אימוץ הסדר במסגרת ערעור של רשות הגנים הלאומיים נ' מורשע בביצוע עבירה של נהיגה בחוף הים

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום הנכבד באשקלון (כב' ס. הנשיא, השופטת דינה כהן), מיום 30.7.13, במסגרתו נגזר על המשיב אשר הורשע בביצוע עבירה של נהיגה בחוף הים בניגוד לסעיפים 2 ו- 7 לחוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים תשנ"ז – 1997, אשר בוצעה בתחום שמורת הטבע חולות ניצנים, תשלום קנס בסך 1,500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו, לצד חתימת התחייבות על סך 7,000 ₪ שלא יעבור עבירה על פי חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים במהלך 3 שנים מיום מתן גזר הדין.

יוער כי במסגרת גזר הדין, נתן בית משפט קמא משקל לגרסתו של המשיב, לפיה הוטעה ביחס לאפשרות לנהוג במקום על ידי פקח של רשות שמורות הטבע, עובר לביצוע עבירה, הגם שלא היה בדברים אלה לפטור את המשיב מאחריות.

במסגרת הערעור טענה המערערת בין היתר כי הקנס חורג במידה רבה ממתחם הענישה ההולם את העבירה, בדגש על כך  שמדובר בנהיגה בתחום שמורת טבע. כן טענה כי מעת שהמשיב בחר שלא לשלם את הקנס המינהלי אשר עמד על 1,000 ₪, ובחר לנהל משפט, על בית המשפט לגזור עליו עונש להתעלם מסכום הקנס המינהלי. המערערת ציינה בכתב הערעור כי הקנס המרבי הקבוע בחוק בגין העבירה, עומד על 75,300 ₪ וכי לא היתה כל הצדקה לגזור על המשיב קנס מזערי בשיעור של שני אחוז בלבד מן הקנס המרבי.

המשיב טען לקשיים כלכליים וכן טען כי ניהל את המשפט בבית משפט קמא מתוך אמונה בצדקתו נוכח דברים שאמר לו בעבר פקח של רשות הטבע והגנים.

במהלך הדיון בערעור, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו יוגדל הקנס שיושת על המשיב ויועמד על 4,000 ₪, כאשר יתרת הקנס, מעבר לקנס שקבע בית המשפט קמא, ואשר כבר שולם על ידי המשיב, המסתכמת ב- 2,500 ₪, תשולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מחודש נובמבר 2014.

בהליכים קודמים הבעתי דעתי, כי מתחם הענישה ההולם את העבירה של נהיגת רכב בחוף הים בניגוד לחוק, נע בין קנס של3,000 ₪, ל- 7,000 ₪ (מעבר להתחייבות), נוכח הערכים המוגנים שבבסיס  החוק, ובהם הגנה על קהל באי חוף הים ועל ערכי טבע בסביבת חוף הים [ר' עפ"ג 62886-01-14 רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע נ' אריה קירה (ניתן ביום 13.3.14), וכן עפ"ג 24676-02-14, רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע נ' אשר מויאל (ניתן ביום 27.3.14)].

נכונה גם טענת המערערת, לפיה, כאשר בוחר אדם לממש את זכותו לנהל משפט, תחת תשלום הקנס המנהלי, יש לגזור עליו את העונש ההולם, בהתעלם מסכום הקנס המנהלי. ברי כי נאשם הבוחר לממש את זכותו החוקית להישפט, לא צריך להיענש על כך, אך משעה שהורשע, אין עומדים לזכותו השיקולים המקלים שבבסיס הקנס המינהלי, לרבות חסכון בזמן שיפוטי ובמשאבי המדינה, וכן קבלת הדין בשלב מוקדם של ההליך.

ההסדר שאליו הגיעו הצדדים, מעמיד את הקנס בתוך המתחם האמור לעיל, והינו סביר.

לפיכך, מתקבל הערעור תוך אימוץ ההסדר,  ואני מורה על הגדלת הקנס שהוטל על המשיב והעמדתו על סך 4,000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתו. היתרה בסך 2,500 ₪, תשולם כמוסכם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בני 500 ₪ כל אחד, כאשר התשלום הראשון ישולם עד יום 20.11.14 והתשלומים הבאים, עד ה- 20 בכל חודש עוקב.