איציק עכביש בע"מ נ' גאנם

פסק דין

1. התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ חמישה שיקים על סך 1,000 ₪ כל אחד, אשר זמני פירעונם חלים במועדים שונים מספטמבר 2007 ועד ינואר 2008. הנתבע אינו חולק על כי השקים משוכים מחשבונו וכי חתם על השקים, אולם טוען לכישלון תמורה מלא.

2.הנתבע טוען כי השקים ניתנו בתמורה לדלת אותה רכש מאדם בשם סמיר טאפש אשר ניהל עסק בשם דרימז דיזיין. לשיטתו מר טאפש היה שלוח, משווק של התובעת ולפיכך, קיים כלשון תמורה מלא עם התובעת ואין לה זכות לדרוש פירעון השקים.

3.התובעת טוענת באמצעות המצהיר מטעמה מר אריק אברגל כי אכן מר סמיר טאפש, והעסק דרימז דיזיין, משווק את מוצריה והיא אכן מייצרת דלתות. אולם, מדובר במשווק עצמאי אשר מזמין סחורה ומשווק מוצרים של חברות נוספות ולא משווק ייחודי של מוצריה. הוא מנהל אצלה כרטסת חיובים וזיכויים. הוא מושך סחורה ומחויב בגינה ובמקביל מכניס תשלומים ומזוכה בגינם. מר טאפש מנהל אצל התובעת כרטסת מצטברת של חיובים וזיכויים, כאשר אין תשלום כנגד סחורה מסוימת אלא כנגד יתרת החוב או הזכות הכוללת. אין לתובעת כל ידיעה עבור איזה לקוח של מר טפש מוזמן איזה מוצר ואינה יכולה לקשור ישירות בין הזמנה לבין אמצעי תשלום המועבר אליה. התובעת צרפה תעודות משלוח וחשבוניות לדרימז דיזין ואכן לא מופיע על גביהם כל אזכור עבור איזה "לקוח קצה" מיועד המוצר. גם התקנת הדלתות לא מבוצעת על ידה.

4.הנתבע לא זימן לעדות את מר טאפש ולא סתר בכל דרך את דברי העד מטעם התובעת על פיו מר טאפש משמש כמשווק של יצרניות דלתות נוספות. לשיטתו הבין כי הוא רוכש דלת מ"עכביש" שכן הונחו לפניו קטלוגים של "עכביש" בלבד והוא הראה למר טאפש את הדלת בה הוא מעוניין של "עכביש".

5.אין מחלוקת כי ההזמנה עליה חתם הנתבע הינה מיום 7.8.07 וכי השקים נמסרו לתובעת כבר ביום 8.8.10, כלומר למחרת. יש לציין כי על פי ההזמנה מסר הנתבע למר טאפש עוד שקים, בסכום כולל של 11,000 ₪. על פי הקבלה שהוצאה יום לאחר מסירת השקים הועברו לתובעת רק חמישה מתוך השקים בסכום כולל של 5,000 ₪. מכאן יש להסיק כי לא כל השקים בגין ההזמנה הועברו לתובעת. יש בכך כדי לסתור את טענת הנתבע על פיה קיימת הלימה בין השקים ששולמו על ידי הנתבע למר טאפש לבין השקים שהועברו לתובעת. לאור הפער הגדול בין הסכום שנגבה לסכום שהועבר, לא אוכל לקבוע כי ברי הוא כי התשלומים הועברו, בניכוי עמלה כלשהיא, עבור דלת מסוימת. ההפך, הדבר מחזק את גרסת התובעת על פיה מדובר בעוסק עצמאי, המנהל חשבונות מול לקוחותיו וחשבונות נפרדים מול הספקים עמם הוא עובד. אין התאמה בין התשלומים שמקבל לשימוש שהוא עושה בהם, מבחינת העברתם לספק ממנו הוזמנה הדלת.

6.בחינת ההזמנה עליה חתם הנתבע מראה כי בכל מקום מצוין כי ההזמנה הינה מ"דרימז דיזיין" אין כל אזכור של "עכביש" על גבי ההזמנה. יתרה מכך, אף בפרוט סוג הדלת המוזמנת לא מצוין בשום מקום "עכביש" מצוין רק על פי קטלוג.

7.הנתבע טוען כי הקטלוג היחיד אשר הונח לפניו הוא של "עכביש". לפיכך הוא אף מפנה טרוניה לתובעת, כיצד היא מתירה למשווקים להשתמש בקטלוגיה. לא הוכח לפני כי רק נציג של החברה יכול להשתמש בקטלוג וכי בידי דרימז דיזיין אין קטלוגים של יצרנים נוספים. סביר הוא כי משווקי דלתות, כמו כל מוצר אחר יעזרו בקטלוגים על מנת שיכולו להציג את מרכולתם.

8.הנתבע מבסס הגנתו על כשלון תמורה וטוען כי מדובר בצדדים קרובים שכן מר סמיר טאפש הוא שלוח של התובעת. התובעת מתכחשת לשליחותו.

חוק השליחות, תשכ"ה – 1965, קובע בסעיף 6 דינה של פעולה ללא הרשאה.

"6.(א)פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד - כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה לפני האישור.

(ב)לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו, כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה, לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקו.

(ג)תאגיד יכול לאשר פעולה שנעשתה למענו לפני היווסדו, ויחולו הוראות סעיף זה."

מסעיף 6(א) ניתן ללמוד כי אם פעל שלוח בחריגה מהרשאה או ללא הרשאה יכול השולח לכאורה לאמץ את פעולתו. זה לא המקרה אשר לפנינו. התובעת אינה מעוניית לספק דלת ישירות לנתבע תמורת פרעון השקים. לשיטתה כבר נתנה תמורה בעד השקים במערכת היחסים בינה לבין מר סמרי טאפש.

סעיף 6(ב) עוסק בזכויותיו של צד ג', במקרה שלנו הנתבע, במקרה בו פעל הלשוח לכאורה ללא הרשאה. כלומר במקרה בו פעל סמרי טאפש ללא הרשאה של התובעת, והנתבע הבין כי הוא שלוח של התובעת. אולם, סעיף זה לא מקנה לנתבע זכויות כלפי התובעת, השולחת לכאורה.

9.נמצא אם כן כי נותר רק לבחון האם היה יסוד להבנתו של הנתבע כי מר סמיר טפאש הינו שלוח של התובעת וכי התובעת הייתה חלק ביצירת מצג זה.

לעניין זה יש להפנות להוראות סעיף 18 לחוק השליחות העוסק בידיעה.

"18.לענין חוק זה רואים אדם כיודע דבר אם היה עליו כאדם סביר לדעתו או שקיבל עליו הודעה בדרך הרגילה."

כלומר, המבחן לשאלה האם היה בסיס לידיעה של הנתבע כי הוא מתקשר עם שלוח של התובעת הינו מבחן אוביקטיבי ולא סוביקטיב.

10.כל המבחנים האובייקטיבים מצביעים לכאורה על כך שהנתבע לא התקשר עם שלוח של התובעת. ההזמנה הינה עסקה, התקשרות בינו לבין דרימז דיזיין. "עכביש" כלל לא מוזכר בהזמנה. השקים שמסר היו ללא ציון שם נפרע. שם הנפרע הוסף על ידי התובעת. כלומר, גם לא היה בסיס להנחתו כי באופן וודאי השקים שלו עוברים לידי התובעת. אף סוג הדלת המוזמן המתואר בהזמנה אינו מציין את שמה של התובעת.