החלטה
לפני התנגדות לביצוע 5 שיקים בלשכת ההוצאה לפועל ע"ס 8,085 ₪ כל אחד.
כתב ההתנגדות נחלק לטענות פרוצדורליות ולטענות מהותיות. במישור הפרוצדורלי מצביעה המבקשת על מספר פגמים שנפלו בבקשת הביצוע ובהן אי ציון העובדות המשמשות עילה לבקשה.
במישור המהותי, גולל המצהיר מטעם המבקשת, סיפור מעשה שהינו, בתמצית, כדלהלן: המצהיר, בעלה של המבקשת, הינו בעל עסק לממכר כלים חד פעמיים. עסקו של המצהיר נקלע לקשיים פיננסיים והוא שמע ממכר אודות המשיבה הנוהגת ללוות עסקים הנתונים בקשיים. באותה עת ניצבו בפני המצהיר הקשיים העסקיים הבאים: (א) הבנק עמו עבד המצהיר סירב להגדיל את מסגרת האשראי; (ב) העמלות שגבה הבנק היו גבוהות. המצהיר פנה אפוא למשיבה על מנת שתסייע לו בבעיות תזרים המזומנים בהם נתקל. לטענתו, הובטח לו במסגרת פגישה עם נציגים של המשיבה כי האחרונים יושיעו אותו מכל הצרות בהן היה עסקו נתון באותה עת. לשון אחר: נציגי המשיבה הבטיחו להביא את העסק למצב רווחי ולשפר את מצב האשראי מול הבנק, יגיעו להסכם מול ספקים שונים של העסק בנוגע לחובות ויטפלו בהיבטים אחרים של העסק לרבות ניהול העסק והמחסן. לאור האמור חתם המצהיר עם נציגי המשיבה על הסכם שירותים ביום 1.9.08. במסגרת השירותים התחייבה המשיבה להעניק ליווי פיננסי שוטף, הכנת תוכניות עסקיות שונות ולגזור מהם תוכניות פעולה. כמו כן התחייבה המשיבה לגייס עבור המצהיר מימון בנקאי. המצהיר טוען כי לאור התחייבויותיה של המשיבה בכתב ובעל פה הסכים לחתום על הסכם השירותים.
לטענתו, המשיבה הפרה את ההסכם עליו חתמו הצדדים: לא ניתן ליווי פיננסי שוטף, לא הושגו הסכמי פרישת חוב מול ספקים וההסכמים שכן הושגו גרמו יותר נזק מתועלת. העסק לא זכה לקבלת קו אשראי גבוה יותר בבנק, כמובטח, ולא הוכנו תוכניות עסקיות ואופרטיביות כמתחייב. מכאן, טען המצהירכי התמורה בגין השקים נכשלה כישלון מלא וחרוץ.
במועד הדיון נחקר המצהיר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.
דיון
מכיוון שהמבקשת מחלקת את טענותיה לטענות פרוצדורליות ולטענות מהותיות אחלק אף אני את הדיון בצורה דומה. במישור הפרוצדוראלי משמשת בקשת הביצוע, עם הגשת ההתנגדות, לכתב תביעה בסדר דין מקוצר כאשר דין ההתנגדות היא כדין בקשת רשות להתגונן (תקנה 108 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל). משום כך, קבעה הפסיקה כי על מגיש בקשת הביצוע לעמוד בתנאים הנדרשים ממנסח כתב תביעה ובין היתר הדרישה לפרט את העובדות המעמידות את עילת התביעה על פי השטר. בית המשפט העליון קבע כי "חובה על התובע להקפיד ולערוך את הבקשה כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את עילת התביעה . . כאן הוגשה הבקשה על גבי טופס רשמי של לשכת ההוצאה לפועל, טופס הממלא אחר כל דרישות החוק אם אך ממלאים אותו כדבעי, כיוון שהדבר לא נעשה אין כתב התביעה שהוגש על ידי המשיבה מגלה כל עילת תביעה ולאחר שהמערער מיחה על כך לא היה מנוס מתיקון כתב התביעה על פי האמור בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי. לו היה מתבצע תיקון כזה, רשאי היה המערער מכוח תקנה 94 לתקן את תצהירו, ללא נטילת רשות, בתוך חמישה עשר ימים ובנסיבות המיוחדות של המקרה אפשר שהיתה לכך משמעות של ממש לגבי תוצאת המשפט. בין כך ובין כך לא היה מקום לדחות את בקשת הרשות להתגונן כשאין בנמצא כתב תביעה המגלה עילת תביעה." (ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה פ"ד מא(3), 746 ,עמ' 751-752; ההדגשה הוספה).
די באמור, שלא נסתר, כדי ליתן למבקש רשות להתגונן בטעם האמור.
שונה הדין במישור המהותי. טענת המבקשת בהליך זה היא לקיומו של כישלון תמורה מלא. כנקודת מוצא לדיון ברור לחלוטין, לשני הצדדים, כי מצבו הכלכלי של המצהיר בעת הרלוונטית היה קשה וכי המשיבה עוסקת בייעוץ כלכלי אך היא איננה קוסמת ואין באפשרותה לשפר את מצבו הכלכלי של המצהיר ע"י קוסמות. גם המצהיר מסכים לכך שכן בחקירתו הוא ציין:" הגעת לשחר אלוני כשיש לך 200,000 ₪ על שנת 2008 פלוס שקים בחוץ על סך 500,000 ₪ מבנק מזרחי טפחות שאינך יודע איך לפרוע אותם. יכול להיות שהיית מבקש מספקים לעכב את הפקדת השקים. הגעת לשחר אלוני על מנת שילווה אותך פיננסית אך אינו קוסם ויכול לקחת עסק שיש לו 500,000 ₪ שקים בחוץ ולייצר כסף, אתה אמור לייצר כסף. ת. כן. ש. אתה לא יכול לשלוח את הכישלון העסקי על חשבון שחר אלוני. ת. לא, אני גם לא עושה את זה" [ עמ' 6 שו' 4-10]. לאור האמור ברי כי יש לבחון את טענת כישלון התמורה על רקע התמורה שטוען המצהיר כי לה התחייבה המשיבה במסגרת ההסכם שנחתם ביניהם.
עיון בדברי המצהיר בעדותו מלמד כי לפחות חלק מהתחייבויות המשיבה אכן קוימו על ידה. כך, כדוגמה, בנוגע לקבלת קו אשראי גבוה יותר מן הבנק. המצהיר ציין בעדותו:"ש. מי זו סנה. מנהלת סניף בנק דיסקונט סניף הקניון. האם הייתה תקופה שעבדת והעסק שלך התנהל בבנק דיסקונט. ת. כן, עד לפני כמה חודשים. ש. האם נכון שהייתה לך שם מסגרת אשראי בסניף. כן, 75,000 ₪ פלוס 100,000 ₪ ניכיונות שקים. ש. היה לך אובליגו של 170,000 ₪. ת. כן. ש. את החשבון הזה אישתך עזרה לך לפתוח. ת. לא, שחר אלוני (נציג המשיבה –ד.ס.) עזר לי. הוא הביא את מנהלת הבנק אלי לעסק, הם קבעו מסגרת והכל." [ עמ' 6 שו' 26-31 ועמ' 7 שו' 1 –5]. עוד התברר כי קו האשראי האמור ניתן למצהיר בזכותו של מר אלוני והמבקש אישר זאת בעדותו: "ש. תאשר לי בצורה הגונה, האם נכון שכל הקרדיט לפתיחת חשבון הבנק בדיסקונט והאשראי כשיש לך כתמים אחרים במערכת הכלכלית, היו לך שיקים שחזרו הופיעו בדוחות הכספיים. ת. יכול להיות שהיו. ש. תאשר לי בבקשה שכל הפעולה הזו נעשתה על ידי מר אלוני. ת. נכון מאוד." [ עמ' 7 שו' 20-24].
זאת ועוד: המבקש הודה כי המשיבה ביצעה פעולות של תזרים מזומנים לעסקו. [ ש.. תאשר שהם ביצעו פעולות של תזרים מזומנים לעסק שלך. ת. כן, השאלה אם הוא נכון או לא" [ עמ' 8 שו' 5-7].
המבקש גם הודה כי המשיבה פעלה מול ספקית להשגת פריסת חוב שהמבקש הסכים לה, גם אם בלית ברירה. כך, העיד המבקש: " . . .במהלך של שבוע 10,000 ₪ זה קשה מאוד, חזרו השקים הללו ולא הייתה ברירה, אני מודה שחתמתי על זה והסכמתי לפריסה מחוסר ברירה" [ עמ' 8 ש' 27-28]. עוד אישר המצהיר כי באוקטובר 2008 הכינה עבורו המשיבה שתי תוכניות עסקיות [עמ' 10 שו' 1-5].
אמנם בחקירה חוזרת טען המצהיר כי "בתוכנית העסקית הובטח לי להביא את העסק למצב רווחי" [ עמ' 10 שו' 29]. ואולם בענייננו ברי כי אין נפקות להבטחות, אם היו, במסגרת תוכניות עסקיות אלא רק לאלה שהיו במסגרת ההסכם שבין הצדדים, מה עוד שעל פי סעיף 7 להסכם בין הצדדים, האמור באותו הסכם ממצה את הסכמת הצדדים, בין היתר בנוגע להתחייבויות המשיבה כלפי המצהיר. עיון בהסכם מלמד כי אין בו זכר להתחייבות מצד המשיבה להעלות את העסק על פסים של רווחיות. המצהיר נשאל עוד בחקירה חוזרת: "ש. אינך משפטן, אינך יודע לקרוא הסכם, האם הוסבר לך בעל פה שהמשמעות לא רק עסקי אלא גם ניהול העסק והרמתו. ת. כן, זה מה שרציתי" [ עמ' 11 שו' 7-9]. דא עקא, על פי סעיף 7 הנ"ל אין תוקף מחייב להבטחות שניתנו, אם ניתנו, בעל פה. סעיף 7 להסכם קובע כי "הסכם זה מבטא באופן מלא וממצה את הסכמת הצדדים להסכם זה לגבי הנושאים והעניינים הנדונים בו והוא מחליף ומבטל כל מצג, הסכם משא ומתן נוהג, זיכרון דברים וכל מסמך אחר ששררו או הוחלפו בין הצדדים בנושאים ובעניינים האמורים". מכיוון שאין המבקש טוען טענת "לא נעשה דבר" (non est factum) ואף אינו טוען כי לא הבין על מה חתם ועל מה התחייב פשיטא שאין בטענת המבקש שאיננו משפטן או שרצה דבר שלא בא זיכרו בהסכם כדי להועיל לו. במקרה דנא, הסכמת הצדדיפ היא למנוע מעצמם העלאת טענות בנוגע להתחייבויות שלא בא זיכרן בהסכם ולכן לא ניתן על פי ההסכם לאפשר למבקש להוכיח כי בנוסף להתחייבויות על פי ההסכם נטלה המשיבה כלפי המצהיר התחייבויות נוספות ו/או אחרות.
המסקנה העולה מן המקובץ היא כי במישור המהותי עומדת למבקשת, לכל היותר, טענה לכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב שכן הצדדים לא קצבו במסגרת ההסכם את שיעור התמורה שיגיע למשיבה בגין כל אחד ואחד מן המרכיבים שאותם התחייבה לספק למצהיר על פי ההסכם. משכך, ומשהוכח לכאורה כי לפחות חלק ממרכיבי ההסכם סופקו על ידי המשיבה וחלק התמורה שלא סופק לא נקצב הרי שככל שיש למבקשת טענות בעניין אי קיום חלק זה או אחר של ההסכם עליה לפנות בהליך מתאים לערכאה המתאימה. ואולם, טענת הגנה שטרית טובה של כישלון תמורה מלא אין בפנינו. עם זאת, וכפי שצוין, יש למבקשת טענה טובה במישור הפרוצדורלי. לפיכך ניתנת למבקשת רשות להתגונן רק בטענה כי כתב התביעה לא מולא כדבעי ובאופן שאינו מעמיד נגדה עילת תביעה על פי השקים. הוצאות הליך זה יובאו בחשבון בהמשך.
ניתנה היום, ט' תמוז תש"ע, 21 יוני 2010, בהעדר הצדדים.