איסטרין נ' עיריית בת ים 27 יוני 2010

פסק דין

1. בפניי ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים בבת – ים (כב' השופט ע' פרייז) מיום 21/03/10 בת.פ 1231/09, 1117/09.

2.כנגד המערער הוגשו שני כתבי אישום, לפי סעיף 15 לחוק עזר לבת ים (שמירת הסדר והניקיון) התשמ"ד – 1984.

בכתב האישום האחד נטען כי בתאריך 14/09/08 המערער השליך או הרשה להשליך פסולת בנין, גרוטאות, אשפה, בכמות גדולה, במקום פרטי, בחצר של עסקו, וזאת למרות שקיבל התראה לסילוק המפגע.

בכתב האישום השני נטען כי בתאריך 29/03/09 המערער החזיק או הרשה להחזיק חצר (מגרש) של עסק השייך לו, אשר מתקיים בה מפגע: שברי בנין, פסולת, גרוטאות, בכמות גדולה, וזאת למרות שקיבל התראה לסילוק המפגע.

3.מדובר בעסק לחומרי בנין ואינסטלציה שהמערער ניהל במקום עד לפני עשר שנים, ומאז העסק סגור, בשל צו סגירה שהוצא, מחמת העדר רישיון עסק.

עד התביעה נפתלי אניסביץ העיד כי:

"המגרש כולו מלוכלך בפסולת בנין בגרוטאות ובאזבסט בכמות גדולה".

וכן: "דרך השער אני לא ראיתי שום חומרים, חוץ מלכלוך, פסולת ואזבסט בכמות גדולה. שאלה: מהו הדבר שיוצר מפגע? תשובה: פסולת בנין, קרשים, אזבסט, לכלוך ואשפה".

וכן: "המגרש נראה לגמרי נטוש ומלוכלך כמו שציינתי עם הפסולת והלכלוך".

"בפסולת אני מתכוון לכל הקרשים, המשטחים, חתיכות האזבסט, ניילונים, אבנים, סמרטוטים, דליים עם פסולת בניין, ברזלים, קרמיקה שבורה ומפוזרת, כל זה בתפזורת בכל המגרש".

ואילו המערער טען בעדותו:

"אין שם פסולת בניין, אין שום גרוטאות, אלה חומרי בניין ואינסטלציה.... אני רשאי לאחסן את הסחורה שלי ... בתפזורת על המגרש".

"הסחורה מפוזרת על המגרש, אין שם פסולת ולא הייתה אף פעם."

"אלו מוצרי אינסטלציה וחומרי בניין נטו. אין שם פסולת".

הוגשו תמונות המתעדות את המקום.

4.ביהמ"ש קמא קבע, בעיקר על יסוד התצלומים, "שלצד ערימות של מה שיכול להיות מוצרים לשעבר, קיימת תפזורת של חומרים שלא ניתן להגדירם אחרת מאשר פסולת וגרוטאות", וכי "התמונה הכוללת העולה הינה של חצר מוזנחת, שהניקיון אינו שורר בה".

ביהמ"ש קמא הרשיע אפוא את המערער בעבירה לפי סעיף 15 לחוק העזר, וגזר על המערער כפל הקנס המקורי (שהיה 430 ש"ח, בכל אחד מהתיקים) ובסה"כ – 1720₪, בחמישה תשלומים חודשיים, או 17 ימי מאסר תמורתם.

5.הערעור בפני הוא הן על ההרשעה, הן על חומרת העונש.

בערעורו חוזר המערער על טענתו, כי אין באתר אשפה או פסולת, אלא רק חומרי בניין שונים, הכוללים, בין היתר, צינורות, אריחים, משטחי עץ, ואביזרי אינסטלציה. לטענתו, אין מדובר באשפה כלל, כי אם בסחורות, שהמערער עסק בהן. וכן הוא טוען כי לא היה מקום להרשיעו בשני כתבי אישום, בגין אותה מערכת עובדות. ולבסוף, לעניין העונש, נטען כי העונש חמור מדי, לא הביא בחשבון את הנסיבות לקולא, וכי ראוי היה להותיר את הקנס המקורי על כנו.