אירקליס נ' אגרנוב

פסק דין

בפניי תביעת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה עבור הנזקים שנגרמו לדירתה בעקבות רטיבות בתקרת חדר הרחצה בדירתה, ושנגרמו עקב נזילת מים מדירת הנתבעת.

לגרסת התובעת בשנת 2008 הופיעו סימני רטיבות, קילופי טיח, צבע וסדקים בתקרת חדר הרחצה של דירתה. התובעת פנתה מספר פעמים אל הנתבעת בדרישה לתיקון מקור הרטיבות בדירתה.

לטענת הנתבעת, בשנת 2008 בוצע תיקון בצנרת חדר הרחצה שבדירתה על ידי אינסטלאטור מוסמך ללא קשר לבעיות נזילה בתקרת התובעת, שבשלב זה לא דווח כלל לנתבעת. לטענתה, הדיווח הראשון על בעיות הנזילה התקבל מאת התובעת רק כעבור שנתיים, בהודעה טלפונית מוקלטת במאי 2010.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי אינסטלאטור מוסמך מטעמה בדק את שתי הדירות וקבע כי לא ניתן לקבוע בוודאות האם הנזילה מקורה מדירת הנתבעת או שמא ממקור אחר בבניין כדוגמת דירת הכריכיה הנמצאת גם כן מעל דירת התובעת, ולצורך בדיקת מקור הנזילות יש להרים את האריחים במקלחון של הנתבעת ולבצע בדיקת רטיבות ואכן, ביום 05.10.10 הזמינה אינסטלאטור מטעמה לבדיקה אשר הרים את אריחי המקלחון, ביצע בדיקה מקיפה וקבע באופן חד משמעי כי מקור הרטיבות אינו נובע מדירתה ווידא כי האיטום תקין.

במרכז הראיות עומדת עדותה של התובעת. אקדים ואציין, כי מהימנה עליי עדותה של התובעת במלואה. עדותה של התובעת הייתה היגיונית, אחידה ולא נסתרה על ידי עדי הנתבעת ולהלן אנמק:

בכתב הגנתה, הנתבעת טענה, כי תחילה הזמינה את מר עופר, האינסטלאטור שביצע את התיקון בשנת 2008 וביקשה ממנו לנסות ולאתר את מקור הרטביות בדירת הנתבעת. מר עופר בדק שתי הדירות וקבע שלא ניתן לומר בוודאות האם הנזילה מדירת הנתבעת או ממקור אחר בבניין, למשל דירת הכריכיה שנמצאת גם כן מעל דירת התובעת, והציע להרים את האריחים במקלחון בדירת הנתבעת ולבצע בדיקת רטיבות. הנתבעת הייתה מוכנה לבצע את הבדיקה, אך הדבר לא הסתייע משהתובעת נסעה לחו"ל. בעדותה בפניי, הנתבעת טענה, כי הסיבה לאי ביצוע הבדיקה בהתאם להצעת האינסטלאטור הייתה נעוצה בכך, שהתובעת אמרה לה כי אינה סומכת על האינסטלאטור מטעמה (ראו עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-2).

זאת ועוד, התובעת בעדותה, ציינה כי האינסטלאטור הראשון שהנתבעת הזמינה אותו לבדיקת מקור הרטיבות, קבע כי מקור הרטיבות הינו מדירת הנתבעת, אך הנתבעת לא הסכימה איתו. (או עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורה 5 וכן, שורות 9-10). משום מה, הנתבעת התעלמה מטענה זו ובחרה שלא להשיב לה, דבר הפועל לרעתה.

הנתבעת לא הזמינה את מר עופר, האינסטלאטור הראשון שבדק את המקלחת בדירת הנתבעת, וכן בדק את דירת התובעת, ולא נתנה הסבר להימנעותה מזימונו, והדבר בהחלט פועל לרעתה ומחזק את גרסת התובעת. אחרת, חזקה על הנתבעת שלא הייתה מונעת מבית המשפט ראיה שיש בה כדי לתמוך בגרסתה.

התובעת זימנה לדיון, אך ורק את האינסטלאטור השני שהזמינה אותו לביצוע הבדיקה ולטענתה, הוא הרים את האריחים בחדר המקלחת ומצא כי הכל יבש. הגם אם אקבל קביעה זו כממצא עובדתי, עדיין אין בכך, כדי להוכיח כי מקור הרטיבות בדירת התובעת לא היה מדירת הנתבעת. מדובר בבדיקה שנערכה בשנת 2010 ולאחר החלפת הצנרת במקלחת שבדירת הנתבעת, ואין בכך כדי להוכיח כי בשנת 2008 לא הייתה רטיבות שכבר חלחלה לתקרת חדר המקלחת בדירת התובעת.

התובעת העידה עוד, כי בחודש מאי 2008 פגשה את בנה של הנתבעת עם האינסטלאטור והודיע לה הם מתקנים את הנזילה בשירותים. בנה של התובעת בעדותו, הכחיש כי התובעת דיברה איתו בעניין הנזילה והרטיבות עוד בשנת 2008, אך עדותו בהקשר זה הייתה סתמית. מניין התובעת ידעה כי בנה של הנתבעת היה עם האינסטלאטור וסיפר לה, עוד בשנת 2008, כי הם מתקנים את השירותים בדירתם אלמלא הדברים התרחשו בפועל?! למותר לציין, עוד, כי הנתבעת בעצמה הודתה, כי בשנת 2008 ביצעו החלפת צנרת בחדר הרחצה עקב בעיה, משמע, התובעת לא ממציאה סיפורים.

הנתבעת טענה כי התובעת השתהתה בפנייתה אליה וכי אילו הייתה פונה אל הנתבעת עוד בשנת 2008 עת התגלה הנזק הרי שמימדיו כיום היו קטנים יותר. כעולה מעדותה של התובעת, היא ניסתה להשיג את הנתבעת עשרות פעמים, אך משזו האחרונה לא התגורהה בדירה, התובעת התקשתה מאוד להשיגה. כמפורט לעיל, התובעת דיברה עם בנה של הנתבעת עוד בשנת 2008, אך כל אך מאמציה העלו חרס.

התובעת צירפה חוות דעת שמאית מטעמה, בחוות הדעת נקבע במפורש, כי "תקרת חדר הרחצה רטובה ונראה כי עדיין קיימת רטיבות ונזילת מים ממקלחון חדר הרחצה של השכנים".

הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית ואף לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת.

טענת הנתבעת לפיה, ייתכן ומקור הנזילה היה מהכריכיה ולא מדירתה, נותרה בגדר טענה בעלמא וללא כל ביסוס עובדתי. התובעת הציגה תמונות המראות כי הצינורות היחידים העוברים מעל תקרת האמבטיה שלה, הם הצינורות של חדר המקלחת של הנתבעת. התובעת הוסיפה וציינה עוד, כי אותו אינסטלאטור ששיער כי ייתכן והנזילה היא מהכריכיה ולא מדירת הנתבעת, ניגש לכריכיה ולאחר בדיקה גילה שאין שם צנרת. הנתבעת לא הגיבה לטענה זו, בעוד שבנה טען, כי לא צירפו את הכירכיה לתביעה משלא רצו להיכנס לסכסוך עם עוד צד. כמובן, טענה זו אין בה כל ממש.

לאור העובדה הקיימת בשטח כי חדר הרחצה של הנתבעת נמצא מעל לחדר הרחצה של התובעת, וכי הצנרת העוברת מעל חדר המקלחת של התובעת שייכת לדירת הנתבעת, ומאחר ולא הוכח על ידי הנתבעת כי קיימת צנרת בדירת הכריכיה, הרי שאין מנוס מהקביעה, כי מקור הנזילה היה מהצנרת שבדירת הנתבעת, המצויה מעל דירת התובעת, ונזילה זו היא שיצרה נזקים בחדר הרחצה של התובעת, ועל כן האחריות לנזק מוטלת על הנתבעת.

גובה הנזקים

על פי חוות דעתו של השמאי מטעם התובעת, עלות תיקוני הנזקים בדירת התובעת הינה בסך של 2,900 ₪ נכון ליום 26.08.10 (מועד עריכת חוות הדעת).

התובעת שילמה לשמאי סך של 812 ₪ עבור שכר טרחתו.

התובעת ביקשה עוד, לחייב את הנתבעת בהחזר הוצאות המשפט בסך 150 ₪, ובפיצוי בסך של 500 ש"ח בגין עוגמת נפש.