אין להחיל את חזקת השיתוף בענינם של בני זוג על אף שהיו נשואים זל"ז משך כ - 40 שנה

האם חלה חזקת השיתוף בעניינם של בני זוג אשר היו נשואים זל"ז בנישואין שניים משך שנים רבות?

                                                            §

התובעת הינה אלמנתו של מר י. ו. ז"ל (להלן- המנוח ).  בני הזוג היו נשואים זה לזה משך כארבעים שנה עד אשר הלך המנוח לבית עולמו בחודש פברואר 2008. חיי נישואיהם של בני הזוג התנהלו על מי מנוחות ושררו בניהם יחסי אהבה הערכה ואמון ואולם לבני הזוג לא היו ילדים משותפים.

נישואים אלו היו נישואיהם השניים של בני הזוג. מנישואיו של המנוח לאשתו הראשונה, הגב' מ. ו. ז"ל (להלן- מ. ז"ל ), נולדו לו שתי בנותיו (להלן - הנתבעות או הנתבעת 2  או הנתבעת 3 , לפי העניין) ולהן הוא ציווה את עיקר רכושו בצוואה שנערכה על ידו ואשר קוימה ע"י רשם לענייני ירושה.

בתביעה שלפניי עותרת התובעת למתן סעד הצהרתי הקובע כי היא שותפה בכלל הנכסים הרשומים ע"ש התובע ו/או היו רשומים על שמו עובר לפטירתו.

הנה העיקר הנדרש לנדון

1.                 המנוח, יליד 1908, גדל בצעירותו בבסרביה ומעת שעמד על דעתו שלח ידו במסחר ואף עשה חיל בעסקי הפרוונות. כאמור, מנישואיו הראשונים נולדו למנוח בנותיו, הנתבעות.

2.                 אחר מלחמת העולם השניה עבר המנוח עם משפחתו לאי קורסאו שבאיי האנטילים ההולנדים, שם הקים עסק לממכר בדים וכן ניהל עסק ליצור כרים ומזרונים ושלח ידו אף בעסקי נדל"ן.

3.                 בשנת 1961 עלה המנוח עם משפחתו ארצה ואולם זמן קצר לאחרי כן הלכה אשתו הראשונה, מ. ז"ל, לבית עולמה בשל מחלה קשה.

4.                 בשנת  1962 רכש המנוח חנות ברח' *** ב*** וניהל בה עסק למימכר בדים.

5.                 בשנת 1963 רכשו המנוח ובתו, הנתבעת 2, את חברת מ. בע"מ (להלן- החברה ) אשר החזיקה, בין השאר, בזכויות הבעלות של בית מלון קטן בשם "***" ב*** (להלן- בית המלון ). המנוח החזיק ב- 95 ממניות החברה ואילו הנתבעת 2 החזיקה  ב- 5 מניות נוספות. 

6.                 המנוח פגש בתובעת עת זו באה לרכוש בדים בבית העסק שלו, האהבה ניצתה וביום 26.12.68 נישאו השניים. בני הזוג חיו יחדיו תחת קורת גג אחת ותוך ניהול משק בית משותף משך כ- 40 שנה עד לפטירת המנוח. לבני הזוג, כאמור, לא היו ילדים משותפים. 

ועוד יושם על לב - עת נישאו זה לזה היה המנוח כבן שישים וסב לשני נכדים והתובעת כבת ארבעים ושש וללא ילדים. 

7.                 בשנת 1973 רכשו בני הזוג דירה ברח' א.  ב*** (להלן - הדירה בא. ) אשר נרשמה על שמם בחלקים שווים (ראה נסח לשכת רישום המקרקעין; נספח ז' לכתב ההגנה).

8.                 שתי צוואות  ערך המנוח בימי חייו, כאשר השניה משלימה ומוסיפה על הראשונה.

בצוואה הראשונה, אשר נחתמה ביום 9.12.73, בסמוך ולאחר רכישת הדירה בא., ציווה המנוח את כל רכושו, לרבות מניותיו בחברה וחלקו בדירה, לבנותיו, הנתבעות (להלן- הצוואה הראשונה ).

בצוואתו השניה, אשר נחתמה ביום 27.5.87 ואשר קוימה ע"י הרשם לענייני ירושה, הקדים המנוח וציין בפתיח "צוואתי הקודמת מיום 9.12.73 נשארת בתוקף, ללא שינוי, פרט לאמור להלן...". ואכן בצוואה זו שב המנוח וציווה את כלל רכושו לרבות חלקו בחברה לבנותיו אלא שהוסיף והורה לבנותיו להפקיד סך של 100,000 ש"ח בחשבון אשר ינוהל על ידן כאשר הריבית שתיצבר מפקדון זה תשמש את התובעת לצרכיה כל ימיה (להלן - הצוואה או הצוואה השניה ).

9.                  מכל מקום, המנוח הקדים והעביר עוד בחייו, בשנת 1993, את מלוא מניותיו בחברה לנתבעות באופן שהנתבעת 3 קיבלה 50 מניות ואילו הנתבעת 2 קיבלה 45 מניות, כך שבסופו של יום הן היו שותפות בחלקים שווים בחברה. באותה עת עסקה החברה בהשכרת המלון לשוכרים שונים ולמעשה מהשכרות אלו באה הכנסתו של המנוח.

10.           בחודש פברואר 2008, כאמור, הלך המנוח לבית עולמו.  וכעת חלוקים הצדדים בעניין זכויותיה של התובעת בעזבונו. עזבון אותו ציווה בצוואותיו לבנותיו.