אי בטול חיוב מועצה מקומית ואח' עפ"י בזיון בימ"ש בגין אי קיום פס"ד.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובמכלול המונח בפניי בתיק זה, אני קובע לאמור:

1.         פסק הדין נשוא המחלוקת, מיום 17.1.2002 (כבוד השופט בדימוס ממן) הינו פסק דין בהסכמה אשר חלוט זה מכבר. (להלן: "פסק הדין").

2.         סעיף 6 ל פקודת בזיון בית משפט  (להלן: "הפקודה"), מקנה לבית המשפט סמכות לאכוף בקנס או במאסר אדם הממרה צו שנתן בית המשפט. הנה כי כן, הליך ביזיון בית המשפט הוא הליך "מעין פלילי" ומטרתו העיקרית היא להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד (ראו רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4), 49, 58-57 (2004).

3.         ההחלטות כפי שניתנו ביום 4.4.13 וביום 10.6.13 מדברות בעד עצמן על המפורט בהן, לרבות מתן סעד אופרטיבי לטובת המבקש והטלת סנקציה על המשיבות כאמור בסעיף 6 לפקודת ביזיון ביהמ"ש.

4.         ביהמ"ש אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו.

5.         בנסיבות הללו, לכל היותר, עומדת למשיבות הזכות לערעור פלילי, בהתאם להוראת סעיף 8(1) לפקודה (בשים לב לזמנים ולמועדים) ובדין טען לכך ב"כ המבקש בהתנגדותו.

            {ראה בהקשר זה: רע"א 2417/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ (13.6.13). }

6.         לא למותר לציין גם כאן, את התנהלותן הלא ראויה של המשיבות כדי אי ביצוע פסק הדין ואין מקום  להכביר על כך במילים.

7.         אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

8.         המשיבה 2 תישא בהוצאות המבקש כדי סך של 2,500 ש"ח (כולל).

ניתנה היום,  ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: