איסחקוב ואח' נ' כהן ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת הנתבעים להורות על העברת הדיון לאחד מבתי המשפט במחוזות תל-אביב או המרכז, שלהם מסורה הסמכות המקומית לדון בתובענה.

2.העובדות הצריכות להכרעה, והעולות מכתב התביעה, הן בתמצית כדלקמן:

(א) התאונה נושא הדיון אירעה בעיר רמת גן. המבקש-הנתבע 1 מתגורר ברחוב בורוכוב בתל-אביב. מענה של המבקשת-הנתבעת 2 מצוי ביישוב קרית שלמה (צריפין) ניר צבי שבמחוז המרכז (להלן: הנתבע והנתבעת בהתאמה. שניהם ייקראו: הנתבעים).

(ב) בכתב התביעה ציינו המשיבים-התובעים (להלן: התובעים. כל אחד מהם ייקרא: התובע או התובעת) כי 'לבית המשפט הסמכות לדון בתובענה לאור מהותה וגובה הסכום הנתבע בה.'

3.לדעת הנתבעים, לא זו בלבד שבניגוד לתקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) לא ציינו התובעים מהו מקור הסמכות של בית משפט זה לדון בתובענה, אלא שמהעובדות המפורטות בכתב התביעה עולה כי לא התקיימה אף לא אחת מהחלופות המנויות בתקנה 3 לתקנות, המסדירה את נושא הסמכות המקומית.

4.התובעים, הסבורים כי לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה, ציינו בתגובתם כי 'מן המפורסמות כי לנתבעת מס' 2, שהינה חברה להשכרת רכבים, יש מספר סניפים בכל רחבי הארץ, לרבות סניף בחיפה, אזי בהתאם להוראות התקנות הנ"ל [תקנה 3(א) ו-(ב) לתקנות] לבית המשפט הנכבד הסמכות המקומית לדון בתובענה.'

עוד הוסיפו התובעים כי המחלוקת נסבה סביב היקף הנזק בלבד, ולכן אין חשיבות למקום אירוע התאונה או למענם של הנתבעים, אלא לכתובתו של השמאי אשר בדק את הנזק והוא מתגורר בעיר חיפה. לפיכך מסורה הסמכות לבית משפט זה.

התובעים גם הפנו לע"א 6920/94 לוי נ' פולג ואח' פ"ד מט(2), 731, שם נאמר כי '..במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר.'

5.לא ראיתי צורך להמתין לתשובה לתגובה, שכן דין הבקשה להתקבל.

6.בהתאם לתקנה 9(6) לתקנות על התובע לפרט בכתב תביעתו את 'העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה.'

במקרה דנן פירטו התובעים את העובדות המראות כי לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה ברם נמנעו, ולא בכדי, מלציין את העובדות המראות כי גם מבחינת המקום מוסמך בית משפט במחוז חיפה לדון בתובענה. די בכך כדי להיענות לבקשה.

7.גם הטענה הנוגעת לכתובתו של השמאי אינה יכולה לסייע לתובעים. השמאי אינו נתבע בהליך דנן, ולכן מענו אינו רלוונטי לצורך בחינת הסמכות המקומית. למענם של השמאי או של יתר העדים חשיבות כאשר נבחנת סוגיית הסמכות המקומית באספקלריה של מאזן הנוחות ברם אינו רלוונטי אם ההכרעה מבוססת על הוראות תקנה 3 לתקנות.

8.גם הטענה, ולפיה אין ליתן משמעות מופרזת לסוגיית הסמכות המקומית אינה יכולה לסייע לתובעים. האמירה נכונה ברם אין להסיק ממנה כי יש להתעלם כליל מהוראות הדין.

9.תקנה 3 לתקנות (בחלופות הרלוונטיות) קובעת לאמור:

(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) (3) (4) ...

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

(א1) על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית המשפט באותו תחום שיפוט.