איסמעיל הארון נ' משרד הפנים

החלטה

1.מונחת לפניי "בקשה בהולה לשחרר העותר".

2.עסקינן בעותר אשר הגיש עתירה ביום 29.4.14 יחד עם בקשה למתן צו ביניים, המכוון כנגד הוראת שהייה למתקן "חולות", אשר הוצאה בלשכת המשיב בנצרת ביום 23.3.14, כאשר מועד ההתייצבות נקבע ליום 29.4.14.

3.ייאמר כבר, כי העתירה יחד עם הבקשה למתן צו ביניים הוגשו עוד ביום 29.4.14, כאשר ביום 30.4.14 ניתן על-ידי צו ארעי המונע השמה ב"חולות" תוך חידוש אשרה קיימת.

4.מבקשה שהוגשה עוד אתמול, 30.4.14 (שכותרתה "בקשה בהולה לשחרר העותר שנעצר למרות צו ארעי על חידוש אשרה") למדתי, כי העותר נעצר בערב ה – 29.4.14 והועבר למתקן משמורת גבעון. ביום 30.4.14 בשעות הצהריים הציג ב"כ העותר לנציג המשיב את ההחלטה בדבר קיומו של צו ארעי, אך ייאמר כבר, כי עד לרגע זה לא שוחרר העותר.

5.ביקשתי לקבל את תגובת ב"כ המשיב עוד היום. על-פי התגובה, העתירה הוגשה בהעדר סמכות מקומית; העותר בחר לעשות דין עצמי ולחשוף עצמו להליכי אכיפה בשעה שהגיש את העתירה ביום האחרון בו נדרש להתייצב. עוד נטען, כי הוא נעצר בחלוף המועד האחרון בו נדרש להתייצב – ביום 29.4.14 בשעה 18:00. לעותר נערך שימוע על-ידי ממונה ביקורת גבולות אשר הורה על העברתו למשמורת לפי הוראות סעיף 32כ(א)(6) לוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) בטענה כי לא ניתן צו המונע העברתו למשמורת או לחולות (ראו נספח ג' לתגובת ב"כ המשיב). ב"כ המשיב מאשרת, כי לאחר השמת העותר במשמורת, ניתנה החלטת בית-המשפט; אלא, שלשיטתה, צו המשמורת הוצא כדין וכן בית-המשפט לא אסר על השמת העותר במשמורת. על כן, לא נפל כל פגם בהחלטת המשיבה.

6.אכן על-פני הדברים נראה, כי עולה שאלה באשר לסמכות המקומית של בית-משפט זה, וב"כ העותר ייאלץ להגיב לכך בהמשך.

7.עם זאת, רואה אני לנכון להביע תמיהה על ההתנהלות המתוארת, ובעיקר על עמדת הפרקליטות. העתירה והבקשה הוגשו בטרם מועד ההתייצבות חלף – כך שהעותר לא עשה דין עצמי. ראוי היה לברר נקודה זו בטרם החלו בנקיטה בהליכי אכיפה. בשל עיכוב במערכת נט המשפט, הבקשה הועלתה למתן החלטה אך ביום למחרת – כאשר עוד מאתמול בשעות הבוקר קיים צו ארעי בתוקף המונע השמה "בחולות" ומחייב את המשיבה לחדש אשרתו הקיימת של העותר. ברגע שב"כ הפרקליטות היתה מודעת לכך שזהו המצב המשפטי, מצפה הייתי לפעילות מיידית שלה מול המשיב ולטפל בשחרורו של העותר.

8.בסופו של יום, החלטת הממונה על ביקורת הגבולות הינה החלטה לא סבירה ולא ראויה, אשר תוצאתה פגיעה קשה בחירותו של העותר שלא לצורך.

9.אשר על כן, מורה על שחרורו של העותר לאלתר.

10.המשיב ישלם לעותר הוצאות על סך 5000 ₪.

המזכירות תמציא ההחלטה באופן מיידי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ד, 01 מאי 2014, בהעדר הצדדים.