אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר

החלטה

לפניי בקשת המבקשת לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") ולתיקון התצהיר התומך בה וכן לתיקון כתב התביעה שהוגש עם בקשת האישור (להלן: "בקשת התיקון").

ביום 5.9.11 הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה להשבת כספים, שנגבו לטענתה ביתר, בגין אגרת ביוב (להלן: "האגרה").

תמצית בקשת האישור - המשיבה גובה ביתר של אגרת הביוב מבעלי נכסים למגורים,שבתחום המשיבה, שבהם לא מותקן מד מים מטעמה, שנגזרת מהפעלת שיקול דעת לא סביר.

לפי חוק עזר לעמק חפר (אגרת ביוב), תשנ"ב-1992 (להלן: "חוק העזר"), בעל נכס בתחום המועצה מחויב בתשלום אגרת ביוב למועצה בהתאם לדרישות תשלום מטעם המועצה.

בהתאם לחוק העזר, לראש המועצה סמכות להפעיל את שיקול דעתו לאמוד את כמות המים המסופקים לנכס שלא מותקן בו מד מים מטעם המועצה (סעיף 6(ו) בחוק העזר).

המשיבה חייבה את המבקשת ואת התושבים שבישובים הנמצאים בתחומה, באגרת ביוב לפי אומדן של 82 מ"ק לנפש לשנה (להלן: "האומדן"). האומדן הוא משנת 2001 ולא שונה מאז, למרות שהרגלי צריכת המים בשנים האחרונות פחתו וממילא כמות מי השפכים המוזרמים למתקנים לטיפול בשפכים, פחתו אף הם.

המבקשת טענה כי עקב מדיניות החסכון במים, חל שינוי בהרגלי הצריכה המקובלים בשנים האחרונות, וניתן ללמוד על כך מנתוני צריכת המים ברשויות כפי שמתפרסמות על ידי רשות המים, וכן על פי נתוני המשיבה באשר לכמויות הזרמת השפכים למתקנים לטיהור שפכים (להלן: "מט"ש"). כדוגמה מביאה המבקשת נתוני הזרמת השפכים בשנים 2009-2006 אל מט"ש מרץ שבתחום המשיבה, אליו מוזרמים בין היתר שפכי הישוב חרב לאת בו מתגוררת המבקשת (להלן: "מט"ש מרץ").

למבקשת עילת תביעה אישית בשל כך שהיא מחוייבת באגרת ביוב, בגינה ובגין בני משפחתה, באומדן יתר. על פי תצהיר המבקשת, היא מזרימה לביוב 35 מ"ק לשנה לנפש לכל היותר, ועל כן היא מחוייבת ביתר בגין 47 מ"ק לשנה לנפש.

תמצית תגובת המשיבה לבקשת האישור - כמות השפכים הממוצעת לנפש בישובי המשיבה בשנים 2010-2005 עמדה על כ-87 מ"ק, גבוה מהאומדן של 82 מ"ק. גם נתוני צריכת המים בישובי המשיבה, לרבות ביישוב בו מתגוררת המבקשת, מצביעים על צריכה גבוהה מהאומדן. כך ביישוב של המבקשת עומדת הצריכה בשנת 2009 על 138 מ"ק לנפש בממוצע.

נתוני הזרמת השפכים מיישובי המועצה אל המתקנים לטיהור שפכים מצביעים על עלייה משמעותית בכמויות השפכים מהמועד בו נערך האומדן.

נתוני צריכת המים המתפרסמים באינטרנט כלל אינם כוללים את צריכת המים במועצות האזוריות. נתוני רשות המים מלמדים כי מאז 2001 ועד 2008 ולאחר מכן משנת 2009 ואילך, יש עליה עקבית ניכרת בצריכת המים.

המבקשת לא הביאה ראשית ראייה לירידה בצריכת המים ביישובי עמק חפר בשנים האחרונות ולא צירפה חוות דעת.

מחוות הדעת שהמציאה המשיבה עולה שכמות השפכים הממוצעת לנפש בישובי המועצה היא 87 מ"ק ועל כן אין כל גביית יתר.

הזרמת השפכים למט"ש מרץ לא פחתה אלא גדלה מ- 1,886,236 מ"ק ב-2001 ל- 2,164,528 מ"ק בשנת 2010.

בנוסף, בתקופה הרלוונטית לבקשת האישור, הגדילה המועצה בעשרות אחוזים את הזרמת שפכים למתקן אחר לטיהור שפכים (להלן: "מט"ש נתניה").

למבקשת אין עילה אישית. המבקשת הציגה לבית המשפט נתונים מסולפים אודות צריכת המים שלה (35 מ"ק לנפש לשנה, כרבע מצריכת המים הממוצעת ביישוב ובכמחצית מצירכת המים הממוצעת הכלל ארצית) - המבקשת מתגוררת במועצה אזורית שרמת החיים בישוביה היא גבוהה ביותר, וביתה משתרע על שטח מבונה של כ-199 מ"ר. טענת המבקשת בדבר שיעור הצריכה שלה אינה אפשרית. בסיור של פקחי המועצה הסתבר כי בית המבקשת מחובר לשני חיבורי מים האחד למגורים והשני לחקלאות כשבאפשרות המבקשת לווסת את הצריכה מאותם חיבורים לפי רצונה. עובדה זו מסבירה את נתוני הצריכה הנמוכים של המבקשת.

לאחר הדיון שהתקיים ביום 22.1.12 ונוכח הערות בית המשפט, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי, לתיקון בקשת האישור והתצהיר התומך בה.

תמצית בקשת התיקון

התיקונים המבוקשים בבקשת האישור הם כדלקמן: