איליזירוב תמרה נ' בטוח לאומי-סניף חיפה

פסק דין

1.לפני ערעור לפי סעיף 213 בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים בנכות כללית מיום 11/8/08 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור של 42% נכות בתחולה מיום 1/2/07 (להלן: "ההחלטה").

2.טיעוני ב"כ המערערת:

א.טעתה הועדה בכך שלא הפנתה את המערערת לביצוע בדיקות מתאימות ועדכניות, והכל תוך התעלמות מהבעיות הרפואיות מהן סבלה המערערת ובין היתר בתחום הקרדיולוגי והפנימי.

ב.הועדה לא התייחסה כראוי לתלונותיה של המערערת, לא ערכה לה בדיקה רפואית כנדרש ולא נתנה את דעתה לממצאים הרפואיים כעולה מהמסמכים הרפואיים שהיו בפניה.

3.טיעוני ב"כ המשיב:

א.לא נפל כל פעם משפטי בהחלטת הועדה וכל טיעוני המערערת בערעור זה אינם טענות בתחום הרפואה, תחום אשר מסור לשיקול דעתה הבלעדי של הועדה.

ב.בועדה ישבו מומחים רפואיים בתחום אף-אוזן-גרון ובתחום הפנימי, ואשר ערכו למערערת בדיקות רפואיות כנדרש, ונתנו את דעתם לכל המסמכים הרפואיים שהיו בפניה, והועדה אף הפנתה את המערערת לבדיקה על ידי רופא מומחה בתחום העור.

ג.המערערת לא התלוננה כלל על ליקוי נפשי ולא הציגה בפני הועדה כל מסמך רפואי בעניין קבלת טיפול רפואי, ועניין זה אף לא אוזכר כלל בערר שהגישה המערערת.

4.הסמכות לקבוע דרגת נכותו של מבוטח על פי החוק, היא לועדה הרפואית לעררים. אין לבית הדין סמכות להתערב בשיקוליה הרפואיים של הועדה, אלא לבחון באם נפל פגם משפטי בהחלטתה. על פי עיקרון זה תיבחנה טענות הצדדים בערעור זה.

5.לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בפרוטוקולי הועדה ושמעתי את טיעוני באי כח בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

6.הועדה התכנסה בעניינה של המערערת בשתי ישיבות נפרדות, ערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה, עיינה בכל המסמכים הרפואיים שהיו בפניה, וקבעה את נכותה של המערערת ובהסתמך על ממצאי הבדיקה ועל התיעוד הרפואי שהיה בפניה.

הועדה אף הפנתה את המערערת לבדיקתו של רופא מומחה בתחום העור ואשר העניק למערערת 10% נכות, קביעה אשר אומצה על ידי הועדה בישיבתה המסכמת מיום 30/6/08.

7.טיעוני המערערת רובן ככולן הינן טענות בתחום הרפואה ואשר אין לבית דין זה סמכות כלשהי להתערב בהן. אשר על כן – דין הערעור להדחות.

8.בנסיבות העניין, ועל אף התוצאה אליה הגעתי, החלטתי שלא לחייב את המערערת בהוצאות.

9.לצדדים הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ד' אייר תש"ע, 18 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.