אינדקס מדיה בע"מ נ' לוי

החלטה

התובעת עתרה להעברת התיק לבימ"ש השלום בתל אביב, נוכח תניית שיפוט ייחודית שבהסכם בין הצדדים. הנתבע הגיב לבקשה זו, והתובעת השיבה.

להלן החלטתי בשאלת הסמכות המקומית.

1. בסעיף 11 לכתב התביעה נטען, כי על פי האמור בסעיף 8 לתנאי הפרסום (בהזמנה שצורפה לתביעה) נקבעה סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בתל-אביב. התובענה הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב.

2. הנתבע הגיש את התנגדותו בלשכת ההוצאה לפועל בעכו, בהתאם לתקנה 109ב לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, תוך שהוא טוען, כי בימ"ש השלום בעכו מוסמך לדון בתובענה, לאור מקום מגוריו של הנתבע (במושב חוסן) והמקום שבו נחתמה עסקת היסוד (אף הוא במושב חוסן).

בהתאם לתקנה 109ט(א) לתקנות הנ"ל, הועברה ההתנגדות, על ידי רשם ההוצאה לפועל, לבימ"ש השלום בעכו.

3. לטענת התובעת, יש להעביר את התביעה לבימ"ש השלום בתל אביב, נוכח תניית השיפוט הייחודית שבהסכם, כאמור לעיל.

4. לטענת הנתבע, תניית השיפוט אינה ייחודית. כן טוען הנתבע, כי בעצם הגשת התובענה כתובענה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, כאשר לנתבע קיימת האפשרות להגיש את ההתנגדות בלשכה הסמוכה לביהמ"ש המוסמך על פי טענתו, ויתרה התובעת על תניית השיפוט. עוד טוען הנתבע, כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד.

5. לטענת התובעת, תניית השיפוט היא ייחודית, והיא מפורשת בהסכם. ההסכם אינו מהווה חוזה אחיד, אלא חוזה הניתן לשינוי ולמשא מתן בין הצדדים. לטענת התובעת, אין לראותה כמוותרת על תניית השיפוט.

6. בין תנאי החוזה, אשר הודפסו באותיות קטנות ביותר בתחתית הטופס (אותיות שלא ניתן היה לקרוא עד לסריקה צבעונית של הטופס, והגדלתו במחשב), ניתן למצוא את סעיף 8 לפיו "סמכות השיפוט הייחודית בכל הקשור להזמנה ו/או לפרסום כאמור לעיל תהיה לבית המשפט המוסמך בת"א יפו". ספק בעיני אם ניתן לראות בטופס שעליו מודפסות אותיות קטנות, כמעט בלתי ניתנות לקריאה, כטופס המשקף מפגש רצונות או הסכמה אמיתית בין שני הצדדים להסכם, אך לצורך החלטה זו אניח, כי תנאי ההסכם, כפי שנרשמו בטופס ההסכמה (החתום על ידי הנתבע) אכן מחייבים.

אני מקבלת את טענת התובעת, כי אכן מדובר בהסכם שיפוט ייחודי, ודי במילה "ייחודית" כדי ללמד על כך. בהתאם לכללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, גובר הסכם השיפוט על כללי הסמכות המקומית הכלליים (תקנה 5 לעומת תקנה 3 לתקנות אלו).

7. עם זאת, על פני הדברים נראה, כי מדובר בתנאי בחוזה אחיד דווקא, על אף טענות התובעת.

אף אם ניתנים תנאי ההסכם למשא ומתן, הרי שמדובר בטופס, אשר תנאיו הספיציפיים של ההסכם ניתנים למילוי ולשינוי בו על פי רצון הצדדים, אך התנאים הכלליים מודפסים בתחתית הטופס, והם מיועדים לשמש תנאים כלליים לכל התקשרות שתעשה על גבי טופס זה. טופס זה הינו "נוסח של חוזה, שתנאי, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים בפרם או בזהותם" (הגדרת "חוזה אחיד" בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, ולהלן – חוק החוזים האחידים).

סעיף 4 לחוק החוזים האחידים קובע חזקות בדבר תנאים מקפחים, ובין אלו נקבע כי תנאי מקפח (חלופה 9, כפי שתוקנה בשנת 2004), הוא: "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך".

נמצא, איפוא, כי תניית השיפוט ביחס לחוזה דנן, שנחתם במושב חוסן עם תושב חוסן, היא תניית שיפוט המתנה על הוראת הדין בדבר מקום השיפוט, שכן בעוד כללי הסמכות המקומית שבתקנות סדר הדין האזרחי היו מחייבים הגשת התביעה בסמוך למקום מגוריו או עסקו של הנתבע (שם מתקיימות גם יתר הזיקות הידועות), הרי שהתנייה שבהסכם מפנה את הצדדים לבתי המשפט בתל אביב דווקא.

על פי חוק החוזים האחידים, חזקה על תנאי כזה שהוא מקפח. חזקה זו לא נסתרה במקרה דנן. מקום מושבה של התובעת בתל אביב, אך אין בכך כדי לסתור את החזקה האמורה. גם הטענה כי במקרים אחרים נפסק שאין מדובר בתנאי מקפח אינה מועילה, שכן אין מדובר בפסיקה מחייבת או בפסיקה הנוגעת לצדדים ולתיק שלפניי.

לפיכך, אני קובעת, בהתאם לסעיף 19 לחוק החוזים האחידים, כי יש לבטל את תניית השיפוט.

8. נוכח האמור לעיל, אין צורך לדון בטענת הנתבע, לפיה כל אימת שמוגשת תובענה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל – יש בכך משום וויתור על הסכם שיפוט.

9. התוצאה היא, שאני דוחה את בקשת התובעת להעביר את התיק לבימ"ש השלום בתל אביב.

אני מחייבת את התובעת בשכ"ט ב"כ הנתבע בגין בקשה זו, בסך 1,000 ₪.