איל ואח' נ' כהן אורנה ואח'

פסק דין

הרקע לתביעה:

1.עניינה של התביעה שלפניי והתביעה שכנגד בתאונת דרכים, שהתרחשה בתאריך 21.01.10 ברחוב סוקולוב, חולון (להלן: "מקום האירוע"). התאונה אירעה בין רכבו של התובע 1 מסוג פולקסווגן פולו (להלן: "הפולו") בו נהגה התובעת 2 גב' (ליזרוביץ) מימון פנינה ענבל (להלן: "התובעת") לבין רכב מסוג סוזוקי (להלן: "הסוזוקי"), בו נהגה הנתבעת גב' כהן אורנה (להלן: "הנתבעת").

2.לטענת התובעת, התאונה התרחשה בשעה שנהגה ברכב הפולו בנתיב השמאלי. אז, סטה לפתע רכב הסוזוקי בו נהגה הנתבעת מנתיב נסיעתו הימני ופגע ברכבה לאורך צדו הימני. על אף שהנתבעת התבקשה לעצור לשם קבלת פרטיה, היא המשיכה בנסיעתה.

3.לטענת הנתבעת, רכב הפולו בו נהגה התובעת הוא שפגע ברכבה. התאונה התרחשה כאשר הנתבעת האטה את רכבה עד לעצירתו המוחלטת. אז עקפה התובעת את רכב הסוזוקי ופגעה בו במגן האחורי השמאלי. התובעת המשיכה בנסיעתה מבלי למסור את פרטיה ולכן נאלצה הנתבעת להגיש תלונה במשטרת ישראל.

4.בדיון שנערך לפניי העידו התובעת מימון פנינה ענבל והנתבעת גב' כהן אורנה.

דיון:

5.התובעת טענה לפניי, שבשעה שנסעה במקום האירוע, פגע בפולו רכב הסוזוקי בו נהגה הנתבעת. התובעת העידה לפני אודות שהתרחש לאחר התאונה:

"... אשה יצאה מהרכב וצעקה הילדה שלי הקיאה..."

[פר' עמ' 2 ש' 4]

6.מנגד, הנתבעת העידה שכלל לא פגעה ברכב הפולו. לגרסתה של הנתבעת, היא עמדה במקום ורכב הפולו הוא שפגע ברכבה. אליבא הנתבעת: "לא הספקתי להגיד ג'ק הבחורה נסעה בכזו מהירות..." [פר' עמ' 3 ש' 10-11]. הואיל והתובעת לא מסרה את פרטיה הגישה תלונה במשטרת ישראל [פר' עמ' 3 ש' 15].

7.יש לציין, שהתובעת שללה מכל וכל את גרסתה של הנתבעת וטענה: "... אם הנתבעת אומרת שאני עקפתי ואז נגרמה הפגיעה, אני אומרת שממש לא." [פר' עמ' 2 ש' 6].

8.לאחר ששקלתי את העדויות והראיות שהובאו לפניי, לרבות תרשימים שהציגה הנתבעת וההודעות במשטרה, אני רואה לנכון להעדיף את גרסת התובעת.

ראשית, התרשמתי לחיוב מעדותה של התובעת ואני רואה בה עדות מהימנה ובעלת משקל רב.

שנית, התרשמתי שהנתבעת מסרה גרסה שאיננה אחידה ויש בה סתירות. כך, במסגרת כתב ההגנה והתביעה שכנגד טענה הנתבעת שהאטה את רכבה "עד עצירה מוחלטת", כאשר לפתע עקף אותה רכב התובעת ופגע בה בחוזקה במגן האחורי השמאלי של הסוזוקי [ס' 4 לכתב ההגנה והתביעה שכנגד]. אולם בעדותה לפניי, טענה הנתבעת הלוך ושוב שכלל לא נסעה אלא עמדה: "... אני הייתי ברחוב סוקולוב עמדתי..." [פר' עמ' 3 ש' 8]. וכן "... אני עמדתי. אני לא סטיתי לכיוון של התובעת. לא נסעתי לשום מקום..." [פר' עמ' 3 ש' 11].

שלישית, גרסתה של הנתבעת לפיה "... לא הספקתי להגיד ג'ק הבחורה נסעה בכזו מהירות..." [פר' עמ' 3 ש' 10-11] וכן "... היא באה במהירות נתנה לי מכה והמשיכה..." [פר' עמ' 3 ש' 26-27]. עומדת בניגוד לתנאי הדרך בזמן קרות האירוע, שכן לגרסתה התנועה הייתה כבדה מאוד בזמן האירוע "...היו פקקים..." [פר' עמ' 4 ש' 1]. בנסיבות אלה ועל פי תנאי הדרך לא הייתה יכולה התובעת לנסוע "במהירות", כטענת הנתבעת.

9.לעומת זאת, גרסתה של התובעת לפיה, "...אשה יצאה מהרכב וצעקה הילדה שלי הקיאה..." [פר' עמ' 2 ש' 4], מצביעה על הסיבה לסטייתה של הנתבעת מנתיב נסיעתה. גרסתה זו של התובעת לא הופרכה על ידי הנתבעת, שאף הוסיפה שבעת קרות האירוע "... היה לי כסא של תינוקת, נכדה בת 3.5 שישבה בתוך האוטו קשורה..." [פר' עמ' 3 ש' 8]. בכך, יש לחזק את גרסת התובעת בדבר נוכחות ה"ילדה", שבה תלתה הנתבעת את הסיבה לסטייתה מהנתיב. יתרה מכך, נוכחות הילדה הפעוטה (נכדתה של הנתבעת) ברכב הסוזוקי, הינו פרט מידע שלא היה אמור להיות בידיעת התובעת, אם אכן הייתה ממשיכה בנסיעתה במהירות, כפי שטענה הנתבעת.

פרט מידע זה, מחזק את גרסתה של התובעת לפיה יצאה הנתבעת מרכבה וצעקה לעברה של התובעת ש"... הילדה שלי הקיאה..." [פר' עמ' 2 ש' 4].

10.לא זו אף זאת, הנתבעת לא הציגה הסבר משכנע, לסיבה בגללה עצרה את רכבה במרכזו של רחוב סואן. וכך טענה לפניי:

" ת.... אני עצרתי היה הולך רגל. וזה היה ממש ליד הפיצה בסוקולוב..."