אין לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו במהלך בקשה למשפט חוזר

1.        בפני בקשה למשפט חוזר. ביום 4.11.2004 הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, והורשע, על פי הודאתו זו, בביצוע שתי עבירות אינוס בצוותא לפי סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגין מעשיו אלה הוטל על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים, מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח. המבקש ערער על חומרת העונש שהוטל עליו לבית משפט זה. ערעורו התקבל בחלקו, ותקופת המאסר בפועל שנגזרה עליו הועמדה על 30 חודשים (ע"פ 11856/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.9.2006)).

העובדות

2.        המבקש, קטין בן 16 בזמן ביצוע העבירות, הכיר את המתלוננת (שהיתה בת 22 באותה עת) באמצעות בן דודו, ש' (שהיה בן 27 באותה עת). בין החודשים ינואר עד אפריל 2004 נהג ש' להזמין את המבקש, את המתלוננת ואחרים למסיבות שארגן בלילות במקלט ליד מקום מגוריו בעיר בדרום הארץ. במסיבות אלה נהגו החוגגים לשתות משקאות אלכוהוליים ביחד. כאשר האורחים היו עוזבים את המקום בתום המסיבות, נהגו המבקש, ש' ור' (אחיו של ש') לנסות ולשכנע את המתלוננת לקיים עמם מעשים מיניים. המתלוננת היתה נעתרת, לפעמים, ומסכימה שיגעו בה במקומות אינטימיים ובהזדמנויות שונות הסכימה גם כי המבקש יבעל אותה.

האישומים

3.        על פי האישום הראשון, לפחות בשתי הזדמנויות שונות בתקופה האמורה, לאחר שהמתלוננת עשתה מעשים מיניים כלשהם בהסכמה עם המבקש או עם ש' או ר'  בתום המסיבות המוזכרות, קיימו עמה השלושה יחסי מין שלא בהסכמתה כאשר שניים החזיקו בה והשלישי בעל אותה, ואז התחלפו, עד שכל השלושה בעלו אותה והגיעו לסיפוקם המיני. זאת על אף שלא היתה מעוניינת לעשות עוד מעשים מיניים ואף אמרה כי ברצונה ללכת לביתה, כאשר היא מושפעת משתיית אלכוהול ולא יכולה עוד להתנגד. בסמוך לאחר מכן, בחלק מהמקרים, זרקו המבקש וש' על המתלוננת ביצים וגושי אדמה.

           על פי האישום השני, ביום 9.5.2004 בשעות הלילה הגיע המבקש לביתם של ש' ור' בעיר. בבית נכחו גם המתלוננת וב', קטין נוסף המעורב בפרשה. הנוכחים בבית צפו ביחד בסרטי וידאו. בהמשך הלילה, התקלחה המתלוננת עם המבקש והסכימה לקיים עמו במקלחת יחסי מין אוראליים. לאחר מכן נכנסה המתלוננת לחדרו של ש' וגם עמו הסכימה לקיים יחסי מין אוראליים. בהמשך נכנסו הנוכחים האחרים בדירה לחדרו של ש', ור' ביקש לבעול את המתלוננת. היא סירבה וביקשה להתלבש וללכת לביתה, אולם ש', המבקש וב' החזיקו בה ור' החל לבעול אותה שלא בהסכמתה בעוד היא מתנגדת למעשיהם. לאחר מכן, בעל המבקש את המתלוננת שלא בהסכמה, כאשר ש', ר' וב' החזיקו אותה. בהמשך, ניסה גם ש' לבעול את המתלוננת שלא בהסכמתה בעוד האחרים מחזיקים אותה בכדי למנוע התנגדותה. לאחר שהמתלוננת התלבשה ופנתה ללכת לביתה, שברו עליה המבקש וש' ביצים ובהמשך ש' השתין עליה והמבקש שפך עליה בקבוק שתן.

החקירה

4.        למחרת, ביום 10.5.2004 בשעה 22:00 עוכב המבקש לחקירה. תגובתו לחשדות שהועלו בפניו היתה "א' [המתלוננת, מ.נ.] היא הזונה של הארץ. אני שברתי עליה ביצים, אבל לא אנסתי אותה. שכבתי איתה מרצונה", אולם כבר בשעה 22:35 מסר המבקש את הודעתו הראשונה ובה הודה במעשים בהם נחשד: "אני מבין במה אני חשוד ואני מצטער על הכל" (שורה 11 בעמוד 1 להודעת המבקש במשטרה). בהמשך סיפר המבקש, לעניין האירועים המתוארים באישום הראשון בכתב האישום, כי מלבד המקרים בהם קוימו יחסי מין בהסכמה היו גם מקרים במסיבות בהם קיימו המעורבים בפרשה יחסי מין עם המתלוננת שלא הסכמתה. המתלוננת היתה מבקשת מהמעורבים לעזוב אותה, אולם המבקש, ש' ור' היו תופסים את רגליה, כל אחד בתורו, בכדי שלא תוכל להורידן בניסיון להפסיק את המגע המיני, בעוד השאר היו מקיימים עמה יחסי מין "אחד אחרי השני". עוד סיפר המבקש כי הוא "לא יודע למה המשכנו באותם מקרים שא' לא רצתה, זה היה טיפשות מצידנו וזה קרה בערך בין 4 ל-6 פעמים" ששכבנו עמה "בלי שהיא תסכים". (עמודים 1-2 להודעת המבקש במשטרה). ובהמשך מוסיף המבקש כי "היו בערך 4-6 מקרים ששכבנו איתה בכוח, א' היתה סוגרת רגליים ואומרת לנו לעזוב אותה, לפעמים היינו עוזבים אותה, אבל היו בערך ארבעה מקרים שלא עזבנו אותה, אפילו שלא הסכימה, שכבנו איתה כולנו: אני, ש', ר' וק' [שהוא מעורב נוסף בפרשה, מ.נ.]" (שורות 7-10 בעמוד 4 להודעת המבקש במשטרה).

           בהמשך, התייחס המבקש לאירועי ליל ה-9.5.2004 שפורטו באישום השני בכתב האישום וסיפר כי כאשר ניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, בעוד ר' וש' מחזיקים את רגליה, "א' כבר לא רצתה לשכב איתנו, [היא] השתוללה עם הרגליים ונתנה לי בעיטה בגב". (שורות 17-19 בעמוד 3 להודעת המבקש במשטרה). המבקש המשיך וסיפר כי לא הצליח להכניס את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת משום שזו התפרעה (שורות 19-20 בעמוד 3 להודעת המבקש במשטרה). כשהתבקש להתייחס לטענת המתלוננת לפיה היא אמרה לו במהלך האירוע המתואר באישום השני שהיא לא מעוניינת לקיים עם המעורבים יחסי מין אחרי שהיתה עם ש' בחדר, ענה המבקש "אני לא יודע למה המשכנו זה היה יותר בשביל הקטע" (שורות 25-28 בעמוד 4 להודעת המבקש במשטרה). כשנשאל אם יש לו מה להוסיף על הדברים שמסר בהודעתו, אמר המבקש: "אני רוצה להגיד שמה שעשיתי, היה חלק בסדר וחלק שלא בסדר, כשהחלק שלא בכוח זה הבסדר והחלק שבכוח, אין מה לעשות, זה להיפך. מה שהיה בהסכמה זה חלק מהחיים ואין מה לעשות ומה שלא בהסכמה צריך לטפל בזה כמו שצריך, ואני מצטער על זה" (שורות 10-13 בעמוד 5 להודעת המבקש במשטרה).

ההליכים המשפטיים

5.        כנגד המבקש הוגש כתב אישום נפרד מזה שהוגש נגד חבריו ומשפטו החל להתנהל בבית המשפט המחוזי בחודש אוקטובר 2004. ביום 4.11.2004 הודה כאמור המבקש, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירות שיוחסו לו בו. בית המשפט המחוזי ציין בגזר הדין כי מהתסקיר שהוכן בעניינו של המבקש עולה כי הוא בעל רקע משפחתי קשה של אלימות מצד האב כלפי אמו של המבקש וכלפי המבקש ואחיו. שירות המבחן ראה בהוסטל בבאר שבע, בו שהה המבקש בחלופת מעצר ועבר תהליך טיפולי, כמסגרת המתאימה להמשך התהליך הטיפולי ולפיכך הציע כי יוטל עליו פיקוח בתנאי מגורים ל-18 חודשים בהוסטל וכי הוא יחויב בהשתתפות בקבוצת עברייני מין ובביצוע עבודות שירות. בית המשפט המחוזי עמד גם על האמור בתסקיר הנפגעת שהוכן בעניינה של המתלוננת ובו תוארו נזקים קשים של פגיעות מיניות שנגרמו לה, לא רק על-ידי המבקש וחבריו, עמם תאלץ להתמודד לאורך תקופה ארוכה. בתסקיר צוינה ההשפלה שחוותה המתלוננת דווקא על-ידי מי שראתה כידידיה ולכן הומלץ לפסוק לה פיצוי כספי. עוד צוין בתסקיר כי המבקש הביע חרטה על המעשים. בבואו לגזור את דינו של המבקש שקל בית המשפט המחוזי את מכלול הנסיבות, חומרת המעשים והצורך להרתיע כי גופן של נשים לא יהא הפקר ומנגד שיקולי שיקום הנוגעים לקטינים. בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן והטיל על המבקש, בין היתר, עונש של 36 חודשי מאסר בפועל.

6.        ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה על גזר דינו, התקבל בחלקו. בית המשפט (השופטים: א' א' לוי, א' רובינשטיין וד' ברלינר) החליט ביום 20.9.2006 להפחית מעונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש ולהעמידו, כאמור, על 30 חודשים.

הבקשה למשפט חוזר

7.        המבקש החל לרצות את עונשו ונדמה היה כי בכך הגיע לקיצו ההליך המשפטי בעניינו. ואולם ביום 25.9.2007 הגיש המבקש בקשה זו למשפט חוזר, לה צורפה גם בקשה לשחרור בערובה ממאסר. לדבריו, אירעו לאחרונה התפתחויות "דרמטיות" אשר מצדיקות את ביטול הרשעתו. כזכור, בעניינו של המבקש התנהל הליך משפטי נפרד מזה שהתנהל בעניינם של בני דודיו, ש' ור' שהיו בגירים בזמן האירועים המתוארים. במהלך משפטם של שני הבגירים (ת"פ 961/04 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע) העידה המתלוננת, לדברי המבקש, כי יחסי המין שקיימה עמו אשר תוארו באישום הראשון - קוימו בהסכמתה. לעניין זה מפנה המבקש לדבריה של המתלוננת בעדותה האמורה: "היה להם איזה מיטה יחיד במקלט, היו כאילו שוכבים איתי, אז כאילו הייתי אומרת להם אני לא רוצה כאילו וזה, אז עם ל' [המבקש, מ.נ.] כאילו זה היה בהסכמה ואיתם לא רציתי" (עמוד 17 לפרוטוקול הדיון מיום 17.4.2007 במשפט הבגירים) ובהמשך: "אמרתי לך היינו רוקדים, וכאילו כל הזמן הוא היה שוכב איתי וזה. אבל הייתי מסכימה, כאילו אהבתי את ל'" (עמוד 18 לפרוטוקול הדיון מיום 17.4.2007 במשפט הבגירים). המבקש מפנה גם לדברים שנאמרו במהלך הדיון מיום 18.4.2007 במשפט הבגירים (עמוד 38 לפרוטוקול הדיון):

" כב' השופט א. יעקב: ... תגידי לי עוד דבר, מכל יחסי המין שלך עם ל', אני מדבר רק על ל', היה מקרה אחד שהיה לא בהסכמה?

העדה: לא. חוץ מהבית וזהו.

כב' השופט א. יעקב: לא הבנתי.

העדה: בבית. באירוע האחרון.

כב' השופט א. יעקב: באירוע האחרון עם ל' היה מקרה אחד שלא היה בהסכמה.