עניינו של פסק דין זה, תביעת התובע לפיצויים נזקיים ועוגמת הנפש, שנגרמו לו, כתוצאה מסרבנות הנתבעת להתגרש ממנו ,במשך תקופה של למעלה מ-
xxx שנה.
שלוש מחלוקות עקריות עולות במקרה זה:
א.
מקור הסמכות לפיצוי בגין עוולה אזרחית של "סרבנות גירושין" .
ב.
האם קמה לתובע עילת פיצוי, בגין סירובה של הנתבעת לגירושין, נוכח העובדה כי מדובר בבני זוג בני הדת הנוצרית, השייכים לעדה המרונית ,אשר איננה מכירה במוסד הגירושין ולאור קיום חלופה מקובלת וזמנית, המאפשרת גירושין בנסיבות הנדונות ובהסכמת הצדדים.
ג.
היקף ושיעור הנזק והפיצוי.
תמצית העובדות
1. הצדדים הינם בני הדת הנוצרית השייכים לעדה המרונית, אשר נישאו ביום xxx ולהם שלושה ילדים.
2. במהלך נישואיהם ,הנתבעת בגדה בתובע וקיימה מערכת יחסים כולל יחסיים אינטימיים, עם חברו ושותפו של התובע (להלן: "ע.") . על רקע דברים אלה הגיש התובע ביום xxx, לבית הדין הכנסייתי המארוני, בקשה להיפרד מהנתבעת. ביום xxx ניתנה החלטה ע"י בית הדין הכנסייתי המארוני בישראל, לפיה בני הזוג ייפרדו לצמיתות. וכדברי בית הדין:
"הרינו פוסקים להפריד בין שני בני הזוג במקרה זה על אחריותה של האשה, מהטעם של עצם התמידה בקשר אהבתה לע. ... וקיימה עימו קשר אינטימי לא מוסרי בבית התובע נ. ... לפיכך בוגדת באמון בחיי הנישואים, תוך היותה משוללת מדמי מזונות..."
מאז ולמעלה מ- xxxשנה חיים בני הזוג בנפרד.
3. ביום xxx הגישה הנתבעת נגד התובע, תלונה במשטרה בטענה כי התובע אילץ אותה בכוח ובאיומים, לקיים יחסי מין עם ע. ודרש ממנה לקיים יחסים, תמורת אתנן גם עם גברים אחרים. בעקבות התלונה נעצר התובע ע"י המשטרה למשך ארבעה ימים. התלונה התבררה כשקרית, לאחר שחזרה בה הנתבעת מתלונתה. בעקבות כך הוגש נגד הנתבעת כתב אישום (ת.פ. xxx) באשמת מסירת הודעה כוזבת לפי סעיף 243 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977. ביום xxx הורשעה הנתבעת בעבירה זו,בבית המשפט המחוזי ונגזרו עליה ששה חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצויים.
4. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת לבית המשפט המחוזי , בה עתר לפיצויים בגין עוולת לשון הרע ,בעקבות הגשת התלונה השקרית נגדו למשטרה (ת.א. xxx). התובע זכה בתביעתו ובית המשפט פסק, ביום xxx ,כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,718 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 750 ש"ח.
5. התובע מעוניין להתגרש מהנתבעת, אלא שעל פי הדת המרונית, גירושין אסורים והדרך היחידה
להתגבר על איסור זה היא להמיר את הדת באופן זמני בלבד, להתגרש ולאחר מכן לשוב אל הדת. כמו כן
יש צורך בהסכמת שני הצדדים לגירושין. הנתבעת מסרבת להמיר את דתה באופן זמני על מנת להתגרש, וכפועל יוצא מכך, לא ניתן להשלים את הליך הגירושין, וזאת, כאמור, לאחר שחלפו
למעלה מ- xxx
שנה מאז נפרדו השניים.
6. התובע חי עם בת זוג אחרת משנת xxx. בעקבות סירובה של הנתבעת להתגרש, אין הוא יכול להינשא מחדש לבת זוגתו הנוכחית, ולהסדיר את זכויותיה כאשתו על כל הכרוך בכך.
טענות התובע
7. התובע הבהיר, כי אין בכוונתו לכפות על הנתבעת לפעול בניגוד לאמונתה הדתית, או לפגוע באופן כלשהו בדת המרונית, אשר גם הוא , כאמור, בן דת זו. הפתרון שהוצע לתובע ע"י מכובדי הדת המרונית, המרת דת באופן זמני בלבד ,לצורך השלמת הליך הגירושין, אשר בסיומו תוכל הנתבעת לשוב אל דתה.
8. סירובה של הנתבעת להמיר את דתה, לצורך הליך הגירושין מהתובע, מנוגדת להצהרותיה המפורשות בעבר בדבר רצונה להתגרש מהתובע. נוכח התנהגותה המפוקפקת של הנתבעת שפורטה לעיל, שכללה בגידה בבעלה (התובע) והגשת תלונה שקרית ,לפיה התובע אנס אותה, תמוהה ביותר טענתה כי המרת דתה מנוגדת למצפונה, שכן לא ברור מדוע אשה שפעלה בניגוד לחוקי הדת והמוסר, תסרב להמיר דתה באופן זמני בלבד, כשיכולה היא מיד לאחר מכן לשוב לדת זו. סירובה של הנתבעת במשך xxx שנה להתגרש מהתובע ,הינה פעולת נקם ורצון לגרום לתובע נזק ועוגמת נפש. התובע ניסה לפתור את המחלוקת בין הצדדים בדרכי שלום. ביום xxx פנה בא כוחו דאז אל הנתבעת, בבקשה שתשתף פעולה עם התובע על מנת שניתן יהיה לקיים את הליך הגירושין. אולם הנתבעת המשיכה לעמוד בסירובה.
9. המרת הדת הנדרשת לצורך השלמת הליך הגירושין הינה
המרת דת
זמנית בלבד, שכן מיד לאחר השלמת הגירושין, הנתבעת רשאית לשוב לדתה. פתרון זה הוצע לתובע ע"י מכובדי הדת המרונית ומכאן שאין ממש בטענת הנתבעת, כי מעשה זה הינו מעשה רמייה נגד הדת. פתרון זה הינו פתרון סביר והגיוני שנועד לתת מענה לבני זוג , אשר מעוניינים להתגרש ולפתוח בחיים חדשים, במיוחד נוכח השנים הרבות שחלפו מאז פרידתם.
10. סירובה של הנתבעת להמיר את דתה באופן זמני, לצורך השלמת הליך הגירושין, מונע מהתובע להמשיך את חייו וגורם לו לעוגמת נפש רבה ולנזקים. מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים לפי שיקול דעת בית המשפט.