אלא לשמור על אפשרות להגיש תביעה תיאורטית נוספת במועד בלתי ידוע.

לטענת רד-בינת, ע"פ ס' 44(ב) ו- 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, יש לתבוע את כל הסעדים בתביעה אחת, ומי שלא עושה כן, מוחזק כמוותר על הסעד שלא נתבע.

לעניין זה אנו מופנים לספרו של המלומד א' גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי, בעמ' 126, שם נאמר כי "הרשות לפצל את הסעדים, רצוי שתנתן רק במקרים יוצאים מן הכלל".

רד-בינת טוענת, כי המבקשת לא טענה כי לא יכולה הייתה לצפות הגשתה של תביעה נוספת בעת הגשת התביעה דנא, וממילא לא טענה כי נבצר ממנה להגיש תביעה לסעד מהותי, בד בבד עם הגשת התביעה לסעד הצהרתי, ולפיכך, דין הבקשה להדחות.