אישור תביעה ייצוגית בשל הסדרים כובלים בשערי הריבית

1.      סוגיה נכבדה ורבת חשיבות הונחה לפתחו של בית המשפט:

האם שיעורי הריבית שדורשים או גובים הבנקים, או ליתר דיוק, המשיבים, המרכזים את מרבית האשראי הבנקאי בישראל, מתואמים, באופן ששיעורם זהה, למעשה, אצל כולם, והאם תאום זה מונע תחרות ומנוגד לחוק.

העדר התחרות בשוק האשראי הבנקאי מביא, כך נטען, לגביית ריבית (ואף עמלות) בשיעורים גבוהים ומופרזים הפוגעים במשק ובציבור צרכני האשראי בפרט. מצב זה מצביע על קיומו של הסדר כובל האסור על פי הדין, כך לטענת המבקשת.

סוגיה זו טעונה ליבון והכרעה, במסגרת דיון שהתקיים בפני, בבקשה לאשר ניהולה של תובענה שהגישה המבקשת - התובעת, כתובענה ייצוגית.

לטענת המבקשת נגרם לה נזק כספי כתוצאה מגביית ריביות בשיעורים מופרזים שלא כדין על האשראי שהיא נטלה מהמשיבים. שיעורי הריבית תואמו ע"י המשיבים תוך כדי יצירת הסדר כובל בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים 1988. כתוצאה מכך, כך לטענתה, האמירו מחירי הריבית שהם גובים מלקוחותיהם מעבר לכל פרופורציה.

על יסוד טענה זו הוגשה על ידה תובענה כספית נגד שלושת המשיבים - הנתבעים.

בד בבד, עם הגשת התובענה, ביקשה המבקשת לאשר את ניהולה כתובענה ייצוגית, בשם כל הלווים או נוטלי האשראי מהמשיבים.

את התובענה והבקשה להכיר בה כייצוגית מבססת התובעת הן על עילת תביעה לפי חוק ההגבלים העסקיים והן על עילה לפי חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981. את העילה לפי חוק הבנקאות (שירות ללקוח) זנחה המבקשת ולפיכך תתייחס החלטתי לעילת התביעה הקיימת, או שאינה קיימת, לפי חוק ההגבלים העסקיים הנ"ל.

            באי כח הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים והגישו את סיכומיהם בכתב.

עיקרם מתמקדים בשאלה המרכזית העומדת להכרעה במסגרת בקשה זו והיא: האם עומדת למבקשת עילת תביעה אישית נגד המשיבים או מי מהם - עילה אשר קיומה מצדיק בחינת השאלה האם יש מקום לאשר התובענה כייצוגית.

2. בחינת שאלה זו מצריכה התייחסות לסוגיה המרכזית שבמחלוקת, לאמור: האם קיים תאום, האסור על פי הדין, בין המשיבים לגבי שיעורי הריבית והעמלות שהם גובים עבור האשראי הבנקאי שהם מעניקים ללקוחותיהם העסקיים בעיקר.

סוגיה נכבדה זו היא עומדת, כאמור, במרכז דיונינו.

גופים כלכליים ורשויות רגולטוריות, עוסקים ומתחבטים בשאלה והיא עולה, מדי פעם, לסדר היום הציבורי במסגרת שיח המתקיים בקרב הציבור ובתקשורת ואף במסגרת דיונים בועדות הכנסת השונות.

בשל אופיה והיקפה הנרחב של התופעה, עוסקת בה אף הרשות להגבלים עסקיים.

במסגרת תפקידה וסמכויותיה על פי דין, מנהלת הרשות חקירה פלילית רחבת היקף, "הגדולה ביותר שניהלה הרשות מאז ומעולם בחשד לביצוע עבירות על פי חוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח-1988 בתעשיית הבנקאות" (ראה מכתב תשובתו של היועץ המשפטי של הרשות, עו"ד בועז גולן, לפנייתו של ב"כ המבקשת עו"ד אבירם מיום 20.5.07).

הרשות, כך על פי מכתב התשובה, טרם מיצתה החקירה וטרם גיבשה מסקנות לגבי השאלה, האם הופרו הוראות חוק ההגבלים העסקיים ע"י הבנקים, אם לאו. עם זאת, כך ציין עו"ד גולן במכתבו, כי המחלקה המשפטית של הרשות בוחנת היבטים מסוימים של ממצאי החקירה שנאספו, לקראת גיבוש מסקנות בסוגיה זו, ובשאלה האם יש מקום לנקיטת צעדי אכיפה פליליים ו/או מנהליים כנגד הבנקים, על מנת לשרש את תופעות התאום והפרת הוראות החוק, אם אלה קיימות. בחינה זו טרם הסתיימה ועד היום טרם גובשו מסקנות בסוגיה זו.

3.      פקעה סבלנותה של המבקשת בהמתנה לתוצאות החקירה שמנהלת הרשות להגבלים עסקיים, אשר סופה מי ישורנו, ולחוסר המעש, כטענתה, של המפקח על הבנקים, או של גופים רגולטוריים אחרים והיא גמרה אומר להגיש את תביעתה שנועדה לדבריה:

"לפרק את ההגבל העסקי ולחייב את הבנקים בצו בית משפט לקבוע שיעורי ריבית ועמלות בעו"ש שיהיו תחרותיים וכלכליים, תוך שימור רווח מתאים לבנקים וקביעת מחיר הוגן לציבור".

(סעיף 1 לבקשה).