אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אין שיתוף ספציפי באירוסין

אין שיתוף ספציפי באירוסין

תאריך פרסום : 21/05/2015 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה נצרת
47674-06-14,31247-04-14,50229-06-14
12/05/2015
בפני השופט:
אסף זגורי - סגן הנשיא

- נגד -
התובעת בתביעה הרכושית ( הנתבעת בתביעות פינוי ודמי שימוש):
ח.י.ס.
עו"ד יהושע רובין
הנתבעים בתביעה הרכושית (בתביעה הרכושית התובעת בתביעות פינוי ודמי שימוש):
מ.י.א.
עו"ד שאדי ג'בארין
עו"ד סמיר מחאמיד
פסק דין

 

על המדוכה:

האם יכולה אשה לזכות במחצית מזכויות דירת בן זוגה מכוח מצג שהוצג בעת האירוסין, דיני תם הלב או השיתוף הספציפי?

 

האם ההתקשרות החוזית בין האיש לבין אחותו למתן הלוואה לרכישת הדירה ולהעברת הזכויות בדירה במקרה של אי החזר ההלוואה הינה למראית עין?

 

א.התובענות:

1.שלוש תובענות מרכיבות את תצרף הסכסוך שבין בעלי הדין: התובענה העיקרית הינה תביעה רכושית שהגישה התובעת (להלן : "י.ח. " או "האשה") כנגד בעלה לשעבר (להלן : "האיש") ואחותו (להלן : "הגיסה" או "ר.מ. ") ואילו שתי התביעות האחרות הוגשו על ידי הגיסה כנגד האשה.

 

2.להלן פירוט סעדי התביעות:

2.1.התובענה בתמ"ש 47674-06-14 תביעה רכושית אשר הגישה התובעת כנגד הנתבע ואחותו. בתביעה זו עותרת התובעת להצהיר עליה כבעלים של מחצית הזכויות בדירה שרכש האיש בתקופת אירוסיהם מכוח מצג, הבטחה ודיני תם לב וכפועל יוצא מבוקש להצהיר על בטלות התקשרות חוזית בין האיש לבין אחותו מפאת מראית עין.

 

2.2.התובענה בתמ"ש 50229-06-14 היא תביעה כספית אשר הגישה הגיסה כנגד האשה בשל דמי שימוש ראויים, עיכוב הפינוי ואי תשלום ארנונה.

 

2.3.התובענה בתמ"ש 31247-04-14 היא תביעת פינוי אשר הגישה הגיסה כנגד האשה אשר כעולה מהדברים לעיל עודה מחזיקה בדירה.

 

3.אגב פירוט ההליכים יצויין, כי עוד קודם ההכרעה בסכסוך הרכושי הוכרעו על ידי מותב זה תובענות האשה למזונותיה ולמזונות בנם הקטין של הצדדים (תמ"ש-14135-09-14 תביעה למזונות קטין ותמ"ש -11984-03-14 תביעה למזונות אשה).

 

ב.הרקע העובדתי עליו אין חולקין:

 

4.האיש והאשה הינם ערבים מוסלמים, אשר התארסו זו עם זה כנהוג בעדה, ביום 14/12/12 וכעבור 8 חודשים נישאו זה לזה בחוזה נישואין שרעי ("עקד") וזאת ביום 23/08/13.

 

5.אין חולק, כי כעבור כשלושה חודשים בלבד של נישואין, נפרדו דרכיהם לבלי שחוברו להם שוב.

 

6.ביום 16.12.14, שנה וארבעה חודשים מיום הנישואין, התגרשו הצדדים זמ"ז על פי הוראות פסק דינו של בית הדין השרעי בנצרת.

 

7.ביום 22/12/12, כשבוע ימים בלבד לאחר טקס האירוסין (וכשמונה חודשים טרם הנישואין), רכש האיש דירה בת 4 חדרים הנמצאת ברח' *** בעיר *** והידועה כגוש ***חלקה ** (להלן: "הדירה").

 

8.נטען על ידי האיש ואחותו, כי ביום בו נרכשה הדירה, נערך ביניהם הסכם הלוואה בגדרו פורטה הלוואה שקיבל מאחותו בסך 155,000 ₪ לצורך רכישת הדירה, כאשר הוא התחייב להשיב לה הכספים עד ליום 31/12/13 שאם לא כן, יידרש למכור הדירה לאחותו (להלן: "הסכם ההלוואה").

 

9.עוד נטען, כי ביום 17/02/14 וכאשר לכאורה לא עמד האיש בהתחייבותו להשיב ההלוואה הוא פעל להעביר לאחותו הזכויות בדירה.

 

10.נכון להיום, האשה מתגוררת יחד עם בנם הקטין של הצדדים בדירה. היא והאיש התגרשו והוא גר במקום אחר והמחלוקת מבקשת הכרעה.

 

ג.טענות ועתירות י.ח. בתביעות השונות:

 

11.עיקר טענתה של י.ח. הינה, כי מהיום בו הכירה את האיש (בחודש ספטמבר 2012) סוכם ביניהם, כי ירכשו דירה משותפת בעיר *** ובה יתגוררו בנישואיהם. לדבריה, אין מדובר אך בסיכום, אלא בתנאי לנישואין, תנאי שהוצהר והוסכם עליו עם ההיכרות ו/או האירוסין.

 

12.בהמשך לאמור ציינה י.ח., כי לאחר שראתה הדירה ביחד עם האיש, נחתם ביום 22/12/12 חוזה לרכישת הדירה מעו"ד ס.מ. ורעייתו שלא בנוכחותה.

 

13.לדבריה של התובעת, האיש מסר לה, כי הדירה נרכשה בסך 750,000 ₪ אולם לא הראה לה מעולם כל מסמך בנוגע לרכישת הדירה. עם זאת, היא העידה וטענה כי האמינה לו וסמכה על דבריו, כי הדירה נרכשה עבור שניהם וזהו המצג שהציג כלפיה לאורך כל הדרך.

 

14.הוסיפה י.ח. וטענה, כי הדירה הייתה זקוקה לשיפוץ וכי היא והאיש שיפצו את הדירה כאשר היא השקיעה מכספה סך של 80,000 ₪ בשתי פעימות: הראשונה בסך 40,000 ₪ נערכה סמוך לאחר האירוסין והיתרה העבירה לדבריה בחודש 06/13 לידי האיש.

 

15.לדברי התובעת קיימת זיקה בלתי נפרדת בין נישואי הצדדים לרכישת הדירה ולכן זכאית היא לטעמה למחצית שווי הדירה. לחלופין, עתרה י.ח. לחייב את האיש להעביר לה 80,000₪ אותם השקיעה בשיפוץ הדירה.

 

16.ביחס לתביעת הפינוי ולתביעה הכספית אשר הוגשה על ידי הגיסה כנגדה טענה י.ח., כי החוזה שנחתם בין האיש לאחותו ביחס להעברת הזכויות בדירה נעשה ללא ידיעתה ומכל מקום המדובר בחוזה למראית עין שכל מטרתו הינו נישולה מקבלת זכויות בדירה. גם ביחס להסכם ההלוואה בין ר.מ. לאחיה ביום בו נרכשה הדירה טענה י.ח., כי הסכם זה, אם אכן כלל נערך הוסתר ממנה ומכל מקום לשיטתה גם הסכם זה הינו חוזה למראית עין שנועד לסכל זכויותיה ונעשה שלא בתום לב.

 

17.ביחס לתביעת ר.מ. לפינוי הדירה טענה י.ח., כי זכויותיה בדירה נשוא המחלוקת קנייניות, כי החוזה שנערך בין האיש לאחותו הינו פיקטיבי ולכן אין כל עילה לפנותה מן הדירה.

 

18.באשר לתביעת דמי שימוש אשר הוגדה כנגדה, גם תביעה זו לטענת י.ח. דינה להידחות מן הטעם שאין לגיסה זכויות בדירה וכי רישומה הינו למראית עין בלבד.

 

ד.טענות האיש:

19.בתורו טען האיש, כי לא היה כל תנאי לאירוסיו ו/או לנישואיו לתובעת ומעולם לא הובטח או סוכם, כי ירכשו דירה משותפת בעיר ***, אלא סוכם כי הם ישכרו דירה למספר שנים עד שהנתבע יוכל להכשיר את הקרקע של בני המשפחה לבנות עליו בית (ביישוב אחר).

 

20.האיש הכחיש, כי הצדדים ראו יחד את הדירה בטרם נרכשה ולאחר מכן החליטו לרכוש אותה; לדבריו הוא ורק הוא היה זה שראה את הדירה לבדו וסגר את תנאי ההתקשרות לרכישתה מול בעליה דאז, עוה"ד ס.מ.. זאת ועוד, הוא ורק הוא שילם לבדו את מחיר הדירה וזאת לאחר שנטל הלוואת משכנתא על שמו בלבד בבנק טפחות בע"מ ורק לאחר כל אלה, הציג הדירה לאשתו.

 

21.לדברי האיש, לי.ח. לא הייתה כל מעורבות ברכישת הדירה והוא זה שרכש אותה לבדו תמורת 655,000 ₪, כאשר סך של 400,000 ₪ מומן על ידי הלוואת משכנתא שקיבל ואילו היתרה באמצעות הלוואה מאחותו ר.מ..

 

22.עוד הוא הוסיף, כי הסכם ההלוואה כמו גם הסכם המכר לאחותו ר.מ. נעשו בתום לב ובכנות וכדי להבטיח שהוא ישיב לאחותו את ההלוואה שקיבל ממנה לצורך העמדת ההון העצמי שהבנק דרש כתנאי למתן הלוואת המשכנתא ועל כן, טענות י.ח. בעניין זה – דינן להידחות.

 

23.האיש הכחיש לחלוטין את טענת י.ח. ביחס לכספים אשר הושקעו לטענתה בשיפוץ הדירה וציין, כי היא לא העבירה כל סכום לשיפוץ הדירה. לדבריו, עצם העובדה שטענת השיפוץ הועלתה לראשונה בחודש יוני 2014, בעוד שהמחלוקת בין הצדדים פרצה והתנהלה בערכאות כבר בחודש ינואר2014 מעידה, כי הטענה איננה מבוססת והומצאה לצורך ההליך וביסוס טענת י.ח. לשיתוף בדירה.

 

ה.טענות ועתירות הגיסה - ר.מ.:

 

24.בתביעת הפינוי טענה ר.מ., כי היא הבעלים הרשומים ובפועל של הדירה נשוא המחלוקת מכוח הסכם הלוואה שנערך בינה לבין אחיה במסגרתו העבירה לאחיה סך של 100,000₪ באמצעות שיק שנועד להיפרע ביום 31/12/12 וסך נוסף של 55,000 ₪ באמצעות שיק שמועד פרעונו 11/01/13 – המחאות אלו נמשכו מחשבונה הפרטי המתנהל בבנק דיסקונט. השיקים הנ"ל הועברו לדבריה ישירות לפקודת מוכרי הדירה לפי הוראת אחיה.

 

25.אחיה התחייב לדבריה, כי במידה ולא ישיב לה הסכומים הנ"ל עד ליום 31/12/13 יידרש למכור לה הדירה וכך אירע הלכה למעשה; ההלוואה לא הושבה לר.מ. וביום 01/03/14 נערך הסכם מכר בין ר.מ. לאחיה בגדרו רכשה ר.מ. את זכויותיו בדירה בתמורה של 655,000 ₪ אשר שולמו באופן הבא: סך של 155,000 במזומן. סך של 388,000₪ שולמו ביום 09/03/14 בהפקדה לבנק מזרחי טפחות לצורך סילוק המשכנתא והיתרה בסך 112,000 ₪ שולמו לאחר העברת הזכויות על שמה של ר.מ.

 

26.לדברי הגיסה, הערת האזהרה לטובתה נרשמה ביום 9/3/14 והעסקה דווחה לרשות המיסים כמתחייב על פי חוק.

 

27.בהמשך לאמור ציינה ר.מ., כי הייתה אמורה לקבל הדירה לחזקתה ביום 09/03/14 וזאת בהתאם לסעיף 4.1 להסכם, אלא שבפועל י.ח. מסרבת לפנות הדירה, כאשר בהקשר זה טענה הגיסה, כי ביום 16/3/14 שלחה לי.ח. מכתב התראה וחרף זאת סירבה היא לפנותה.

 

28.לטענת ר.מ., לי.ח. אין כל זכויות בדירה וכי המשך החזקתה בדירה יש משום נזק ומטרד ואף פגיעה ברכושה.

 

29.בנסיבות בהן לא יכולה הגיסה לממש את זכויותיה בדירה אשר רכשה עתרה היא להורות על פינויה של התובעת ולחייבה בדמי שימוש, תשלום ארנונה ונזקים הנגרמים כתוצאה מעיכוב מסירת החזקה וזאת בסך כולל של 70,689 ₪.

 

ו.הפלוגתאות הצריכות הכרעה:

30.הצדדים העלו טענות מטענות שונות ולאחר בירור המוץ מן התבן, עיון בכלל כתבי הטענות ושמיעת העדויות מעלה כי אלו הן הפלוגתאות המבקשות הכרעה בהליכים שלפניי:

 

30.1.האם יש לקבל טענות התובעת לזכויות בדירה מכוח דיני תם לב, מצג או הבטחה למתנה של האיש או שיתוף ספציפי?

 

30.2.האם הוכיחה התובעת כי אכן השקיעה סך של 80,000 ₪ בשיפוץ הדירה?

 

30.3.האם שני ההסכמים שנערכו בין האיש לבין אחותו (הסכם הלוואה והסכם מכר הדירה) הינם הסכמים אותנטיים או שמא מדובר בהסכמים למראית עין שכל תכליתם הייתה למנוע מהתובעת זכויות בדירה?

 

30.4.אם מדובר בחוזים למראית עין – מהו החוזה האמיתי שבין האיש לאשה וכיצד הדבר משפיע על זכויותיה של האשה בדירה?

 

30.5.כפועל יוצא מהכרעת בית המשפט במחלוקת לעניין החוזים בין האיש לאחותו תיוולד גם ההכרעה בתביעות הגיסה לדמי שימוש ופינוי האשה מהדירה.

 

ז.דיון במחלוקת המרכזית שאלת הזכויות בדירה:

 

31.אקדים ואומר כבר כעת, כי אילו הייתה נדונה התביעה לפני עשור אחד או שניים, לא היו מהססים בתי המשפט להורות על סילוקה על הסף זמן לא רב לאחר הגשתה וזאת ללא צורך להקדיש זמן שיפוטי לבירור ראייתי של הטענות של התובעת. אלא שכלשונו של בית המשפט העליון, "רוח העידן" ביחס לדירת המגורים המשפחתית שינתה באופן יסודי את התפיסה ואת פרשנות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 עד כדי יצירת דין חדש, דין השיתוף הספציפי בנכסים חיצוניים של מי מבני הזוג אשר נצברו קודם הנישואין.

כידוע, "רוח העידן מביאה לפתיחת הדלתות לגישה שאינה 'פורמלית' בלבד הנאחזת ברישום הנכס, אלא בוחנת מצבים חברתיים ואישיים למהותם, מרחפת על פני הפסיקה מזה שנים באשר לשיתוף הנכסים גם לגבי נכסים שנרכשו לפני הנישואין, ובמיוחד דירת המגורים..." (בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(1) 665, 672-671).

 

32.דומני כי "רוח העידן" מאפשרת גם הגשת תביעות מופרכות מיסודן כגון תביעתה זו של האשה – תביעה בה מבקשת היא לקבל ולזכות במחצית זכויות בדירה שנרכשה במהלך האירוסין, ללא כל תרומה מצדה לרכישתה וכאשר הנישואין הסתיימו בפרידה סופית כעבור 3 חודשים בלבד של מגורים בדירה.

 

33.רוצה לומר, כי כפי שהפסיקה מפתחת את האפשרות להכיר בשיתוף ספציפי בנכסים חיצוניים מכוח דיני תם הלב, כך גם אמור בית המשפט לעצור את הסחף וההיסחפות ולא לאפשר להעלות טענות ותביעות לשיתוף בדירה של אחד מבני הזוג במקרים של נישואין קצרי טווח כמו הנישואין של בני הזוג שבפניי, וכאשר אין חולק כי עסקינן בנכס שנרכש על ידי בן זוג אחד ומכספו או כספי משפחתו בלבד ובנכס שנרשם על שמו בלבד.

 

34.לעיצומה של תביעה אומר כבר כעת, כי לא עלה בידי האשה להוכיח קיומו של שיתוף ספציפי בדירת המגורים המקנה לה זכויות בה והכל כמפורט להלן:

 

34.1.הוראת ל, תשל"ג 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") קובעת כי נכסים שהיו לבן זוג ערב נישואיו, לא יאוזנו בין הצדדים ויוחרגו ממסת הנכסים ברי האיזון:

"(א)עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

(1)נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;"

 

34.2אין מחלוקת בענייננו, כי הדירה נרכשה ביום 22/12/13, בעוד הצדדים נישאו זו לזה רק ביום 23/08/13, היינו כ-8 חודשים אחרי ולתקופה בת שלושה חודשים בלבד. מכוח סעיף החיקוק לעיל, הרי הואיל והמדובר בדירה אשר נרכשה בטרם הנישואין במימון של האיש בלבד הרי שדי בכך כדי לקבוע, כי ל-י.ח. אין כל זכויות בדירה.

 

34.3.לכל הפחות יש לקבוע באופן מקדמי, כי מדובר בנסיבות בהן נדרש נטל הוכחה מוגבר וגבוה ממאזן הסתברויות להוכחת כוונת השיתוף – נטל שרובץ על הטוען לאותו שיתוף. מסקנה זו הינה בגדר היקש המתבקש מקביעת הפסיקה, כי לא בנקל ולא כשגרה ייעשה שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג (ראו: בע"מ 4699/08 פלונית נ' פלוני (08/07/08, פורסם במאגרים), בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (7/1/14, פורסם במאגרים), בג"ץ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים (8/10/2008, פורסם במאגרים). כן מתבקש היסק זה מדרישת הפסיקה להוכחת "דבר מה נוסף" זולת נישואין ארוכי שנים בדירת בן הזוג מלפני הנישואין כדי לקבוע שיתוף ספציפי חרף הוראת סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג וראו בהקשר זה האסמכתאות בפסק דיני בתמ"ש (נצ') 12225-05-14 ס.כ. נ' פ.כ., 6/1/15, פורסם במאגרים)).

 

34.4.לפי מבחני הפסיקה בדבר נסיבות המלמדות על שיתוף ספציפי – שיתוף שכזה לא יכול היה להיווצר במקרה דנן ואפנה לרשימת הפרמטרים שנסקרה על ידי במקרה אחר (תמ"ש (נצ') 12225-05-14 ס.כ. נ' פ.כ., 6/1/15, פורסם במאגרים)):

 

"1. השתתפות כספית במימון הבית, למשל באמצעות משכנתא (בע"מ 2991/13 לעיל);

 

2. השתתפות בת הזוג בשיפוצי הדירה ובהרחבתה ומערכת היחסים הכלכלית ההדדית ששררה בין שני בני הזוג בכל מקרה ומקרה (בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (14/3/2007, פורסם במאגרים));

 

3. שיקולי הגינות הכרוכה בהתנהגות הצדדים ביחס לנכס (בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני 26/12/2012, (פורסם במאגרים)).

 

4. מצגים נמשכים מצד הבעלים הרשום המעידים על שיתוף שמתבטאים ב"גילויים אובייקטיביים חיצוניים" יגברו על כוונות סובייקטיביות כמוסות (ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט(5) 596, 614 (2005)) + בע"מ 1398/11 + פרשת קנובלר).

 

5. מגורים של בני הזוג והילדים בדירה גדולה שנוצרה כתוצאה מאיחוד של שתי דירות, (אחת רשומה על שם הצדדים והאחרת על שם הבעל בלבד) מעידה על כוונת שיתוף ספציפית בדירה שנרשמה על שם הבעל בלבד (פרשת בן גיאת).

 

6. אם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, נדרשת מידה גדולה יותר של הוכחה (השופט עמית בבע"מ 1398/11 לעיל). עם זאת הדגש הוא יותר על דירה שנתקבלה במתנה במהלך תקופת הנישואין, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניקה רק לאחד מבני הזוג ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תירשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה.

 

7. האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו?

 

8. מספר שנות הנישואין, מועד רכישת הדירה ביחס לנישואין, מספר השנים בו התגוררו הצדדים בנכס וייעוד הנכס - למגורים או מטרה אחרת (תמ"ש (חי') 3737207-12 ס.מ. נ' ב.מ. (10/09/2014, כב' השופטת אלה מירז)."

 

34.5.בדיון ההוכחות אשר התקיים בפניי הודתה האשה, כי לא השתתפה במימון הדירה ואף כי ידעה על רכישתה רק בדיעבד:

"ש. את יודעת כמה עלתה הדירה?

ת. כן. הוא אמר 750,000 ₪.

ש. ובכמה הוא קנה אותה?

ת. 650,000 ₪ לא יודעת.

ש. לפי ההסכם זה 655,000 ₪. האם היית מעורבת בקביעת מחיר הדירה?

ת. לא כל הדברים האלו נעשו מבלי שאני אדע.

ש. מי סגר את המחיר של הדירה יחד עם המוכרים?

ת. הנתבע ועורך הדין.

ש. מתי ראית לראשונה את עו"ד ס.

ת. בבית משפט" (ראה עמוד 10 שורות 26-30 וכן עמוד 11 שורות 1-6 לפרוטוקול).

 

ובהמשך:

"ש. האם לעניין התשלומים, איך משלמים את המחיר או מועד מסירת הדירה, היה לך התערבות?

ת. הכל היה מאחורי הגב שלי"(ראה עמוד 11 שורות 12-14 לפרוטוקול).

 

ועוד העידה התובעת:

"ש. הנתבע אומר לך שאם תקנו את הדירה תקבלו אותה בחודש 2/13, וחודש זה עובר בלי לחתום על החוזה לא מחשיד אותך

ת. לא. האמנתי לו

ש. את בעצם לא היית מעורבת בחתימה על החוזה על הדירה?

ת. לא ידעתי שיש מועד כזה.

ש. מתי קיבלתם את הדירה? כי בתצהיר כתבת שזה בחודש 2/13 ומקודם לפני רגע אמרת שבחודש 3/13 הוא הודיע לך שקנה את הדירה

ת. כן

ש. אז מתי קיבלת אותה?

ת. בחודש 3/13.

ש. אז מה שכתוב בסעיף 49 זה לא מדויק? שאת כותבת שקיבלתם את הדירה בחודש 2/13.

ת. זה בסוף 2/13.

ש. זה לא 3/13?

ת. זה תחילת 3/13.

ש. את היית במועד קבלת המפתחות?

ת. לא. הכל לא ידעתי. את המועדים האלה"(ראה עמוד 14 שורות 5-19)

 

34.6.האשה העידה מפורשות, כי לא שילמה דבר תמורת הדירה ואף לא נטלה על עצמה כל התחייבות הנוגעת לרכישתה:

 

"ש. את מסכימה איתי שלא שילמת ולו אגורה אחת על חשבון מחיר הדירה?

ת. כן.

ש. וגם לא חתמת על מסמכי המשכנתא?

ת. לא ידעתי שזה משכנתא"(ראה עמוד 16 שורות 18-21 לפרוטוקול).

34.7.מעדות זו ניכר, כי אליבא דתובעת, הנתבע כלל לא התכוון לשתף את התובעת בכל הנוגע לפרטי רכישת הדירה ומימונה. כל שידעה התובעת על הדירה היא ידעה בדיעבד.

 

34.8.כן יש לציין, כי הדירה איננה על שמה של התובעת, היא לא נכחה בהסכם ואף לא הוצג מטעמה כל מסמך בכתב שיהיה בו כדי לתמוך בטענותיה לפיהן הובטח לה בטרם נישואיה, כי תרכוש דירה משותפת עם האיש.

 

34.9.גם את טענתה של האשה לפיה התנאי לנישואין היה רכישת דירה משותפת יש לדחות. בפני בית המשפט לא הנוחה תשתית ראייתית לביסוס הטענה. יש להבדיל, בייחוד במגזר הערבי, בין התחייבות או הבטחת האיש לאשה ולמשפחתה כי יתקין מדור ("סוכנה") לאשתו ומדובר הלוא בתנאי בסיסי לפי הדין השרעי לחובת האיש בנישואיו לבין התחייבות שטוענת לה התובעת, כי הצדדים ירכשו יחד דירה. דווקא מעדותה של האשה ואביה עולה, כי הדירה לא נרכשה "יחד" ואינני מקבל הטיעון כי הייתה התחייבות של האיש לרכישה משותפת של דירה.

 

להלן אצטט החלקים הרלוונטיים מעדותה הנוגעים לטענתה זו של האשה בדבר רכישה משותפת של דירה (ולא רכישה לחוד) כתנאי לנישואין:

" ש. אמרת שהיה לך חשוב מאוד ודירגת את הדרישה לבית משותף ברף העליון בדרישות שלך. שזה החשוב לך ולאביך שיהיה בית משותף, אבל רואים שראית דירה ומאז אותה דירה, בחודש 12/12, עד חודש 3/13, לא שאלת כלום. תסבירי לבית המשפט, אחרי שאת רואה דירה וארבעה חודשים עוברים ואת לא חותמת שום דבר והוא אמר שהוא חתם. למה נישאת לו?

ת. הוא גם לא נתן לי תשובה, אחרי ששאלתי אותו אם רוצה או לא רוצה לקנות. אני אהבתי את הדירה ונתתי את דעתי לגביה. חיכיתי לתשובה שלו. מתי שהוא בא בחודש מרץ ואמר לי שהוא חתם על החוזה, אז שאלתי אותו למה לא אמר לי ולמה לא היינו ביחד כאשר נחתם החוזה

ש. אחרי שידעת, ראינו שהוא "עבד" עליך, ואת רצית שהדירה תהיה משותפת והוא אמר שהוא קנה לבד על שמו, למה המשכת איתו גם באירוסין כמה חודשים ואחר כך התחתנתם בחודש 8/13.

ת. כי אנו אהבנו אחד את השני, כי האמנתי לו."(ראה עמוד 12 שורות 10-22 לפרוטוקול) .

 

ומיד בהמשך משיבה התובעת לשאלות בית משפט:

"לשאלת בית המשפט

ש. את מספרת על שני השלבים שהם התנאים להתקדמות, א' אם יש דינמיקה, אם זה עובד השלב הבא זה בית, איך יכול להיות שלאחר שאת מגלה שהוא עשה סיכום לגבי בית, מבלי שאת רשומה, את משיכה להתקדם להליך הנישואין

ת. כי הוא אמר לי שזה יהיה על שם שנינו.

ש. אתם עדיין כמו שני זרים, איך סמכת עליו?

ת. האמנתי לו, כי היה בעלי. " (ראה עמוד 12 שורות 25-30).

ועוד:

"לשאלת בית המשפט

"ש.מה שאת אומרת זה שזה המגזר הערבי זה תנאי הנישואין וזה המנטליות, שהבעל מסדר דירה, שוכר/קונה משלם וזאת האחריות שלו וככה הוא עשה. מפה להגיד שזאת דירה משותפת זה מרחק גדול. זה התחייבות שלו שתהיה לך דירה, מי אמר שזאת תהיה דירה משותפת?

ת. התנאי היה שתהיה דירה משותפת

ש. בבעלות שניכם?

ת. כן

ש. אם זה כזה תנאי חשוב, איך התקדמת לנישואין שתוך כדי ההכרות את מגלה שלא אמר לך את האמת לגבי הרישום, הבעלות הקנייה

ת. בחודש שלישי כשהוא חתם על החוזה אמר שהחוזה על שם שנינו.

ש. ואת לא יודעת שאת צריכה לחתום גם?

ת. לא. כי האמנתי לו

ש. לא עניין אותך איך תשלמו את זה?

ת. שאלתי ואמר שהוא שילם במזומן. לא אמר לי על משכנתא. רק ששילם במזומן

ש. את הבנת שהוא קנה דירה משותפת לשניכם?

ת. כן. "(ראה עמוד 13 שורות 6-21 לפרוטוקול ההדגשה שלי א.ז.).

 

34.10.לא ניתן לקבל הטיעון של האשה, כי רכישת דירה משותפת עבור הצדדים הייתה תנאי לנישואין, בשעה שהיא מעידה, כי לא חתמה בעצמה על חוזה הרכישה מעולם, לא ידעה כיצד האיש שילם, לא דרשה מסמך כי הדירה משותפת ורשומה גם על שמה וגם כאשר רכישת הדירה נעשית "מאחורי גבה" כלשונה ועובר לנישואין, היא נישאת ורואה בתנאי ככזה שבוצע בפועל. הטיעון אינו הגיוני והעדות כוללת סתירות לא מעטות בהקשר זה. המדובר על היתממות של האשה שאינה מתיישבת עם גישתה בדיעבד במהלך ההליכים והעדויות שבפניי. זאת ועוד הוכח בפניי כי האיש הוציא היתר בנייה ביחס למקרקעין ב*** עוד בשנת 2007 (נ'1) כחיזוק לטענתו שתכנן לבנות בית שם והכוונה הראשונית הייתה לשכור דירה בנצרת עלית ולא לרכוש.

 

34.11גם אביה של האשה חיזק עדותה ביחס לחוסר המעורבות ברכישת הדירה. כמו כן עדותו חידדה המסקנה לפיה לא היה קיים תנאי מוחשי לנישואים של רכישת דירה משותפת, יתכן כי הדבר נאמר בין הצדדים אך לא עוגן במסמך כתוב וגם לא הובאו עדויות התומכות בגרסה זו במאזן ההסתברויות.

 

בעדותו מסר אביה של התובעת:

"ש. האם היה לך חשוב שהדירה תהיה משותפת של הבת שלך והנתבע עוד לפני האירוסין

ת. לא מבין שוב פעם

ש. שאלתי האם היה לך חשוב שהבת שלך והנתבע יקנו דירה משותפת לפני האירוסין

ת. מה שחשוב לי שתהיה דירה משותפת לפני הנישואין ועל הבטחה שלו עשיתי אירוסין" (ראה עמוד 29 שורות 14-18 לפרוטוקול).

 

34.12.בעדותה של התובעת נשאלה היא האם התייעצה עם עורך דין לגבי "עיגון רכישת הדירה כתנאי לנישואין" וכך נרשם בפרוטוקול:

"ש. התייעצתם עם עורך דין לגבי הדירה?

ת. לא

ש. רק אביך ואת בדקתם את הטענה שלו שלגרסתך קנה את הדירה של שניכם

ת. כן" (ראה עמוד 18 שורות 11-14 לפרוטוקול).

 

34.13.כפי שכבר צוין, הגם שהאשה ואביה טוענים כי רכישת דירה משותפת הייתה תנאי לאירוסין ולא כל שכן לנישואין, הם לא טרחו לערוך חוזה מסודר מול האיש. השניים לא פנו לעורך דין להתייעצות על מנת לעגן התנאי וכמובן שהדבר לא נרשם בחוזה הנישואין השרעי. עולה, כי בסופו של יום התובעת נישאה לאיש, ללא כל מסמך המעיד כי בבעלותה זכויות בדירה ולאחר שרכישת הדירה נעשתה לדבריה "מאחורי גבה". האם זו יכולה להיחשב רכישת דירה משותפת? גם העובדה כי לא שילמה אגורה עבור הדירה ולא התעניינה כיצד נרכשה על ידי האיש מעלה תמיהות כיצד חשבה שהיא משותפת.

 

34.14.בהקשר זה, סבורני, כי יש ליתן משקל מכריע גם לתקופת הנישואין הקצרה של הצדדים ולמשך המגורים בדירה. הצדדים היו נשואים שלושה חודשים בלבד וכך העידה י.ח. בעניין:

 

"ש. אין מחלוקת שנישואין היה ביום28/3/14?

ת. נכון.

ש. כמה הייתם ביחד? את והגרוש שלך?

ת. לא חשבתי שנחיה ביחד רק שלושה חודשים.

ש. את מסכימה איתי ששלושה חודשים אחרי זה עזב את הדירה?

ת. כן" (ראה עמוד 27שורות 2-7 לפרוטוקול).

 

34.15.ראינו, כי הפסיקה הכירה בשיתוף ספציפי בדירת מגורים מכוח דיני תם לב והגינות. הבה נניח, כי טענת האשה כי האיש הבטיח לה דירה משותפת הייתה מוכחת ומתקבלת כנכונה. האם יהיה זה הגון ובתם לב לעמוד על דרישה לקבל מחצית זכויות בדירה שנרכשה במלואה על ידי בן הזוג קודם הנישואין ללא תשלום אגורה על ידי בת הזוג לצרכי הרכישה, והכל רק בשל שהאיש הבטיח זאת? סבורני כי התשובה היא שלילית. מדובר בפרק זמן קצר ביותר של נישואין ושל מגורים משותפים בדירה. דירה שמעולם לא נרשמה על שם האשה והיא לא התעניינה כלל כיצד נרכשה ומומנה. אין מדובר בנסיבות בהן טיעון למצג של שיתוף בדירה יכול לבדו להצדיק שיתוף ספציפי, אפילו אם היתה הטענה מוכחת כנכונה.

 

34.16.ב11/96 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 23.10.96), דן כבוד השופט ח' פורת באפשרות להכיר בשיתוף בין בני זוג ביחס לנכס שנרכש על ידי אחד מהם טרם הנישואין. לשיטתו, על התובע להראות זיקה לנכס, וכלשונו:

 

"נראה כי ניכרת מגמה ברורה.... כי חייבת להיות איזושהיא זיקה כלכלית בין הנכס לבין בן הזוג הטוען לשיתוף בו וכי הדגש איננו רק על מועד הרכישה (האם זה חודש או שנה לפני הנישואין). זיקה זו יש שהיא תבוא לידי ביטוי ע"י מימון חלק מהנכס, כאשר אין ספק שהפסיקה לא דרשה השתתפות של למעלה מ 50%. גם שיפוצים שהגדילו את ערכו של הנכס באופן משמעותי יצרו זיקה כאמור. בפס"ד קנובלר נוספה גם הטעיה מכוונת מצד הבעל אשר הובילה את האשה להאמין כי היא הבעלים של מחצית הזכויות בנכס (ולכן לא תיכננה נכון כלכלית את צעדיה)"

 

34.17.בסיכומו של פרק זה, אבהיר כי האשה לא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפי בדירה ולא הביאה בדל ראיה לביסוס טענתה זו. זאת ועוד, אפילו הייתה מוכיחה כי האיש הבטיח לה שהדירה שרכש היא משותפת, אין בכך די כדי להקנות לה זכויות בדירה בשים לב לתקופה הקצרה של המגורים המשותפים, של הנישואין והיעדר כל זיקה כלכלית לרכישת הדירה ומימונה. כפועל יוצא, אני דוחה טענת האשה לשיתוף בזכויות בדירה.

 

ח.האם האשה אכן השקיעה סך של 80,000 ₪ בשיפוץ הדירה?

 

35.טענה האשה, כי השקיעה בדירה סך של 80,000 ₪ בשתי פעימות, 40,000 ₪ בחודש 3/13 לאחר האירוסין ו-40,000 ₪ נוספים בחודש 6/13. האשה לא צירפה כראיה כל מסמך המעיד על תשלום כלשהו לטובת שיפוץ הדירה ובעניין זה מהימנה עליי גרסתו של האיש לפיה השיפוץ בדירה היה בהיקף קטן בהרבה מהנטען על ידי אשתו וכי הסכומים הושקעו על ידו ולא ממקורות של האשה או משפחתה.

 

36.האשה בעדותה מסרה בעניין השיפוץ:

 

"ש. את יודעת מי עשה את עבודות השיפוץ?

ת. לא. אני הייתי אחראית על הכסף.

ש. אז תסבירי לי שראית את הדירה בפעם הראשונה כבר הייתה החלטה לקנות אותה או שהתייעצתם?

ת. הוא רצה לדעת לדעתי אם לקנות אותה או לא, עדיין לא החלטנו אם נקנה אותה

ש. אבל כבר בנית איך צריך לשפץ אותה?

ת. כן

ש. לפי הטענה שלך השתתפת בתשלום

ת. כן. שילמתי 80,000 ש"ח

ש. למה היה חשוב לך לציין את הסך של 80,000 ₪ בתביעת המזונות החדשה שהגשת?

ת. כי אני השתתפתי. ושילמתי. וזה דבר טבעי שאזכיר את זה. אתה לא רוצה שאזכיר את זה?

ש. אני מתפלא כי דאגת לציין את זה בתביעה האחרונה, אבל שתי התביעות הקודמות, שהיו לך, אחד שנמחקה ולא הזכרת תשלום וגם בבית הדין השרעי שגם היא נמחקה לא ציינת את זה

ת. הגשנו תביעה לפני של דמי מזונות והיא נמחקה.

ש. את אומרת שבשתי התביעות לא ציינת ששילמת 80000 ₪ לשיפוצים

ת. בתקופה ההיא, עוד לא ידעתי שהמצב הולך ומתדרדר עד ככה. אבל אמרתי בדיון מיום 13/3 שעשינו שיפוצים בדירה. אף אחד לא שאל אותי.

ש. גם בתביעה שהגשת אף אחד לא שאל אותך. את הגשת תביעה שאת מבקשת מזונות שלא קשור לעניין השיפוצים ראית לנכון לומר לבית המשפט ששילמת 80,000 ₪ לא נשאלת וזה לא קשור למזונות. בשתי תביעות קודם לא ציינת וגם בבית משפט במסגרת צו הגנה כאשר נשאלת על ידי על הדירה שבה את מתגוררת, לא טענת שיש לך זכויות בדירה וששילמת כסף

ת. אמרתי שעשינו שיפוצים. אף אחד לא שאל אותי לגבי הנושא הזה. הייתי מפוחדת וביקשתי צו הגנה."(ראה עמוד 15 שורות 25-30 וכן עמוד 16 שורות 1-17 לפרוטוקול)

 

37.י.ח. בעדותה לא פירטה מהו היקף השיפוץ שנערך בדירה. היא ציינה שהיא לא נכחה בדירה כאשר בוצעו השיפוצים. היא לא הביאה מסמך/תמונות של הדירה לפני ואחרי השיפוץ הנטען, אשר יהיה בהם כדי להעיד על היקף השיפוץ וזאת על אף שהיא היחידה המחזיקה ומתגוררת כיום בדירה. כמו כן, לא הציגה היא כל מסמך המצביע על העברת הכספים לידי הנתבע ואף לא הביאה אנשי מקצוע אשר עבדו בדירה או את בעל הדירה הקודם על מנת שיעידו אודות היקף השיפוץ.

 

38.בהמשך לאמור אציין, כי אביה של התובעת בעדותו סתר את האמור בסעיף 8 לתצהיר עדות ראשית ביחס למועדים בהם הועברו לכאורה סכומי הכסף השיפוץ:

 

"ש. מתי קיבלת את ה-100,000 ₪.

ת. אחרי שהילדה אמרה שהיא צריכה כסף, המצב ככה וככה לקחתי מאבי את הכסף נתתי בהתחלה 40,000 ₪ ואחר כך בספטמבר נתתי 40,000 ₪" (ראה עמוד 34 שורות 7-9 לפרוטוקול).

 

39.בתצהיר כאמור מסרה התובעת כי הסכום הנוסף עבור השיפוץ עבר כבר בחודש יוני 2013.

 

 

40.כמו כן יש לציין, כי כנגד אביה של התובעת ננקטו הליכי הוצל"פ בגובה של למעלה מ100,000₪, בשל קשיים עסקיים ולכן לא ברור כיצד הוא מעביר סכום משמעותי שכזה לטובת בתו בעוד שהוא עצמו שרוי בחובות כבדים וראה עדותו בעניין בעמוד 35 שורות 2-16 לפרוטוקול.

 

41.יש לציין, כי אביה של התובעת בעדותו מסר כי בני הזוג רצו להינשא בסוף חודש מרץ אולם דחו החתונה בשל השיפוצים (ראה עדותו בעמוד 36 שורות 15-16 לפרוטוקול), אלא שבסופו של יום התברר כי דחיית החתונה נעשתה בשל פטירת דודו של הנתבע ולא בשל השיפוצים כפי שתיאר אביה של התובעת וראה בהקשר זה עדותו של האיש אותה אני מבכר בהקשר זה (בעמוד 49 שורות 19-25 לפרוטוקול).

 

42.מנגד עדותו של האיש הייתה מהימנה בעיניי; ראשית, הוא מסר בעדותו, כי לא נעשה שינוי מקיף בדירה:

"בתוך שלושה חודשים הבית לא השתנה.." (ראה עמוד 48 שורות 25-26 לפרוטוקול) .

 

43.ובהמשך :

"ש. לא הייתה סיבה של שיפוצים

ת. לא. הדירה הייתה מושלמת. אני עשיתי שיפוצים קוסמטיים, צביעת גבס, פינת אבן, החלפתי מטבח.

ש. אני אומר לך שזה עלה 80,000 ₪.

ת. לא הגעתי ל40,000 ₪ אני עשיתי את העבודה חברים שלי קבלנים שאני מכיר. עובדה שהדירה לא הייתה צריכה שיפוץ היה גר העורך דין עם הילדים שלו והדירה מתוחזקת כמו שצריך ולכן שילמתי מחיר מלא" (ראה עמוד 49 שורות 23-30 לפרוטוקול).

 

44.הנה כי כן, הנתבע מפרט את מהות השיפוץ אשר על פי הערכתו אינו מגיע לכדי סך של יותר מ 40,000 ₪. כמו כן, הוא זה אשר היה מעורב בשיפוצים והתנהל בעניין זה לבדו ולכן עדותו בעניין זה מקובלת עליי.

 

45.כאמור, הנטל להוכחת הטענה שהאשה העבירה לאיש 80,000 ₪ לשם שיפוץ הבית הוא לפתחה. אין בידה מסמכים על כך הואיל והיא טוענת, כי מדובר במזומנים שאביה העביר לה. המדובר בטענה שהתובעת לא העלתה בהזדמנות הראשונה בהתדיינויות שבין הצדדים ויש חשש, כי היא הומצאה לצורך ההליך הנוכחי וכדי לבסס טענת שיתוף ספציפי בדירה מכוח שיפוצה והשבחתה. החשש עולה בין השאר לאור העובדה, כי "בזמן אמת", קרי בעת הגשת התובענות הראשונות מבחינה כרונולוגית, ובכלל זה תביעות מזונות ותובענות לצווי הגנה בבית משפט זה ותובענה לגירושין בבית הדין השרעי, כלל לא הוזכר עניין השיפוץ והוא הועלה לראשונה כחצי שנה לאחר הפירוד של הצדדים. ברי כי אדם המשקיע סכום כה ניכר יעלה הטענה בהזדמנות הראשונה הנקרית בדרכו ולא ישלוף הטענה בשלב מאוחר יחסית.

 

46.בנסיבות אשר פורטו אני דוחה טענתה של האשה כי השקיעה 80,000 ₪ בשיפוץ הדירה ואת עתירתה לקבלת החזר השקעות בגין השיפוץ בדירה.

 

ט.האם ההסכמים בין האיש לאחותו הם "הסכמים למראית עין"?

 

47.ביום 22/12/12 – מועד רכישת הדירה נחתם לכאורה הסכם הלוואה בין האיש לבין אחותו ר.מ. וזהו נוסחו:

"הואיל וצד ב' פנה לצד א' בבקשה למתן הלוואה בסך 155,000 ₪ לצורך רכישת דירה ברח' *** בעיר ***

 

והואיל וצד א' הסכימה לתת ההלוואה הנ"ל לצד ב'.

לפיכך הוסכם כדלקמן:

  1. צד א' תעביר באמצעות שיק ז.פ 31.12.12 מחשבונה המתנהל בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ זך של 100,000 ₪ ושיק בסך 55,000 ₪ ז.פ 11.01.13 לפקודת מוכרי הדירה הנ"ל משפחת מ.ס.

  2. צד ב' מתחייב להחזיר הסכום הנ"ל עד לא יאוחר מיום 31.12.123

  3. במידה וצד ב' לא יעמוד בתשלום ולא יחזיר את הכספים עד למועד הנ"ל יהיה חייב למכור את הדירה הנ"ל לצד א ולחתום על הסכם מכירה מיד אחרי שהזכויות ירשמו סופי ע"ש צד ב' במינהל מקרקעי ישראל וזאת באותה תמורה שרכש צד ב ממשפחת מ.ס. דהיינו בסך 655,000₪."

     

    48.טענה התובעת כאמור, כי הסכם ההלוואה כמו גם הסכם המכר בין הנתבע לאחותו ר.מ. הינם למראית עין בלבד.

     

    49. ל (חלק כללי) התשל"ג-1973 קובע, בין היתר, כי: "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל". הפסיקה פירשה חוזה למראית עין כחוזה השונה באופן מכוון מרצונם האמיתי של הצדדים ואשר לא היה בדעת שני הצדדים לקיימו.

     

    50.עמד על כך בית המשפט העליון בחליו נ' כהן ואח' [פורסם בנבו] (26.1.2014) בקבעו כי:

    "מאפיין מרכזי בחוזה למראית עין הוא דבר קיומה של הסכמה סמויה בין הצדדים, בעניין מסוים או בעניינים אחדים, אשר באה במקום ההסכמה הגלויה ביניהם באותו נושא או נושאים, שהיא אך למראית עין (ראו: (2) 625 (1988)). כפי שציינה פרופ' גבריאלה שלו: "חוזה למראית עין הינו חוזה שקיימת בו אי התאמה מכוונת בין הצהרות הרצון של הצדדים לבין רצונם האמיתי. בעוד שכלפי חוץ מסכימים ביניהם הצדדים על הסדר משפטי מסוים, כוונתם האמיתית שונה" (ג' – החלק הכללי, 255 (תשס"ה)). בחוזה למראית עין מציגים הצדדים כלפי חוץ מציאות משפטית שאינה משקפת את אשר הוסכם בין הצדדים כלפי פנים ((2) 576, (1979))".

     

    51.על מנת להוכיח פער בין כוונת הצדדים לבין הצהרותיהם בהסכם, יש להציג תשתית ראייתית להוכחת עובדה זו. כוונת הצדדים הינה שאלה עובדתית הנלמדת ממכלול נסיבות המקרה. נטל ההוכחה מוטל על שכמו של הצד הטוען, כי מדובר בחוזה למראית עין. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון, אף הם מהעת האחרונה, ב3642/11 כהן נ' גטאס (3/3/2014, פורסם במאגרים):

     

    "על מנת לקבוע האם הסכם הוא הסכם תקף או שמא הסכם למראית עין, יש להתחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים בעת כריתת החוזה ולבחון האם ההסכם אכן משקף את אותה הכוונה, אם לאו. התשובה לשאלה זו היא שאלה שבעובדה הנלמדת ממכלול נסיבות המקרה... והנטל להוכיח כי חוזה נכרת למראית עין מוטל על שכמו של מי שטוען לאי-אמיתות החוזה....

    ..אשר לרמת ההוכחה הנדרשת מבעל דין המעלה טענת בטלות בשל היות החוזה למראית עין, כבר נפסק כי בשל טיבה של הטענה נדרשת רמת הוכחה מוגברת לצורך ביסוסה (עניין חזן, פסקה31; עניין בראונר, שם בעמ' 198 (1984))".

     

    52.בנסיבות המקרה שלפניי, שוכנעתי, כי אכן ההסכמים שנערכו בין האיש לאחותו הינם הסכמים למראית עין שנועדו למנוע בכל דרך מהאשה "להניח ידיה" על הזכויות בדירה.

     

    53.ראשית, הגיסה של הנתבע לא הוכיחה את מקורות המימון וכיצד צברה בחשבונה סך של 155,000 ₪, אותם העבירה לאחיה הנתבע. בית המשפט נתן צו על מנת שהגיסה תמציא תדפיסי בנק אשר יבהירו כיצד צברה הסכום אותו העבירה לכאורה לנתבע אולם חרף הצו בחרה היא להעביר תדפיס נקודתי בלבד אשר אין בו כדי ללמד כיצד נצברו סכומים אלו בחשבונה. כמו כן חשבונה של ר.מ. היה בבנק מסד ועם מתן ההלוואה הועבר לבנק מרכנתיל עניין המעורר תהיות שמא החשבון במרכנתיל נפתח לצורכי ההלוואה בלבד. זאת ועוד, המדובר באשה צעירה שעבדה בסה"כ שנים ספורות כמורה בדרום והיא ביקשה לשכנע את בית המשפט כי כל שכרה הופקד לחיסכון בשנות עבודתה המעטות וכך יכולה הייתה להעביר הסך של 155,000 ₪ לאחיה. כזאת לא הוכח כאמור.

     

    54.שנית, האיש לא הוכיח, כי לא יכול היה לעמוד בהחזר ההלוואה נשוא ההסכם שנחתם לכאורה עם אחותו, עד כי נאלץ למכור הדירה. בהקשר זה מפנה בית המשפט לקביעותיו בפסק הדין בעניין המזונות, שם הועמד כושר השתכרותו של האיש על סך 9,000 ₪ שעה שמדובר במהנדס עצמאי (סעיף 47 לפסק הדין הנזכר). הנתבע אינו יכול לטעון כי שילם 40,000 ₪ לשיפוץ הבית וכלכל עצמו והאשה כאשר הוא מחוסר הכנסות. אחד מן השניים: או שבאמת כספי השיפוץ מקורם בכספי האשה (טיעון שדחיתי כאמור) או שלאיש הייתה ויש יכולת כספית לא מבוטלת, לרבות האפשרות להשיב לאחותו "ההלוואה" הנטענת.

     

    55.שלישית, בעדותו של אבי הנתבע נתגלעו סתירות ביחס לחוזה ההלוואה וכך גם נמצאה סתירה משמעותית בין עדות הגיסה לעדות האיש אשר יש בה כדי להפחית ממידת מהימנותו.

     

    56.רביעית, האיש מסר בעדותו בבית הדין השרעי כי הסיבה למכירת הדירה נעוצה ביחסיו עם אשתו ולא הזכיר דבר בעניין חובות שצבר ואי עמידה בהסכם ההלוואה.

     

     

     

    57.על מנת לבסס מסקנותיי לעיל אציג קטעים רלבנטיים מעדויות הצדדים המדברות בעד עצמן:

     

    57.1.בעדותו מסר אביה של האשה ביחס למקורות הכספיים של הגיסה:

    " ש. אתה כותב בסעיף 5 לתצהיר כי החוזים שנחתמו בין הנתבע לאחותו גם חוזה הלוואה וחוזה מכר לא אמיתיים נכחת בזמן חתימת החוזים

    ת. העורך דין יטפל בזה. אני בטוח שזה פיקטיבי.

    ש. זה מסקנה שלך.

    ת. קודם כל אני מתפלא שבחורה שלמדה 4 שנים תואר, אני חושב שלא המשיכה שנתיים עבודה יש לה שכירות דירה, יש לה כסף והיא צריכה לקנות דברים שתחסוך 155,000 ₪ תוך שנתיים. החשבון שלה נפתח ונסגר בבנק מרכנתיל, זה נותן סימן אזהרה, אני הסתכלתי על החתימות שלהם ורואה שי.מ. חתם ביום 4/3 כשהוא קיבל הלוואה מאחותו ביום 22/12/12 סך של 155,000 ₪ והיא חתמה על אותו נייר ביום 4/3 שהיא קיבלה את הכסף הזה בחזרה באותו תאריך קיבלה מזומן בחזרה. יש פה משהו

    ש. אז בעצם מכל מה שאתה למד אתה מסיק מסקנה שזה לא אמיתי

    ת. כן"(ראה עמוד 35 שורות 18 -29 לפרוטוקול).

     

    57.2.סבורני, כי עדות זו היטיבה לתאר את הפער בין גילה של הגיסה, מקום עבודתה, משך זמן עבודתה (פחות משנתיים) לבין הסכומים המפתיעים אשר נמצאו לטענתה בחשבונה. המסקנה המסתברת מהראיות היא כי הייתה למעשה עסקה סיבובית בינה לבין אחיה וזאת על מנת לדאוג לזכויות האיש בדירה מבעוד מועד ולהבטיח מניעת שיתוף האשה בזכויות בדירה.

     

    57.3.בעדותו ציין הנתבע ביחס לסכומים אשר צברה ר.מ.:

    "ש. סך של 155,000 ₪ של אחותך היה לה חיסכון בבנק?

    ת. בחשבון שלה. היא עבדה כמעט 4 שנים. אני לא יודע כמה כסף יש לה, אבל יודע שיש לה והיא גרה אצל הוריי

    ש. אני אומר לך שהכסף הזה לא היה בחשבון שלה. אתה לא מברר ממתי החיסכון הזה

    ת. לא אכפת לי. אכפת לי שאקח את הכסף

    ש. את הכסף הזה נתת לה וכאילו היא נתנה לך הלוואה על מנת לגרום שלא יהיו לה זכויות ותצא מהבית

    ת. לא נכון.

    ש. אח לא שואל את אחותו מאיפה יש לה 155,000 ש"ח

    ת. היא מורה

    ש. שנתיים עובדת

    ת .4 שנים.

    ש .4 שנים חוסכים 155,000 ₪

    ת. היא מקבל 10,000 ₪ בחודש

    ש. היא לא משלמת שכירות?

    ת. לא ."(ראה עמוד 43 שורת 11-26 לפרוטוקול).

     

    57.4.אף אם נקבל עדות זו, עדיין קיימת תמיהה משמעותית ביחס לסכומים אשר נצברו בחשבונה, שכן הגיסה הצהירה לפרוטוקול בית המשפט, כי החלה לעבוד רק בספטמבר 2010:

     

    "ש. ממתי הסך של 155,000 ₪

    ת. מאז שהתחלתי לעבוד. אני התחלתי בחודש 9/10 לא זוכרת מתי זה הגיע לסך הזה. אבל לפני החוזה ביני לבין אחי" (ראה עדותה בעמוד 58 שורות 3-5 לפרוטוקול).

     

    57.5.הסכם ההלוואה נחתם בסוף שנת 2012, היינו ר.מ. עבדה לכל היותר שנתיים ושלושה חודשים בתור מורה מתחילה (בניגוד לעדות אחיה הנתבע) ואין זה סביר ומתקבל על הדעת, כי בחשבונה נצבר סכום כה גבוה אך ורק משכר עבודה בו "לא נגעה כלל".

     

    57.6.עדותה של ר.מ. בעניין זה לא הייתה עקבית וברורה. היא נמנעה ממסירת תשובות הגיוניות ומפורטות באשר לסכומים אשר נצברו ו/או דרך הצבירה ומן הראוי להפנות לעדותה להלן:

    "ש.את לא זוכרת ממתי הסך של 155,000 ?

    ת.לא.

    ש.אם ניקח דפי חשבון שלך אנו נראה שזה התחיל מאפס בשנת 2010 והגיע ל-155,000 ש"ח

    ת.כן

    ש.כל חודש?

    ת. כן

    ש. זה היה בפק"מ?

    ת.לא בחשבון הרגיל.

    ש.מה מספרו?

    ת.4455644

    ש.איזה בנק?

    ת.מסד. יש לי חשבון מרכנתיל

    ש.כמה שם יש לך כסף?

    ת.הוצאתי הכל מהחשבון

    ש.כמה?

    ת.כמה שהיה

    ש.כמה היה?

    ת.לא זוכרת.

    ש.155,000 ₪ זוכרת ואת מה שהוצאת לא זוכרת?

    ת. כשיהיה לי דף חשבון אגיד לך את התאריך כמה היה. לא אומר משהו שלא זוכרת בדיוק בסכום."(ראה עמוד 58 שורות 7-26 לפרוטוקול).

     

    57.7.על אף שמדובר בסכום גבוה אותו לכאורה צברה הגיסה מעבודתה והגם שהיא הייתה אמורה להגיע מוכנה למסירת עדות בשאלת מפתח זו, היא הרבתה להשיב: "לא זוכרת". כמו כן מציינת היא שהסכום נצבר בבנק מסד בעוד השיקים לפקודת המוכר יצאו מבנק מרכנתיל דיסקונט. כן תמוהה עדותה לפיה הכסף נצבר בחשבון רגיל ולא בפק"מ. הרי סביר היה להניח כי אדם יחסוך כספיו באפיק השקעה כלשהו לשם קבלת תשואה ולא יעמיד הכספים בחשבון העו"ש.

     

    57.8.בהמשך עדותה מציינת ר.מ.:

    "ש.בשביל להוכיח בצורה מפורשת, כי מצד אחד את אומרת שאת לא זוכרת כמה היה בחשבון, למה לא צירפת דפי חשבון

    ת.לא נזכרתי

    ש.בא כוחך לא אמר לך שצריך לצרף

    ת.לא

    ש.אמרת שהחשבון במסד

    ת.כן. יש לי שני חשבונות אחד שהייתי עובדת במכללה, היה לי בכפר במכרנתיל כאשר עבדתי בבאר שבע החשבון היה במסד

    ש.הכסף שנתת לו זה מכרנתיל לא מסד.

    ת.נכון.

    ש.אז למה השקים ממרכנתיל

    ת.כי העברתי את הכסף מבאר שבע לריינה

    ש.מתי העברת?

    ת.לא זוכר. העברתי בתחילת ספטמבר

    ש.אולי כאשר חתמת על חוזה הלוואה?

    ת.לא. לפני

    ש.כמה זמן לפני

    ת.חודשיים שלושה

    ש.אם נבדוק דפי חשבון באר שבע נראה שמשכת 155,000 ש"ח

    ת.לא משכתי. העברתי למרכנתיל" (ראה עמוד 59 שורות 10-29 לפרוטוקול).

     

    57.9.חרף עדותה וצווים שניתנו בחרה הגיסה שלא לצרף דפי חשבון אשר מהם ניתן יהיה ללמוד מהם אכן אותם מקורות כספיים או לצרף לכל הפחות תלושי שכר אשר ילמדו אודות גובה הכנסתה וזאת על מנת שבית המשפט ילמד הכיצד צברה סכומים אלו. וכאן המקום להבהיר, כי בית המשפט נתן החלטה מפורשת בה הורה לגיסה לצרף דפי חשבון אולם חרף זאת וכפי שכבר ציינתי לעיל לא השכילה היא לעשות כן אלא הסתפקה בדף חשבון המתייחס להעברת הכספים בגין ההלוואה בלבד ולא כיצד הם נצברו.

     

    57.10.עניין נוסף המחזק המסקנה, כי עסקינן בחוזה למראית עין הינה עדותו של הנתבע אשר לא מפרט כיצד נקלע למצב כלכלי קשה עד כי איננו מסוגל לעמוד בהחזר ההלוואה. כן העיד הוא כי היה ברשותו במועדים הרלוונטיים 100,000 ₪ כך שלא ברור מדוע לא עמד בהסכם ההלוואה:

    "ש. אתה אומר שנוסף לסך 100,000 ₪ היו עוד 13,000 ₪

    ת. היה לי יותר מ- 100,000 ₪

    ש. 200,000 ₪

    ת. לא יודע. היה לי יותר

    ש. זה לא הגיוני שאתה תגיד תשובות כאלה. זה כאילו חשבון שמנוהל על ידי השכן

    ת. 150,000 ₪ זה הגיוני

    ש. למה לא הצהרת שיש לך 100,000 ₪ בחשבון ו-13,000 ₪.

    ת. לא התבקשתי"(ראה עמוד 50 שורות 1-8 לפרוטוקול).

     

     

     

    האיש אף לא מסר בהמשך עדותו הסבר מניח את הדעת מדוע נאלץ למכור את הדירה בזמן כה קצר לאחר שנרכשה:

     

    "ש. למה מיהרת למכור את הדירה

    ת. לא מיהרתי. שנה שלמה

    ש. שנה שלמה שילמת

    ת. זה לא רק משכנתא, זה הוצאות חתונה, הלוואה לאחותי, אנשים, זה לא רק משכנתא. לא היה צורך לדבר איתה וידעתי שלא אוכל לעמוד בזה

    ש. אם נתת 40,000 ₪ מה עשית עם שאר הכסף? אמרת שהיה לך יותר אולי 200,000 ₪ מה עשית עם השאר?

    ת. סגרתי חובות לאנשים. משכתי מהבנק וסגרתי. "

    (ראה עמוד 52 שורות 8-15 לפרוטוקול).

     

    57.11.דומני כי החיפזון והמהירות בהם "נמכרה" הדירה לאחותו נעשתה לשם מטרה אחת והיא כפי שכבר ציינתי: החשש שמא ייקבע כי לאשה זכויות בדירה.

     

    57.12.חיזוק נוסף למסקנתי, כי עסקינן בחוזה למראית עין מצאתי בסתירות בין עדות האיש לעדות אחותו ר.מ.; בעדותו מסר, כי כאשר מכר את הדירה לאחותו הודיע לה כי אשתו לא הייתה בדירה:

    "ש. כאשר אתה מכרת את הדירה לאחותך, היא ידעה שאשתך מתגוררת בדירה

    ת. לא. אשתי לא הייתה בדירה כאשר מכרתי את הדירה."(ראה עמוד 48 שורות 4-5 לפרוטוקול).

     

    לעומתו מסרה אחותו בעדותה:

    "ש. כאשר חתמת על החוזה לקניית בית ידעת שהתובעת גרה בדירה?

    ת. כן"(ראה עמוד 61 שורות 4-5 לפרוטוקול).

     

    57.13.עניין תמוה נוסף נעוץ בעובדה שהגיסה לא ראתה מעולם את הדירה בטרם רכשה אותה. על פי ההיגיון הבריא והשכל הישר, אדם אשר רוכש דירה ומשקיע מאות אלפי שקלים ברכישה יבקר בה בטרם רכישתה. ההסבר היחיד לחוסר התעניינותה הינה, כי הדירה איננה ומעולם לא הייתה קניינה, אלא מדובר אכן בהסכם למראית עין בינה לבין אחיה שנעשה לבקשתו וראה עדות האיש :

    "ש. אחותך לא ביקשה לראות הדירה

    ת. היא סמכה עלי. (ראה עמוד 48 שורות 9-10 לפרוטוקול).

     

    57.14.כמו כן, אביהם של האיש והגיסה העיד, כי היה ערב להסכם ההלוואה בניגוד לתוכנו של ההסכם:

    "ש. ולבן שלך הייתה יכולת כלכלית כדי לקנות בית

    ת. הוא נעזר באחותו, וסיכמנו שאני יהיה ערב כדי שהוא יחזיר לה את הכסף"(ראה עמוד 53 שורות 29-30 לפרוטוקול).

     

    ובהמשך:

    "ש. למה לא עזרת לבן?

    ת. אין לי.

    ש. איך לקחו ערבות שלך אם אין לך?

    ת. מה אתה מתכוון?

    ש. אמרת שהיית ערב

    ת. אני סיכמתי איתה שהיא תקנה את הבית ואני אחראי. ואם הוא לא מחזיר את הכסף אני אחזיר את הכסף"(ראה עמוד 54 שורות 20-26 לפרוטוקול).

     

    57.15.לא בהסכם ההלוואה ולא בעדויות האחרות או בכתבי הטענות, אין זכר לטיעון שאבי הנתבעים שימש כערב.

     

    57.16.עניין אחר המבסס המסקנה, כי המדובר בחוזה למראית עין הינה עדותו של האיש בפני בית הדין השרעי מיום 27.10.14 בה מסר ,כי הסיבה למכירת הדירה היא לא בשל צבירת חובות ואי עמידה בהלוואה אלא בשל יחסיו עם התובעת:

     

    "לאחר מכן הגעתי למסקנה שהדברים הלכו והחמירו, לצערי סבלתי רבות מיחסה הגרוע, החלטתי למכור את הדירה למשפחה שלי, וזה מה שקרה- מכרתי את הדירה לאחותי, והחלפתי את מפתח הדירה."

     

     

     

    57.17.כאשר נוח לאיש, טוען בערכאה אחת, כי לא היו לו הכספים לשלם ההלוואה וכאשר הוא מבקש לשכנע ערכאה אחרת בענין אחר הוא לא מזכיר קיומה של ההלוואה אלא מוסר גרסה אחרת ולפיה מכר הדירה כיוון שיחסיו עם אשתו הידרדרו. הדבר מפחית במידה ניכרת את מהימנותו בהקשר זה.

     

     

    57.18.בשולי דברים אלו, נמצאה אי סבירות נוספת בדברי הגיסה בטיעון, כי היה באפשרותה מקורות ממוניים לרכוש הדירה וכך מסרה היא בעדותה:

    "ש.את הצהרת בחוזה שאת קונה ממנו את הדירה שבנוסף למשכנתא יש לך מקורות אחרים לשלם את הדירה הזאת את יכולה לפרט את המקורות

    ת.לא מבינה

    ש.חוזר על השאלה.

    ת.את המשכנתא שלו?

    ש.שאת לוקחת.

    ת.כן לקחתי.

    ש.הצהרת שאת מסוגלת לשלם את הדירה בלי קשר למשכנתא. על איזה מקורות את מדברת

    ת.יש לי משכורת מושלמת כל חודש, אני קבועה במשרד חינוך

    ש.צריך להיות מקורות כסף אחרים

    ת.המשכורת שלי ממשרד החינוך. אני קבועה שם, על סמך זה נתנו לי

    ש.את קיבלת 155,000 ₪ ממנו

    ת.לא

    ש.נתת לו 155,000 ש"ח

    ת.כן

    ש.את אמרת שבלי קשר למשכנתא את מסוגלת לקנות את הדירה

    ת.כן אני עובדת

    ש.כמה לקחת הלוואה

    ת.300000 ₪.

    ש.את יכולה לשלם את הסך הזה מהמשכורת שלך?

    ת.עדיין לא הסתיים הבעיה ביניהם, יש פיצויים היא לא יצאה, הוא יצא צריך פיצויים שיש בחוזה שהוא צריך לשלם 500 ₪ על כל יום פיגור."(ראה עמוד 60 שורות 12-30 וכן עמוד 61 שורות 1- 3).

     

    57.19.ר.מ. איננה מוסרת הסבר מניח את הדעת, מהיכן צברה כספים לרכוש הדירה. גם אביה בעדותו מציין כי מצבו הכלכלי אינו טוב כדי לעזור ברכישת דירה (ראה עדותו בעמוד 54 שורות 21-22 לפרוטוקול) וגם בכך יש כדי ללמד כי החוזה פוברק בשל החשש מצבירת זכויות של התובעת בדירה.

     

    58.מכל האמור סבורני, כי הן הסכם ההלוואה והן הסכם המכר בין הנתבע לאחותו הינם חוזים למראית עין הרי ולכן אני קובע כי הינם בטלים. נראה כי החוזה האמיתי הוא להציג כלפי הזולת כי הדירה של הגיסה בעוד שבפועל הדירה תושב על שמו של האיש. אני מקבל בהקשר זה במלואה את טענת ב"כ האשה, כי האיש והגסה רקמו קנוניה זו כדי שייקל עליהם לפנות את האשה והקטין מהדירה ביודעם שלגיסה אין כל חבות כלפיהם, להבדיל מהאיש (ראה גם סעיף 3 לסיכומי תגובה של האשה).

     

    59.כפועל יוצא מביטול החוזה תביעתה הכספית של ר.מ. כנגד התובעת וכן התביעה לפינוי נדחות.

     

    י.סיכום:

    60.אני דוחה תביעתה של י.ח. למתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי יש לה זכויות בדירה מכוח מצגים, התחייבויות, תם לב או שיתוף ספציפי.

     

    61.אני דוחה תביעתה של י.ח. לקבוע, כי השקיעה 80,000 ₪ שיפוצים בדירה וקובע כי אינה זכאית להחזר כספי כלשהו בגין השיפוץ.

     

    62.משנקבע, כי החוזים בין האיש לגיסה (ר.מ.) הינם למראית עין אני דוחה תביעותיה של הגיסה לפינוי לסעדים כספיים.

     

    63.לאור התוצאה, אין צו להוצאות.

    64.המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים.

     

    ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.

    ניתן היום, כ"ג באייר תשע"ה, 12 במאי 2015, בהעדר הצדדים.

    אסף זגורי, שופט סגן הנשיא לענייני משפחה


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ