אין במידת מסוכנתו של המשיב כדי להחזיקו במעצר עד תום ההליכים

הערר שלפניי מכוון נגד החלטתו של בימ"ש הצבאי ביהודה, אשר דחה בתאריך 27.12.07 את בקשת התביעה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד המשיב הוגש בתאריך 26.12.07 כתב אישום, המייחס לו עבירה שעניינה הפרת הוראתו של המפקד הצבאי בדבר סגירת שטח ועבירה נוספת שעניינה גרימת נזק לגדר ההפרדה. ביהמ"ש אשר לפניו הוצגה התשתית הראייתית אשר בתיק, השתכנע בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, אולם ביחס לעילת המעצר, בא ביהמ"ש לכלל מסקנה, כי לא ניתן להצביע על המשיב כמסוכן, ובוודאי כי בנסיבות הקיימות עבירה זו אינה מצדיקה את שהותו במעצר עד תום ההליכים.

התביעה הצבאית לא קיבלה את החלטתה של ערכאה קמא והזדרזה לערור עליה, תוך שהיא טוענת כי נסיבותיו של המשיב מקימות מסוכנות מיוחדת לכך, כי ישוב ויחטא ישוב ויחטא. לצורך הדיון, הניחו בפניי הצדדים שורה של פסקי דין התומכים בעמדתם.

בחנתי עניינו של תיק זה על כל המשתמע מכך, והגעתי למסקנה כי לא טעה בימ"ש קמא בהחלטתו. השתכנעתי כי אין עניינו של המשיב כעניינם של אחרים אשר מפרים את הוראת המפקד הצבאי השכם והערב, כמו גם השתכנעתי כי אין נסיבות עניינו כנסיבות אלו הבאים בשעריו של ביהמ"ש יומיום. על כן, אינני מקבל את הטענה כי מידת מסוכנות טמונה במשיב, כמו גם צורך להחזיקו מאחורי סורג ובריח עד אשר יתברר עניינו.

משכך, הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום, 31 בדצמבר 2007, כ"ב בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי